Archive for the ‘Christianity’ Tag
JANUARY 31
PSALMS: 31, 61, 91, 121
PROVERBS: 31
OLD TESTAMENT: JOSHUA 24:1 – 33
NEW TESTAMENT: LUKE 21:1 – 28
PSALMS: 31
1 In you, LORD, do I take refuge.
Let me never be put to shame:
Deliver me in your righteousness.
2 Bow down your ear to me.
Deliver me speedily.
Be to me a strong rock,
A house of defense to save me.
3 For you are my rock and my fortress,
Therefore for your name’s sake lead me and guide me.
4 Pluck me out of the net that they have laid secretly for me,
For you are my stronghold.
5 Into your hand I commend my spirit.
You redeem me, LORD, God of truth.
6 I hate those who regard lying vanities,
But I trust in the LORD.
7 I will be glad and rejoice in your loving kindness,
For you have seen my affliction.
You have known my soul in adversities.
8 You have not shut me up into the hand of the enemy.
You have set my feet in a large place.
9 Have mercy on me, LORD, for I am in distress.
My eye, my soul, and my body waste away with grief.
10 For my life is spent with sorrow,
My years with sighing.
My strength fails because of my iniquity.
My bones are wasted away.
11 Because of all my adversaries
I have become utterly contemptible to my neighbors,
A fear to my acquaintances.
Those who saw me on the street fled from me.
12 I am forgotten from their hearts like a dead man.
I am like broken pottery.
13 For I have heard the slander of many, terror on every side,
While they conspire together against me,
They plot to take away my life.
14 But I trust in you, LORD.
I said, You are my God.
15 My times are in your hand.
Deliver me from the hand of my enemies,
and from those who persecute me.
16 Make your face to shine on your servant.
Save me in your loving kindness.
17 Let me not be put to shame, LORD,
for I have called on you.
Let the wicked be put to shame.
Let them be silent in She’ol.
18 Let the lying lips be mute,
Which speak against the righteous insolently,
with pride and contempt.
19 Oh how great is your goodness,
Which you have laid up for those who fear you,
‘Which you have worked for those who take refuge in you,
Before the sons of men!
20 In the covert of your presence will you hide them from the plotting of man.
You will keep them secretly in a pavilion from the strife of tongues.
21 Praise be to the LORD,
For he has shown me his marvelous loving kindness in a strong city.
22 As for me, I said in my haste,
“I am cut off from before your eyes.”
Nevertheless you heard the voice of my petitions when I cried to you.
23 Oh love the LORD, all you his holy ones!
The LORD preserves the faithful,
And pays back him who deals proudly in full.
24 Be strong, and let your heart take courage,
All you who hope in the LORD.
PSALMS: 61
1 Hear my cry, God.
Listen to my prayer.
2 From the end of the eretz,
I will call to you, when my heart is overwhelmed.
Lead me to the rock that is higher than I.
3 For you have been a refuge for me,
A strong tower from the enemy.
4 I will dwell in your tent forever.
I will take refuge in the shelter of your wings.
Selah.
5 For you, God, have heard my vows.
You have given me the heritage of those who fear your name.
6 You will prolong the king’s life;
His years shall be for generations.
7 He shall be enthroned in God’s presence forever.
Appoint your loving kindness and truth,
that they may preserve him.
8 So I will sing praise to your name forever,
That I may fulfill my vows daily.
PSALMS: 91
1 He who dwells in the secret place of Ha`Elyon
Will rest in the shadow of Shaddai.
2 I will say of the LORD,
“He is my refuge and my fortress;
My God, in whom I trust.”
3 For he will deliver you from the snare of the fowler,
From the deadly pestilence.
4 He will cover you with his pinions.
Under his wings you will take refuge.
His truth is a shield and a buckler.
5 You will not be afraid of the terror by night,
Nor of the arrow that flies by day;
6 Nor of the pestilence that walks in darkness,
Nor of the destruction that wastes at noonday.
7 A thousand may fall at your side,
And ten thousand at your right hand;
But it will not come near you.
8 You will only look with your eyes,
And see the reward of the wicked.
9 For you, LORD, are my refuge!
You have made Ha`Elyon your habitation.
10 No evil shall happen to you,
Neither shall any plague come near your dwelling.
11 For he will give his angels charge over you,
To guard you in all your ways.
12 They will bear you up in their hands,
So that you won’t dash your foot against a stone.
13 You will tread on the lion and cobra.
You will trample the young lion and the serpent underfoot.
14 “Because he has set his love on me, therefore I will deliver him.
I will set him on high, because he has known my name.
15 He will call on me, and I will answer him.
I will be with him in trouble.
I will deliver him, and honor him.
16 I will satisfy him with long life,
And show him my yeshu`ah.”
PSALMS: 121
1 I will lift up my eyes to the hills.
Where does my help come from?
2 My help comes from the LORD,
Who made heaven and eretz.
3 He will not allow your foot to be moved.
He who keeps you will not slumber.
4 Behold, he who keeps Yisra’el
Will neither slumber nor sleep.
5 The LORD is your keeper.
The LORD is your shade on your right hand.
6 The sun will not harm you by day,
Nor the moon by night.
7 The LORD will keep you from all evil.
He will keep your soul.
8 The LORD will keep your going out and your coming in,
From this time forth, and forevermore.
PROVERBS: 31
1 The words of king Lemo’el;
the oracle which his mother taught him.
2 “Oh, my son!” Oh, son of my womb!
Oh, son of my vows!
3 Don’t give your strength to women,
Nor your ways to that which destroys kings.
4 It is not for kings, Lemo’el;
it is not for kings to drink wine;
Nor for princes to say, ‘Where is strong drink?’
5 Lest they drink, and forget the law,
And pervert the justice due to anyone who is afflicted.
6 Give strong drink to him who is ready to perish;
And wine to the bitter in soul:
7 Let him drink, and forget his poverty,
And remember his misery no more.
8 Open your mouth for the mute,
In the cause of all who are left desolate.
9 Open your mouth, judge righteously,
And serve justice to the poor and needy.”
10 Who can find a worthy woman?
For her price is far above rubies.
11 The heart of her husband trusts in her.
He shall have no lack of gain.
12 She does him good, and not harm,
All the days of her life.
13 She seeks wool and flax,
And works eagerly with her hands.
14 She is like the merchant ships.
She brings her bread from afar.
15 She rises also while it is yet night,
Gives food to her household,
And portions for her servant girls.
16 She considers a field, and buys it.
With the fruit of her hands, she plants a vineyard.
17 She girds her loins with strength,
And makes her arms strong.
18 She perceives that her merchandise is profitable.
Her lamp doesn’t go out by night.
19 She lays her hands to the distaff,
And her hands hold the spindle.
20 She opens her arms to the poor;
Yes, she extends her hands to the needy.
21 She is not afraid of the snow for her household;
For all her household are clothed with scarlet.
22 She makes for herself carpets of tapestry.
Her clothing is fine linen and purple.
23 Her husband is respected in the gates,
When he sits among the Zakenim of the land.
24 She makes linen garments and sells them,
And delivers sashes to the merchant.
25 Strength and dignity are her clothing.
She laughs at the time to come.
26 She opens her mouth with wisdom.
Faithful instruction is on her tongue.
27 She looks well to the ways of her household,
And doesn’t eat the bread of idleness.
28 Her children rise up and call her blessed.
Her husband also praises her:
29 “Many women do noble things,
But you excel them all.”
30 Charm is deceitful, and beauty is vain;
But a woman who fears the LORD, she shall be praised.
31 Give her of the fruit of her hands;
Let her works praise her in the gates.
OLD TESTAMENT: JOSHUA 24:1 – 33
24:1 Yehoshua gathered all the tribes of Yisra’el to Shekhem, and called for the Zakenim of Yisra’el, and for their heads, and for their judges, and for their officers; and they presented themselves before God.
2 Yehoshua said to all the people, Thus says the LORD, the God of Yisra’el, Your fathers lived of old time beyond the River, even Terach, the father of Avraham, and the father of Nachor: and they served other gods.
3 I took your father Avraham from beyond the River, and led him throughout all the land of Kana`an, and multiplied his seed, and gave him Yitzchak.
4 I gave to Yitzchak Ya`akov and Esav: and I gave to Esav Mount Se`ir, to possess it: and Ya`akov and his children went down into Mitzrayim.
5 I sent Moshe and Aharon, and I plagued Mitzrayim, according to that which I did in the midst of it: and afterward I brought you out.
6 I brought your fathers out of Mitzrayim: and you came to the sea; and the Mitzrim pursued after your fathers with chariots and with horsemen to the Sea of Suf.
7 When they cried out to the LORD, he put darkness between you and the Mitzrim, and brought the sea on them, and covered them; and your eyes saw what I did in Mitzrayim: and you lived in the wilderness many days.
8 I brought you into the land of the Amori, that lived beyond the Yarden: and they fought with you; and I gave them into your hand, and you possessed their land; and I destroyed them from before you.
9 Then Balak the son of Tzippor, king of Mo’av, arose and fought against Yisra’el: and he sent and called Bil`am the son of Be’or to curse you;
10 but I would not listen to Bil`am; therefore he blessed you still: so I delivered you out of his hand.
11 You went over the Yarden, and came to Yericho: and the men of Yericho fought against you, the Amori, and the Perizzi, and the Kana`ani, and the Hittite, and the Girgashi, the Hivvi, and the Yevusi; and I delivered them into your hand.
12 I sent the hornet before you, which drove them out from before you, even the two kings of the Amori; not with your sword, nor with your bow.
13 I gave you a land whereon you had not labored, and cities which you didn’t build, and you dwell therein; of vineyards and olive groves which you didn’t plant do you eat.
14 Now therefore fear the LORD, and serve him in sincerity and in truth; and put away the gods which your fathers served beyond the River, and in Mitzrayim; and serve you the LORD.
15 If it seem evil to you to serve the LORD, choose you this day whom you will serve; whether the gods which your fathers served that were beyond the River, or the gods of the Amori, in whose land you dwell: but as for me and my house, we will serve the LORD.
16 The people answered, Far be it from us that we should forsake the LORD, to serve other gods;
17 for the LORD our God, he it is who brought us and our fathers up out of the land of Mitzrayim, from the house of bondage, and who did those great signs in our sight, and preserved us in all the way in which we went, and among all the peoples through the midst of whom we passed;
18 and the LORD drove out from before us all the peoples, even the Amori who lived in the land: therefore we also will serve the LORD; for he is our God.
19 Yehoshua said to the people, You can’t serve the LORD; for he is a holy God; he is a jealous God; he will not forgive your disobedience nor your sins.
20 If you forsake the LORD, and serve foreign gods, then he will turn and do you evil, and consume you, after that he has done you good.
21 The people said to Yehoshua, No; but we will serve the LORD.
22 Yehoshua said to the people, You are witnesses against yourselves that you have chosen you the LORD, to serve him. They said, We are witnesses.
23 Now therefore put away, [said he], the foreign gods which are among you, and incline your heart to the LORD, the God of Yisra’el.
24 The people said to Yehoshua, the LORD our God will we serve, and to his voice will we listen.
25 So Yehoshua made a covenant with the people that day, and set them a statute and an ordinance in Shekhem.
26 Yehoshua wrote these words in the book of the law of God; and he took a great stone, and set it up there under the oak that was by the sanctuary of the LORD.
27 Yehoshua said to all the people, Behold, this stone shall be a witness against us; for it has heard all the words of the LORD which he spoke to us: it shall be therefore a witness against you, lest you deny your God.
28 So Yehoshua sent the people away, every man to his inheritance.
29 It happened after these things, that Yehoshua the son of Nun, the servant of the LORD, died, being one hundred ten years old.
30 They buried him in the border of his inheritance in Timnat-Serach, which is in the hill-country of Efrayim, on the north of the mountain of Ga`ash.
31 Yisra’el served the LORD all the days of Yehoshua, and all the days of the Zakenim who outlived Yehoshua, and had known all the work of the LORD, that he had worked for Yisra’el.
32 The bones of Yosef, which the children of Yisra’el brought up out of Mitzrayim, buried they in Shekhem, in the parcel of ground which Ya`akov bought of the sons of Hamor the father of Shekhem for a hundred pieces of money: and they became the inheritance of the children of Yosef.
33 El`azar the son of Aharon died; and they buried him in the hill of Pinechas his son, which was given him in the hill-country of Efrayim.
NEW TESTAMENT: LUKE 21:1 – 28
21:1 He looked up, and saw the rich people who were putting their gifts into the treasury.
2 He saw a certain poor widow casting in two lepta.
3 He said, “Truly I tell you, this poor widow put in more than all of them,
4 for all these put in gifts for God from their abundance, but she, out of her lack, put in all that she had to live on.”
5 As some were talking about the temple and how it was decorated with beautiful stones and gifts, he said,
6 “As for these things which you see, the days will come, in which there will not be left here one stone on another that will not be thrown down.”
7 They asked him, “Teacher, when therefore will these things be? What is the sign that these things are about to happen?”
8 He said, “Watch out that you don’t get led astray, for many will come in my name, saying, ‘I AM,’ and, ‘The time is at hand.’ Therefore don’t follow them.
9 When you hear of wars and disturbances, don’t be terrified, for these things must happen first, but the end won’t come immediately.”
10 Then he said to them, “Nation will rise against nation, and kingdom against kingdom.
11 There will be great earthquakes, famines, and plagues in various places. There will be terrors and great signs from heaven.
12 But before all these things, they will lay their hands on you and will persecute you, delivering you up to synagogues and prisons, bringing you before kings and governors for my name’s sake.
13 It will turn out as a testimony to you.
14 Settle it therefore in your hearts not to meditate beforehand how to answer,
15 for I will give you a mouth and wisdom which all your adversaries will not be able to withstand or to contradict.
16 But you will be handed over even by parents, brothers, relatives, and friends. Some of you they will cause to be put to death.
17 You will be hated by all men for my name’s sake.
18 Not a hair of your head will perish.
19 By your endurance you will win your lives.
20 “But when you see Yerushalayim surrounded by armies, then know that its desolation is at hand.
21 Then let those who are in Yehudah flee to the mountains. Let those who are in the midst of her depart. Don’t let those who are in the country enter therein.
22 For these are days of vengeance, that all things which are written may be fulfilled.
23 Woe to those who are pregnant and to those who nurse infants in those days! For there will be great distress in the land, and wrath to this people.
24 They will fall by the edge of the sword, and will be led captive into all the nations. Yerushalayim will be trampled down by the Goyim, until the times of the Goyim are fulfilled.
25 There will be signs in the sun, moon, and stars; and on the eretz anxiety of nations, in perplexity for the roaring of the sea and the waves;
26 men fainting for fear, and for expectation of the things which are coming on the world: for the powers of the heavens will be shaken.
27 Then they will see the Son of Man coming in a cloud with power and great glory.
28 But when these things begin to happen, look up, and lift up your heads, because your redemption is near.”
31 בינואר
תהילים: 31, 61, 91, 121
משלי: 31
הברית הישנה: יהושע כ”ד: 1 – 33
הברית החדשה: לוקס 21: 1 – 28
תהילים: 31
1 בך ה’ אחס. לעולם לא אבוש.
הצילני בצדקתך.
2 הטה אזנך אלי. מהרה הצילני. היה לי צור חזק,
בית מגן להושיעני.
3 כי אתה צורי ומבצרי,
למען שמך תנחיני ותנחיני.
4 הוצאני מהרשת אשר טמנו לי בסתר,
כי אתה מעוזי.
5 בידך אפקיד רוחי. אתה גואלני, ה’ אלוהי אמת.
6 שנאתי את אשר רוחשים לבלי שקר,
ואני בטחתי ביהוה.
7 אשמח ואשמח בחסדך,
כי ראית את צניי.
ידעת את נפשי בצרות.
8 לא מסרתני ביד אויב.
הנחת רגלי במקום רחב.
9 רחמני ה’ כי צר אנכי.
עיני, נפשי וגופי נובלים מיגון.
10 כי חיי נובלים ביגון,
שנותי באנחה.
כֹחִי נופל מעווני.
עצמותי נובלות.
11 מפני כל צרי
בוזתי מאוד לשכני,
פחד למכריי.
ראוני ברחוב ברח ממני.
12 נשכחתי מליבם כמת.
אני כמו חרס שבור.
13 כי שמעתי דיבת רבים, אימה מסביב,
בעוד קשרו עליי יחד,
זוממים לקחת את נפשי.
14 אך אני בטח בך יהוה.
אמרתי, אתה אלוהי.
15 עתיי בידך.
הצילני מיד אויבי,
ומרודפי.
16 האיר פניך על עבדך.
הושיעני בחסדך.
17 אל אבוש אותי, יהוה,
כי קראתיך.
יבושו רשעים,
יחשדו בשאול.
18 תשתקו שפתי השקר,
המדברים על צדיקים בגאון,
בגאווה ובבוז. 19 מה גדול טובך,
אשר צברת ליראיך,
אשר עשית לחסים בך,
לפני בני אדם!
20 בסתר פניך תסתיר אותם מזימות אדם.
תשמור אותם בסוכה מריב לשונות.
21 הלל ליהוה,
כי נפלא הראתה לי חסדו בעיר חזקה.
22 ואני אמרתי בחיפזוני,
“כרתי מפני עיניך”.
אך שמעת קול תחנוני בצעקותי אליך.
23 אהבו את ה’ כל קדושיו!
ה’ שומר נאמנים,
ויגמל לגאווה במלוא עוצמתו.
24 חזקו, ויחזק לבבכם,
כל מקווים ליהוה.
תהילים: ס”א
1 שמע צעקתי, אלוהים. הקשב לתפילתי. 2 מקצה הארץ,
אקרא לך, כי ירע לבי. אל צוק גבה ממני הובלני.
3 כי מחסה היית לי,
מגדל חזק מאויב.
4 לעולם אשכן באוהלך. במחסה כנפיך אחסה.
סלה.
5 כי שמעת אלוהים נדריי. נתת לי נחלת יראי שמך.
6 יאריך ימי מלך; לדורות יהיו שנותיו.
7 לעולם יושב לפני אלוהים. תן חסדך ואמתך,
למען ישמרוהו.
8 אז אשיר לשמך לעולם,
למען אקיים נדריי יום.
תהילים: 91
1 יושב בסתר עליון
בצל שדי ינוח.
2 אֹמַר לַיהוָה,
“מַסְפִּי וּמְצוּדָתִי,
אלֹהַי אֲשֶׁר בָּטַחַת אֶת־בָּחַת.”
3 כִּי יַצְלֶךָ מְפַקֵּד צַד,
מִמְגֶבֶר קָטָע.
4 בְּאֶרְפָתָיו יַסֶּה אֹתָךָ,
תחת כנפיו תַּחֲסֹת,
אֱמַתּוֹ מָגֵן וְצִפָּה.
5 לֹא תִּירָא מִפְּעוֹל לַיְלָה,
ומִחץ עָף בַּיּוֹם;
6 ומִמְגֶבֶר הַהוֹלֵךְ בַּחֲשֶׁךָ,
ומִאֲוֶד הַמַּחֲרֵב בַּצַּחַר.
7 אֶלְף יַפְלוּ צִדֶּךָ,
וְרַבְעָרְבָּתָם לִימִינֶךָ,
וְלֹא יְגָרַב אִלֶּךָ.
8 רק בעיניך תביט,
ותראה גמול רשעים.
9 כי אתה ה’ מחסי!
שמת את האליון למושבך.
10 לא יאונה לך רעה,
ולא תקרב מגפה למושבך.
11 כי צוה עליך מלאכיו,
לשמרך בכל דרכיך.
12 ישאו אותך בידיהם,
ולא תדפק רגלך באבן.
13 על אריה ועל קוברה תדרוך.
בחור ונחש תדרוך תחת רגליך.
יד “כי חמד אותי, אצילנו.
אשמיענו כי ידע שמי.
טו יקראני ואעננו.
אהיה עמו בצרה.
אצילנו ואכבדו.
טז אֲרִיכָה חַיִּים אֲשַׁבֵּעָהּ,
ואראה לו את ישועתי.”
תהילים: קכ”א
1 אשא עיני אל ההרים.
מֵאִין יְבֹא עֶזְרִי?
2 מֵה’ יְבֹא עֶזְרִי,
עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
3 לא יתן לרגליך להזיז.
לא ינום שומרך.
4 הנה, שומר ישראל, לא ינום ולא יָנָן.
5 ה’ שומרך.
ה’ צִלך על ימינך.
ו לא יפגע לך השמש ביום,
ולא ירח בלילה.
7 ה’ ישמור אותך מכל רע.
הוא ישמור את נפשך.
8 ה’ ישמור צאתך ובאתך,
מעתה ועד עולם.
משלי: 31
1 דברי המלך למוֹאֵל; נִזְבָר אֲשֶׁר לִמְדַתָּהוּ אֵם.
2 “הוֹי בני!” הוֹי בן בְּטַנִּי! הוֹי בן נְדָרַי!
3 אַל תִּתֵּן כֹחֶךָ לְנַשְׁפִּי,
וְאַל תַּשְׁתִּים מַלכים.
4 לֹא לַמְּלָכִים לִמּוֹאֵל;
לֹא לַמְּלָכִים לִשְׁתּוֹת יַיִן;
וְלֹא לַשְׂרִים יֹאמְרוּ אֵיכֶה שֶׁקֶר?
5 פן ישתו וְשִׁכְחוּ תּוֹרָה,
וְסַלוּ צִוָּד עָנָי.
6 תן שְׁקֶר לַאֲבֹד;
וְיַן לְמַר נַפְשִׁי;
7 ישתה וְשָׁכַח עָנוּ,
וְלֹא תִּזְכֹר עוֹנוֹ.
8 אִם פִּיךָ פִּיךָ,
לִדְבֵּר כָּל הַשָּׁמְשָׁמִים.
9 פתח פיך, שפט בצדק,
ועשית משפט לעני ולנזקק.
10 מי ימצא אישה ראויה?
כי מחירה עולה בהרבה על אבני אודם.
11 לב בעלה בוטח בה.
לא יחסר לו רווח.
12 היא עושה לו טוב ולא רע,
כל ימי חייה.
13 צמר ופשתן היא מבקשת,
ובידיה תעבוד ברצון.
14 כמו ספינות סוחר היא.
ממרחקים היא מביאה לחמה.
15 וגם היא קמה בעוד לילה,
נותנת אוכל לביתה,
ומנות לשפחותיה.
16 תחשוב על שדה ותקנה אותו.
בפרי ידיה היא נוטעת כרם.
17 תחגר מתניה בכוח,
ותחזק זרועותיה.
18 תדע כי סחורתה משתלמת.
נרה לא תכבה עד לילה.
19 ידיה שולחת על הפלדה,
וידיה אוחזות בפלך.
20 זרועותיה פותחות לעניים;
כן, ידיה לנזקקים היא מושיטה.
21 לא תירא מפני השלג לביתה;
כי כל ביתה לבושים שני.
22 מרבדים היא עושה לעצמה.
בגדיה פשתן וסגול.
23 בעלה נכבד בשערים,
בישבו בין זקני הארץ.
24 בגדי פשתן היא עושה ומוכרת אותם,
ואבנטים מוסרים לסוחר.
25 עוז וכבוד לבושה.
בעת הבאה היא צוחקת.
26 פיה בחוכמה היא פותחת.
תורה נאמנה על לשונה.
27 תסתכל היטב על דרכי ביתה,
ולחם בטלה לא תאכל.
28 בניה קמים וקוראים לה אשרי.
גם בעלה משבח אותה:
29 “נשים רבות עושות דברים נכבדים,
ואת עולה על כולן.”
30 חן הוא מרמה, ויופי הוא הבל;
אבל אישה יראתה את ה’, היא תתהלל.
31 תן לה מפרי ידיה;
יַהַלְּלָהּ מעשיה בשערים.
הברית הישנה: יהושע כ”ד:1 – 33
כ”ד:1 ויקבץ יהושע את כל שבטי ישראל שכם ויקרא לזקני ישראל ולראשיהם ולשופטיהם ולשריהם ויתייצבו לפני אלהים.
2 ויאמר יהושע לכל העם כה אמר יהוה אלהי ישראל אבותיכם ישבו מימים עברו הנהר תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים.
3 ואקח את אברהם אביכם מעבר הנהר ואוליך אותו בכל ארץ כנען וארביה את זרעו ואתן לו את יצחק.
4 ואת יעקב ואת עשו נתתי לעשו את הר שעיר לרשתו ויעקב ובניו ירדו מצרים.
ה ושלחתי את משה ואת אהרן ואגף את מצרים כאשר עשיתי בתוכה ואחרי כן הוצאתי אתכם.
ו הוצאתי את אבותיכם ממצרים ותבואו אל הים וירדפו המצרים את אבותיכם ברכב ובפרשים עד ים סוף.
ז וַיִּקְעוּ אֶל־ה’ וַיֵּשׁ חֹשֶׁךְ בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרָכָה וַיָּבֵא אֶת־הַיָּם עֲלֵיהֶם וַיַּכְסֵם וְעֵינֵיכֶם רָאוּ אֲשֶׁר עָשִׂיתי בִּמְצְרָמָה וַיַּשְׁתֶּם בַּמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים.
ח וַיָּבֵא אֶת־כֶם אֶל־אֶרֶץ הַאֲמוֹרִי הַיּוֹשֵׁב בִּמְצַרְמֶךָ וַיַּלֵּם בִּידְכֶם וַיֵּרַשְׁתֶּם וַיַּשְׁמַדְתֶּם מִפְּנֵיכֶם.
ט וַיָּקָם בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיְלַחֵם בִּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן־בֵּעוֹר לְקַל אֶת־כֶם
10 ולא שמעתי אל בלעם, על כן עוד בירך אתכם, ואציל אתכם מידו.
11 עברתם את הירדן ותבואו אל יריחו, ונלחמו בכם אנשי יריחו, האמורי והפרצי והכנעני והחתי והגריחשי, החוי והיבוסי, ואתן אותם בידכם.
12 שלחתי לפניכם את הצרעה, ותגרש אותם מפניכם, את שני מלכי האמורי, לא בחרבך ולא בקשתך.
13 נתתי לכם ארץ, אשר לא עמלתם עליה, וערים אשר לא בניתם, ואתם יושבים בה, כרמים וזיתים אשר לא נטעתם, תאכלו.
14 ועתה יראו את ה’ ועבדו אותו בכנות ובאמת; והסר את האלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדתם את ה’.
15 אם רע בעיניכם לעבוד את ה’, בחרו לכם היום את מי תעבדו, אם את האלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר, אם את האלהים אשר אתם עבדים בארצם, אם את האלהים האמורי אשר אתם יושבים בארצם; ואני וביתי נעבוד את ה’.
16 ויאמר העם חלילה לנו לעזוב את ה’ ולעבוד אלהים אחרים.
17 כי ה’ אלהינו הוא אשר העלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים, והוא אשר עשה את האתות הגדולות האלה לעינינו, ושמרנו בכל הדרך אשר הלכנו, ובכל העמים אשר עברנו בתוכם.
18 ויגרש ה’ את כל העמים מפנינו, ואת האמורי היושב בארץ, גם אנחנו נעבוד את ה’ כי הוא אלהינו. 19 ויאמר יהושע אל העם: לא תוכלו לעבוד את ה’ כי אל קדוש הוא, אל קנא הוא; לא יסלח את מעלותיכם ואת חטאיכם.
20 אם תעזבו את ה’ ועבדו אלהי זרים, ושב וירעה לכם וכלה אתכם אחרי אשר עשה לכם טוב.
21 ויאמר העם ליהושע: לא, כי נעבוד את ה’.
22 ויאמר יהושע אל העם: עדים אתם בעצמכם כי בחרתם לכם בה’ לעבדו. ויאמרו: עדים אנחנו.
23 ועתה הסירו, [אמר] את אלהי הזרים אשר בקרבכם, והטו את לבבכם אל ה’ אלהי ישראל.
24 ויאמר העם אל יהושע: את ה’ אלהינו נעבוד, ולקולו נשמע.
25 ויכרת יהושע ברית עם העם ביום ההוא, וישם להם חקה ומשפט בשכם.
26 ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת האלהים, ויקח אבן גדולה, ויקים אותה שם תחת האלון אשר על מקדש ה’.
27 ויאמר יהושע לכל העם, הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה, כי שמעה את כל דברי ה’ אשר דיבר אלינו; והייתה בכם לעדה, פן תכחשו באלהיכם.
28 וישלח יהושע את העם, איש לנחלתו.
29 ויהי אחרי הדברים האלה, וימת יהושע בן נון עבד ה’ בן מאה ועשר שנים.
30 ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים, מצפון להר געש.31 ויעבד ישראל את ה’ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר חייו אחרי יהושע וידעו את כל מעשה ה’ אשר עשה לישראל.
32 את עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה כסף והיו לנחלה לבני יוסף.
33 וימת אלעזר בן אהרן ויקברוהו בגבעת פנחס בנו אשר נתנה לו בהר אפרים.
ברית חדשה: לוקס כא:1-28
כא:1 וירא וירא את העשירים אשר נותנים את תרומותיהם אל האוצר.
2 הוא ראה אלמנה ענייה אחת משליכה שתי לפתות.
3 הוא אמר: “אמן אני אומר לכם, האלמנה הענייה הזאת שמה יותר מכולם,
4 כי כל אלה תרמו מתנות לאלוהים משפעם, אך היא, מחסרה, תרמו את כל אשר היה לה לפרנסתו.”
5 בעודם מדברים על בית המקדש ועל האופן שבו הוא מקושט באבנים יפות ובמתנות, אמר:
6 “באשר לדברים אלה אשר אתם רואים, יבואו ימים, בהם לא תישאר כאן אבן על אבן שלא תיפרץ.”
7 שאלו אותו: “רבי, מתי יהיו הדברים האלה? מה האות לכך שהדברים האלה עומדים לקרות?”
8 הוא אמר: “היזהרו שלא תתעתעו, כי רבים יבואו בשמי ויאמרו ‘אני הוא’ ו’הגיע הזמן’.” לכן אל תלכו אחריהם.
9 כאשר תשמעו על מלחמות ומהומות, אל תיבהלו, כי הדברים האלה חייבים לקרות תחילה, אך הסוף לא יבוא מיד.”
10 אז אמר להם: “גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה.
11 יהיו רעידות אדמה גדולות, רעב ומגפות במקומות שונים, ויהיו אימה ואותות גדולים מהשמיים.
12 אבל לפני כל אלה ישימו את ידיהם עליכם וירדפו אתכם, ימסרו אתכם לבתי כנסת ובתי כלא, ויביאו אתכם לפני מלכים ומושלים למען שמי.
13 זה יהיה לכם לעדות.
14 לכן החליטו בלבבכם אל תחשבו מראש כיצד לענות,
15 כי אתן לכם פה וחוכמה אשר כל אויביכם לא יוכלו לעמוד בפניהם או לסתור אותם.
16 אף על פי כן תימסרו אתכם על ידי הורים, אחים, קרובי משפחה וחברים. חלק מכם יורידו להורג.
17 תהיו שנואים על ידי כל בני האדם למען שמי.
18 לא תאבד שערה מראשכם.
19 בכוח הסבלנות שלכם תצליחו הנצחו את נפשותיכם.
20 “וכאשר תראו את ירושלים מוקפת צבאות, דעו כי חורבנה קרוב.
21 אז יברחו אשר ביהודה אל ההרים, ואשר בתוכה ילכו, ואשר בארץ אל יבואו אליה.
22 כי ימי נקמה אלה הם, למען יתמלאו כל הכתוב.
23 אוי להרות ולמניקות בימים ההם! כי מצוקה גדולה תהיה בארץ, וחרון עצבים לעם הזה.
24 יפלו לפי חרב, ויובלו בגלות לכל הגויים. ירושלים תרמס על ידי הגויים, עד שימלאו עתות הגויים.
25 יהיו אותות בשמש, בירח ובכוכבים, ועל הארץ חרדת גויים, מבוכה משאגת הים והגלים.
26 אנשים מתעלפים מפחד ומציפייה לדברים הבאים על העולם, כי כוחות השמים יזדעזעו.
27 אז יראו את בן האדם בא בענן עם כוח וכבוד גדול.
28 אך כאשר הדברים האלה יתחילו לקרות, הרימו את ראשיכם, כי קרובה גאולתכם.”
JANUARY 30
PSALMS: 30, 60, 90, 120, 150
PROVERBS: 30
OLD TESTAMENT: JOSHUA 22:21 – 23:16
NEW TESTAMENT: LUKE 20:27 – 47
PSALMS: 30
1 I will extol you, LORD, for you have raised me up,
And have not made my foes to rejoice over me.
2 LORD my God, I cried to you, and you have healed me.
3 LORD, you have brought up my soul from She’ol.
You have kept me alive, that I should not go down to the pit.
4 Sing praise to the LORD, you holy ones of his.
Give thanks to his holy name.
5 For his anger is but for a moment;
His favor is for a lifetime.
Weeping may stay for the night,
But joy comes in the morning.
6 As for me, I said in my prosperity, “I shall never be moved.”
7 You, LORD, when you favored me, made my mountain to stand strong.
But when you hid your face, I was troubled.
8 I cried to you, LORD.
To the LORD I made supplication:
9 “What profit is there in my destruction, if I go down to the pit?
Shall the dust praise you?
Shall it declare your truth?
10 Hear, LORD, and have mercy on me. LORD, be my helper.”
11 You have turned my mourning into dancing for me.
You have removed my sackcloth, and clothed me with gladness,
12 To the end that my heart may sing praise to you, and not be silent.
LORD my God, I will give thanks to you forever.
PSALMS: 60
1 God, you have rejected us.
You have broken us down.
You have been angry.
Restore us to you, again.
2 You have made the land tremble.
You have torn it.
Mend its fractures,
For it quakes.
3 You have shown your people hard things.
You have made us drink the wine that makes us stagger.
4 You have given a banner to those who fear you,
That it may be displayed because of the truth.
Selah.
5 So that your beloved may be delivered,
Save with your right hand, and answer us.
6 God has spoken from his sanctuary:
“I will triumph.
I will divide Shekhem,
And measure out the valley of Sukkot.
7 Gil`ad is mine, and Menashsheh is mine.
Efrayim also is the defense of my head.
Yehudah is my scepter.
8 Mo’av is my wash basin.
I will throw my shoe on Edom.
I shout in triumph over Peleshet.”
9 Who will bring me into the strong city?
Who has led me to Edom?
10 Haven’t you, God, rejected us?
You don’t go out with our armies, God.
11 Give us help against the adversary,
For the help of man is vain.
12 Through God we shall do valiantly,
For it is he who will tread down our adversaries.
PSALMS: 90
1 Lord, you have been our dwelling place In all generations.
2 Before the mountains were brought forth,
Or ever you had formed the eretz and the world,
Even from everlasting to everlasting, you are God.
3 You turn man to destruction, saying,
“Return, you children of men.”
4 For a thousand years in your sight
Are but as yesterday when it is past,
As a watch in the night.
5 You sweep them away as they sleep.
In the morning they sprout like new grass.
6 In the morning it sprouts and springs up.
By evening, it is withered and dry.
7 For we are consumed in your anger.
We are troubled in your wrath.
8 You have set our iniquities before you,
Our secret sins in the light of your presence.
9 For all our days have passed away in your wrath.
We bring our years to an end as a sigh.
10 The days of our years are seventy,
Or even by reason of strength eighty years;
Yet their pride is but labor and sorrow,
For it passes quickly, and we fly away.
11 Who knows the power of your anger,
Your wrath according to the fear that is due to you?
12 So teach us to number our days,
That we may gain a heart of wisdom.
13 Relent, LORD! How long?
Have compassion on your servants.
14 Satisfy us in the morning with your loving kindness,
That we may rejoice and be glad all our days.
15 Make us glad for as many days as you have afflicted us,
For as many years as we have seen evil.
16 Let your work appear to your servants;
Your glory to their children.
17 Let the favor of the Lord our God be on us;
Establish the work of our hands for us;
Yes, establish the work of our hands.
PSALMS: 120
1 The LORD says to my Lord, “Sit at my right hand,
Until I make your enemies your footstool for your feet.”
2 The LORD will send forth the rod of your strength out of Tziyon.
Rule in the midst of your enemies.
3 Your people offer themselves willingly in the day of your power,
In holy array.
Out of the womb of the morning,
you have the dew of your youth.
4 The LORD has sworn, and will not change his mind:
“You are a Kohen forever in the order of Malki-Tzedek.”
5 The Lord is at your right hand.
He will crush kings in the day of his wrath.
6 He will judge among the nations.
He will heap up dead bodies.
He will crush the ruler of the whole eretz.
7 He will drink of the brook in the way;
Therefore will he lift up his head.
PSALMS: 150
1 Deliver me, LORD, from the evil man.
Preserve me from the violent man;
2 Those who devise mischief in their hearts.
They continually gather themselves together for war.
3 They have sharpened their tongues like a serpent.
Viper’s poison is under their lips. Selah.
4 LORD, keep me from the hands of the wicked.
Preserve me from the violent men:
Who have determined to trip my feet.
5 The proud have hidden a snare for me,
They have spread the cords of a net by the path.
They have set traps for me. Selah.
6 I said to the LORD, “You are my God.”
Listen to the cry of my petitions, LORD.
7 LORD, the Lord, the strength of my yeshu`ah,
You have covered my head in the day of battle.
8 LORD, don’t grant the desires of the wicked.
Don’t let their evil plans succeed,
or they will become proud.
Selah.
9 As for the head of those who surround me,
Let the mischief of their own lips cover them.
10 Let burning coals fall on them.
Let them be thrown into the fire,
Into miry pits, from where they never rise.
11 An evil speaker won’t be established in the eretz.
Evil will hunt the violent man to overthrow him.
12 I know that the LORD will maintain the cause of the afflicted,
And justice for the needy.
13 Surely the righteous will give thanks to your name.
The upright will dwell in your presence.
PROVERBS: 30
1 The words of Agur the son of Yakeh, the oracle:
The man says to ‘Iti’el, To ‘Iti’el and Ucal:
2 “Surely I am the most ignorant man,
And don’t have a man’s understanding.
3 I have not learned wisdom,
Neither do I have the knowledge of the Holy One.
4 Who has ascended up into heaven, and descended?
Who has gathered the wind in his fists?
Who has bound the waters in his garment?
Who has established all the ends of the eretz? ‘
What is his name, and what is his son’s name, if you know?
5 “Every word of God is flawless.
He is a shield to those who take refuge in him.
6 Don’t you add to his words,
Lest he reprove you, and you be found a liar.
7 “Two things I have asked of you;
Don’t deny me before I die:
8 Remove far from me falsehood and lies.
Give me neither poverty nor riches.
Feed me with the food that is needful for me;
9 Lest I be full, deny you, and say,
‘Who is the LORD?’
Or lest I be poor, and steal,
And so dishonor the name of my God.
10 “Don’t slander a servant to his master,
Lest he curse you, and you be held guilty.
11 There is a generation that curses their father,
And doesn’t bless their mother.
12 There is a generation that is pure in their own eyes,
Yet are not washed from their filthiness.
13 There is a generation, oh how lofty are their eyes!
Their eyelids are lifted up.
14 There is a generation whose teeth are like swords,
And their jaws like knives,
To devour the poor from the eretz,
and the needy from among men.
15 “The leach has two daughters:
‘Give, give.’
“There are three things that are never satisfied;
Four that don’t say, ‘Enough:’
16 She’ol, the barren womb;
The eretz that is not satisfied with water;
The fire that doesn’t say, ‘Enough;’
17 And the eye that mocks at his father,
And scorns obedience to his mother:
The ravens of the valley shall pick it out,
The young eagles shall eat it.
18 “There are three things which are too amazing for me,
Four which I don’t understand:
19 The way of an eagle in the air;
The way of a serpent on a rock;
The way of a ship in the midst of the sea;
And the way of a man with a maiden.
20 So is the way of an adulterous woman:
She eats and wipes her mouth,
And says, ‘I have done nothing wrong.’
21 “For three things the eretz tremble,
And under four, it can’t bear up:
22 For a servant when he is king;
A fool when he is filled with food;
23 For an unloved woman when she is married;
And a handmaid who is heir to her mistress.
24 “There are four things which are little on the eretz,
But they are exceeding wise:
25 The ants are not a strong people,
Yet they provide their food in the summer;
26 The conies are but a feeble folk,
Yet make they their houses in the rocks;
27 The locusts have no king,
Yet they advance in ranks;
28 You can catch a lizard with your hands,
Yet she is in kings’ palaces.
29 “There are three things which are stately in their march,
Four which are stately in going:
30 The lion, which is mightiest among animals,
And doesn’t turn away for any;
31 The greyhound, the male goat also;
And the king against whom there is no rising up.
32 “If you have done foolishly in lifting up yourself,
Or if you have thought evil,
Put your hand over your mouth.
33 For as the churning of milk brings forth butter,
And the wringing of the nose brings forth blood;
So the forcing of wrath brings forth strife.”
OLD TESTAMENT: JOSHUA 22:21 – 23:16
22:21 Then the children of Re’uven and the children of Gad and the half-tribe of Menashsheh answered, and spoke to the heads of the thousands of Yisra’el, 22 The Mighty One, God, the LORD, the Mighty One, God, the LORD, he knows; and Yisra’el he shall know: if it be in rebellion, or if in trespass against the LORD (don’t save us this day,) 23 that we have built us an altar to turn away from following the LORD; or if to offer thereon burnt offering or meal-offering, or if to offer sacrifices of peace-offerings thereon, let the LORD himself require it; 24 and if we have not [rather] out of carefulness done this, [and] of purpose, saying, In time to come your children might speak to our children, saying, What have you to do with the LORD, the God of Yisra’el? 25 for the LORD has made the Yarden a border between us and you, you children of Re’uven and children of Gad; you have no portion in the LORD: so might your children make our children cease from fearing the LORD. 26 Therefore we said, Let us now prepare to build us an altar, not for burnt offering, nor for sacrifice: 27 but it shall be a witness between us and you, and between our generations after us, that we may do the service of the LORD before him with our burnt offerings, and with our sacrifices, and with our peace-offerings; that your children may not tell our children in time to come, You have no portion in the LORD. 28 Therefore said we, It shall be, when they so tell us or to our generations in time to come, that we shall say, Behold the pattern of the altar of the LORD, which our fathers made, not for burnt offering, nor for sacrifice; but it is a witness between us and you. 29 Far be it from us that we should rebel against the LORD, and turn away this day from following the LORD, to build an altar for burnt-offering, for meal-offering, or for sacrifice, besides the altar of the LORD our God that is before his tent. 30 When Pinechas the Kohen, and the princes of the congregation, even the heads of the thousands of Yisra’el that were with him, heard the words that the children of Re’uven and the children of Gad and the children of Menashsheh spoke, it pleased them well. 31 Pinechas the son of El`azar the Kohen said to the children of Re’uven, and to the children of Gad, and to the children of Menashsheh, This day we know that the LORD is in the midst of us, because you have not committed this trespass against the LORD: now have you delivered the children of Yisra’el out of the hand of the LORD. 32 Pinechas the son of El`azar the Kohen, and the princes, returned from the children of Re’uven, and from the children of Gad, out of the land of Gil`ad, to the land of Kana`an, to the children of Yisra’el, and brought them word again.33 The thing pleased the children of Yisra’el; and the children of Yisra’el blessed God, and spoke no more of going up against them to war, to destroy the land in which the children of Re’uven and the children of Gad lived. 34 The children of Re’uven and the children of Gad called the altar [`Ed]: For, [said they], it is a witness between us that the LORD is God.
23:1 It happened after many days, when the LORD had given rest to Yisra’el from all their enemies round about, and Yehoshua was old and well stricken in years; 2 that Yehoshua called for all Yisra’el, for their Zakenim and for their heads, and for their judges and for their officers, and said to them, I am old and well stricken in years: 3 and you have seen all that the LORD your God has done to all these nations because of you; for the LORD your God, he it is that has fought for you. 4 Behold, I have allotted to you these nations that remain, to be an inheritance for your tribes, from the Yarden, with all the nations that I have cut off, even to the great sea toward the going down of the sun 5 The LORD your God, he will thrust them out from before you, and drive them from out of your sight; and you shall possess their land, as the LORD your God spoke to you. 6 Therefore be you very courageous to keep and to do all that is written in the book of the law of Moshe, that you not turn aside from it to the right hand or to the left;
7 that you not come among these nations, these that remain among you; neither make mention of the name of their gods, nor cause to swear [by them], neither serve them, nor bow down yourselves to them; 8 but cleave to the LORD your God, as you have done to this day. 9 For the LORD has driven out from before you great nations and strong: but as for you, no man has stood before you to this day. 10 One man of you shall chase a thousand; for the LORD your God, he it is who fights for you, as he spoke to you. 11 Take good heed therefore to yourselves, that you love the LORD your God.
12 Else if you do at all go back, and cleave to the remnant of these nations, even these who remain among you, and make marriages with them, and go in to them, and they to you; 13 know for a certainty that the LORD your God will no more drive these nations from out of your sight; but they shall be a snare and a trap to you, and a scourge in your sides, and thorns in your eyes, until you perish from off this good land which the LORD your God has given you. 14 Behold, this day I am going the way of all the eretz: and you know in all your hearts and in all your souls, that not one thing has failed of all the good things which the LORD your God spoke concerning you; all are happen to you, not one thing has failed of it 15 It shall happen, that as all the good things are come on you of which the LORD your God spoke to you, so will the LORD bring on you all the evil things, until he have destroyed you from off this good land which the LORD your God has given you. 16 When you disobey the covenant of the LORD your God, which he commanded you, and go and serve other gods, and bow down yourselves to them; then will the anger of the LORD be kindled against you, and you shall perish quickly from off the good land which he has given to you.
NEW TESTAMENT: LUKE 20:27 – 47
27 Some of the Tzedukim came to him, those who deny that there is a resurrection.
28 They asked him, “Teacher, Moshe wrote to us that if a man’s brother dies having a wife, and he is childless, his brother should take the wife, and raise up children for his brother.
29 There were therefore seven brothers. The first took a wife, and died childless.
30 The second took her as wife, and he died childless.
31 The third took her, and likewise the seven all left no children, and died.
32 Afterward the woman also died.
33 Therefore in the resurrection whose wife of them will she be? For the seven had her as a wife.”
34 Yeshua said to them, “The sons of this age marry, and are given in marriage.
35 But those who are considered worthy to attain to that age and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage.
36 For neither can they die any more, for they are like the angels, and are sons of God, being sons of the resurrection.
37 But that the dead are raised, even Moshe showed at the bush, when he called the Lord ‘The God of Avraham, the God of Yitzchak, and the God of Ya`akov.’
38 Now he is not the God of the dead, but of the living, for all are alive to him.”
39 Some of the Sofrim answered, “Teacher, you speak well.”
40 They didn’t dare to ask him any more questions.
41 He said to them, “Why do they say that the Messiah is David’s son?
42 David himself says in the book of Tehillim, ‘The Lord said to my Lord, “Sit at my right hand,
43 Until I make your enemies the footstool of your feet.”‘
44 “David therefore calls him Lord, so how is he his son?”
45 In the hearing of all the people, he said to his talmidim,
46 “Beware of the Sofrim, who desire to walk in long robes, and love greetings in the marketplaces, the best seats in the synagogues, and the best places at feasts;
47 who devour widows’ houses, and for a pretense make long prayers: these will receive greater condemnation.”
30 בינואר
תהילים: 30, 60, 90, 120, 150
משלי: 30
הברית הישנה: יהושע כב:21 – כג:16
הברית החדשה: לוקס כ:27 – 47
תהילים: 30
1 אשיר אותך ה’ כי הקימתי,
ולא שמחת עליי אויביי.
2 ה’ אלוהי, אקרא לך ורפאתני.
3 ה’ העלית את נפשי משאול.
החייתי מבלתי ארד בור.
4 שירו לה’ קדושיו.
הודו לשמו הקדוש.
5 כי רגע אפו,
לכל עולם חסדו. בכי יישאר ללילה,
ובבוקר תבוא שמחה.
6 ואני אמרתי בשגודי, “לעולם לא יזוז”.
7 אתה, ה’, בחסדך, עמדת הררי.
וכאשר הסתרת פניך, נבהלתי.
8 אליך, ה’, צעקתי.
אל ה’ התחננתי:
9 “מה יתרון באבדתי, אם ארד בור?
האם יהללך עפר?
האם יגיד אמתך?
10 שמע, ה’, ורחמני. ה’, היה לי לעזר.”
11 הפכת את אבלי למחולות עבורי.
הסרת את שקי, ולבשתני שמחה,
12 למען ישיר לך ליבי ולא ישתוק.
ה’ אלוהי, אודה לך לעד.
תהילים: ס
1 אלוהים, דַסְתָּנוּ. שַׁבְרְתָּנוּ. כעסת. השיבנו אליך, שוב.
2 רעדת ארץ. קרעתה. תקנת את סדקיה,
כי רעדה.
3 הראתה את עמך דברים קשים. השקתנו יין תנועע.
4 נתת דגל ליראיך,
למען יתנוסס בזכות אמת. סלה. 5 למען יצילו אהוביך,
הושיע ביד ימינך וענה לנו.
ו אלוהים דיבר ממקדשו:
“אנצח.
אחלק שכם,
ואמד את עמק סוכות.
7 לי גלעד ומנשה לי.
ואפרים מגן ראשי.
יהודה שרביטי.
8 מואב כיורי.
אשלוך נעלי על אדום.
על פלשת ארע ניצחון.”
9 מי יביאני אל עיר מבצר?
מי הובילני אדום?
10 הלא אתה, אלוהים, דחת אותנו?
לא תצא עם צבאותינו, אלוהים.
11 תן לנו עזרה מפני צָר,
כי הבל עזר אדם.
12 באלהים נעשה חיל,
כי הוא ירמוס צָרֵינוּ.
תהילים: צ
1 אדוני, היית לנו משכן בכל דור ודור.
2 בטרם ילדו הרים,
ולא יצרת ארץ ותבל,
ומעולם ועד עולם אתה אלוהים.
3 תשחית את האדם לאבדון, אמרת:
“שובו בני אדם”.
4 כי אלף שנה בעיניך
כאתמול כי עבר,
כמשמרת לילה.
5 תטאטא אותם בישנם.
בבוקר ינבלו כעשב חדש.
6 בבוקר ינבל וצמח,
ערב יבול ויבש.
7 כי באפסך כלינו.
בחרדתנו.
8 את עוונותינו נתת לפניך,
את חטאינו הסודיים באור פניך.
9 כי כלפו כל ימינו בחמתך. שנותינו כלו כאנחה.
10 ימי שנותינו שבעים,
או אפילו מכוח שמונים שנה;
וגאוותם היא רק עמל ויגון,
כי מהר תעבור ואנחנו נעוף.
11 מי יודע את כוח אפסך,
את זעמך כפחדך?
12 לכן למדנו למנות את ימינו,
למען נקדיש לב חוכמה.
13 נחם, ה’, עד מתי?
רחם על עבדיך.
14 שבעה אותנו בבוקר בחסדך,
למען נשמח ונשמח כל ימינו.
15 שמחנו כמספר הימים אשר ענית אותנו,
כמספר השנים אשר ראינו רע.
16 יגלה מעשיך לעבדיך;
כבודך לבניהם.
17 יהי חסדו של ה’ אלוהינו עלינו;
כוננו מעשה ידינו;
כן כוננו מעשה ידינו.
תהילים: קכ
1 יְהוָה אָמַר אֲדֹנִי, “שֵׁב יְמִינִי,
עד אשר אשים אֹיְבֶיךָ הַדְגֹם לְרַגְלֶיךָ.”
2 יְהוָה יְשַׁלֵחַ שֵׁבֶט עֲזֶךָ מִצִּיּוֹן,
מִשְׁלֹחַ בְּקִרְבֵּי אֹיְבֶיךָ.
3 עַמְּךָ נִתְנַדֵּב בְּיוֹם עֲזֹרֶיךָ,
בְּקֹדֶשׁ.
מִבֶּטֶן בֹקֶר,
טל נְעוּרֶיךָ יִרְצֶה.
4 נִשְׁבַּע יְהוָה, וְלֹא יַשְׁנֵּה דְּעַמּוֹ:
“כֹהֵן אַתָּה עַל עֹלָם בְּמִצְדַּת מַלְכִּי צֶדֶק.”
5 יְהוָה לִימִינֶךָ,
יְרַחֵץ מַלכים בְּיוֹם אֶפְרוֹ.
6 יֵשְׁפּוֹן בְּגוֹיִם,
יַעֲרֹם פְּגָווֹת,
יְרַחֵץ מִשְׁלֵחַ כָּל־אָרֶץ.
7 מן הנחל ישתה בדרך; לכן ירים ראשו.
תהילים: קנ
1 הצילני, ה’, מאיש רע. שמורני מאיש חמס.
2 חושי רעה בלבם. תמיד מתאספים למלחמה.
3 חידדו לשונם כנחש. ארס צפעונים תחת שפתיהם. סלה.
4 ה’, שמורני מידי רשעים. שמורני מאנשי חמס.
אשר חשבו להכשיל רגלי.
5 גאים טמנו לי פח.
פרשו חבלי רשת על דרך. טמנו לי מלכודות. סלה.
6 אמרתי לה’, “אתה אלוהי”. שמע לצעקת תחנוני, ה’.
7 ה’, מעוז ישועתי,
כסית את ראשי ביום מלחמה.
8 אדוני, אל תעשה משאלות רשעים.
אל תצליח מחשבותיהם הרעות,
פן יתגאו.
סלה.
9 ראש סבבי,
תכסה רעת שפתיהם.
10 תיפול עליהם גחלים בוערות.
ישליכו באש,
אל בורות בוץ, משם לא יקומו.
11 לא יקום דובר רע בארץ.
רשע יצוד איש אלים להפילו.
12 אני יודע כי יהוה יִשְׁמֹר עֲנִיִים,
וצדק לנזקקים.
13 אך צדיקים יודו לשמך.
ישרים ישכנו לפניך. משלי: ל
1 דברי אגור בן יעק, נביא:
אמר איש לאיתיאל, לאיתיאל ולאוכל:
2 “אכן אני אדם בור,
ואין לי תבונת אדם.
3 לא למדתי חכמה,
וגם אין לי דעת הקדוש.
4 מי עלה השמים וירד?
מי אסף רוח באגרופיו?
מי אסר מים בבגדו?
מי קבע את כל קצות הארץ?
מה שמו, ומה שם בנו, אם תדע?
5 כל דבר אלוהים תמים.
מגן הוא לחסים בו.
6 אל תוסיף על דבריו,
פן יוכיחך, ותמצא כזב. 7 “שני דברים ביקשתי ממך:
אל תכחש בי לפני מותי:
8 הרחק ממני שקר וכזב.
אל תתן לי עוני ואל עושר.
האכילני באוכל צרכי;
9 פן אהיה שבעה, אכחש בך, ואמר:
‘מי ה’?’
או פן אהיה עני, ואגנוב,
ואחבל שם אלוהי.
10 אל תדפיס עבד בפני אדוניו,
פן יקלל אותך, ואתה אשם.
11 דור מקלל את אביו,
ואת אמו לא יברך.
12 דור טהור בעיניו,
וממטומאתו לא נשטף.
13 דור, מה גאוות עיניו!
עפעפיו נשאו. יד דור אשר שיניו כחרבות,
ולסתותיו כסכינים,
לטרוף עניים מן הארץ,
ואביונים מבני אדם.
טו “לשונית שתי בנות:
‘תן, תן’.
שלושה דברים אשר לעולם לא שבעו:
ארבע אשר לא יאמרו ‘די’:
טז שאול, רחם עקרה;
הארץ אשר לא תשבע מים;
אש אשר לא תאמר ‘די’;
יז ועין אשר לועגת לאביו,
ובוזה לציות לאמו:
עורבי עמק יבחרו בו,
נשרים צעירים יאכלו בו.
18 “שלושה דברים מדהימים ממני,
ארבעה שאיני מבין:
19 דרך נשר באוויר;
דרך נחש על סלע;
דרך ספינה בתוך הים;
ודרך איש עם בתולה.
20 כן דרך אישה נואפת:
תאכלה ותנגב את פיה,
ותאמר ‘לא עשיתי כלום’.
21 “על שלושה דברים רועדת הארץ,
ותחת ארבעה לא תוכל לשאת:
22 לעבד כשהוא מלך;
כסיל כשהוא שבע;
23 לאישה לא אהובה כשהיא נשואה;
ושפחה היורשת את גבירתה.” 24 “ארבעה דברים קטנים בארץ,
והם חכמים מאוד:
25 הנמלים אינן עם חזק,
ובכל זאת הן מספקות את מזונן בקיץ;
26 החרוטים הן עם חלש,
ובכל זאת הן בונות את בתיהם בסלעים;
27 לארבה אין מלך,
ובכל זאת הן מתקדמות בשורות;
28 לטאה תוכל לתפוס בידיך,
ובכל זאת היא בארמונות מלכים.
29 “שלושה דברים מפוארים בצעדתם,
ארבעה מפוארים בהליכתם:
30 האריה, שהוא גיבור החיות,
ולא יפנה מפני אף אחד;
31 כלב ציד, וגם עז זכר;
ומלך אשר אין לקום נגדו.
32 “אם טיפשות עשית בהתנשאותך,
או אם רעה חשבת,
שים ידך על פיך.
33 כי כמחבטת חלב תוציא חמאה,
וסחיטת אף תוציא דם;
כן כעס זעם תוציא ריב.”
הברית הישנה: יהושע כב:21 – כג:16
כב:21 ויענו בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה ויאמרו אל ראשי אלפי ישראל לאמר: כב ה’ אדיר אלהים אדיר אלהים יהוה הוא ידע וישראל הוא ידע אם במרד או אם במעשה בה’ (אל תושיענו היום) כג כי בנינו לנו מזבח לסור מאחרי ה’ או אם להקריב עליו עולה או מנחה או אם להקריב עליו זבחי שלמים ידרוש ה’ 24 ואם לא עשינו זאת מתוך זהירות, מתוך מחשבה לאמר, לעתיד יאמרו בניכם אל בנינו לאמר, מה לכם ליהוה אלוהי ישראל? 25 כי נתן ה’ את הירדן גבול בינינו וביניכם בני ראובן ובני גד, אין לכם חלק ביהוה, כך ישתנה בניכם את בנינו מיראת ה’. 26 לכן אמרנו, נבנה לנו מזבח, לא לעולה ולא לזבח. 27 כי הוא יהיה לעדה בינינו וביניכם ובין דרותינו אחרינו, למען נעשה את עבדת ה’ לפניו בעולותינו ובזבחינו ובשלמינו, פן לא יאמרו בניכם לבנינו לעתיד, אין לכם חלק ביהוה. 28 לכן אמרנו, היה כי יגידו לנו כן או לדורותינו אחרונים, ונאמר, הנה תבנית מזבח ה’ אשר עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח, כי עד הוא בינינו וביניכם. 29 חלילה לנו למרוד בה’ ולסור היום הזה מאחרי ה’ לבנות מזבח לעולה ולמנחה ולזבח, מלבד מזבח ה’ אלהינו אשר לפני אהלו. 30 כאשר שמעו פנחס הכהן ונשיאי הקהל ראשי אלפי ישראל אשר היו איתו את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה, היה טוב בעיניהם. לא ויאמר פנחס בן אלעזר הכהן אל בני ראובן ואל בני גד ואל בני מנשה היום ידענו כי ה’ בקרבנו כי לא חטאתם בה’ את החטא הזה עתה הצלתם את בני ישראל מיד ה’. לב פנחס בן אלעזר הכהן והנשיאים שב מבני ראובן ומבני גד מארץ גלעד אל ארץ כנען אל בני ישראל וישיב להם דבר. לג והדבר טוב בעיני בני ישראל ויברכו בני ישראל את האלוהים ולא דברו עוד לעלות עליהם למלחמה להשחית את הארץ אשר בני ראובן ובני גד ישבו בה. לד וַיִּקְרָא בְנֵי רְאוּבֶן וּבְנֵי גַד אֶת־הַמִּזְבֵּחַ כִּי־עֵד הוּא בֵּינֵינוּ כִּי־יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.
כג:א וַיְהִי מֵעַל־יָמִים רַבִּים כַּאֲשֶׁר־נָחַק ה’ לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל־אֹיְבָיו מְסַבִּי וְהוּשְׁעָב זָקֵן וְהָרֹאשִׁים … אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ אֱלֹהֵיכֶם לְכָל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה בַּעֲבָדְכֶם כִּי־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא נִחָם לָכֶם. ד הנה נתתי לכם את הגויים הנותרים האלה לנחלה לשבטיכם מהירדן את כל הגויים אשר הכרתי עד הים הגדול מבוא השמש. ה’ ה’ אלהיך הוא יגרש אותם מפניך ויגרש אותם מפניך וירשתם את ארצם כאשר דיבר ה’ אלהיך אליך. ו’ והיה אמץ מאוד לשמור ולעשות את כל הכתוב בספר תורת משה ולא תסור ממנו ימין ושמאל. ז’ פן לא תבואו בתוך הגויים האלה הנותרים בתוככם ולא תזכירו את שם אלוהיהם ולא תשבעו בהם ולא תעבדו אותם ולא תשתחוו להם. ח’ ודבקו בה’ אלהיך כאשר עשיתם עד היום הזה. ט’ כי יגרש ה’ מפניכם גויים גדולים וחזקים ואתם לא עמד איש לפניכם עד היום הזה. 10 איש אחד מכם ירדף אלף כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם כאשר דבר אליכם. 11 השמרתם לעצמכם לאהבתכם את יהוה אלהיכם. 12 אם שובו תדבקו בשארית הגויים האלה הנשארים בתוככם ותתחתנו אתם ובאו אליהם והם אליכם.
13 דעו ודעת כי לא יוסיף יהוה אלהיך להוריש את הגויים האלה מעל פניך והיו לכם למלכודת ולמכה ולמכה בצדיכם ולקוצים בעיניכם עד שתאבדו מעל הארץ הטובה הזאת אשר יהוה אלהיך נתן לכם. 14 הנה אנכי הולך היום בדרך כל הארץ וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דיבר יהוה אלהיך עליכם הכל קרה לכם לא נפל דבר אחד ממנו. 15 והיה כאשר יבאו עליכם כל הדברים הטובים אשר דיבר יהוה אלהיך עליכם, כן יביא יהוה עליכם את כל הדברים הרעים עד השמדתו אתכם מעל הארץ הטובה הזאת אשר נתן יהוה אלהיך לכם. 16 כי תמארו את ברית יהוה אלהיכם אשר צוה אתכם ולכו ועבדתם אלהים אחרים והשתחוו לכם. אז יחר בכם אף ה’, ותאבדו במהרה מן הארץ הטובה אשר נתן לכם.
ברית חדשה: לוקס כ’:27 – 47
27 באו אליו כמה מהצדקים, אלה המכחישים שיש תחיית המתים.
28 שאלו אותו: “רבי, משה כתב לנו שאם ימות אחיו של איש ואישה והוא עריר, ייקח אחיו את האישה ויגדל ילדים לאחיו.
29 לכן היו שבעה אחים. הראשון לקח אישה ומת עריר.
30 השני לקח אותה לאישה ומת עריר.
31 השלישי לקח אותה, וכך גם השבעה לא השאירו ילדים ומתו.
32 לאחר מכן מתה גם האישה.
33 לכן בתחיית המתים, לאישה של מי מהם היא תהיה? כי לשבעה הייתה אותה לאישה.” 34 אמר להם ישוע: “בני העולם הזה מתחתנים וניתנים לנישואין.
35 אבל אלה הנחשבים ראויים להגיע לעולם ההוא ולתחיית המתים, אינם מתחתנים וגם לא יינתנו.
36 כי גם לא יוכלו למות עוד, כי הם כמו המלאכים, ובני אלוהים הם, בהיותם בני התחייה.
37 אבל את המתים תקומו לתחייה, אף משה הראה בסנה, כשקרא לה’ ‘אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב’.
38 ואין הוא אלוהי המתים, אלא אלוהי החיים, כי כולם חיים לו.”
39 ענו כמה מהסופרים: “רבי, אתה מדבר יפה.”
40 הם לא העזו לשאול אותו עוד שאלות.
41 אמר להם: “מדוע אומרים המשיח בן דוד?
42 דוד עצמו אומר בספר תהילים: ‘אמר ה’ לאדוני שב לימיני,
43 עד אשר אשים את אויביך להדומי רגליך’.
44 לכן דוד קורא לו אדון, ואיך הוא בנו?
45 באזני כל העם אמר לתלמידיו:
46 “היזהרו מהסופרים, החפצים ללכת בבגדים ארוכים ואוהבים ברכות בשוק, את המושבים הטובים ביותר בבתי הכנסת ואת המקומות הטובים ביותר בסעודות;
JANUARY 25
PSALMS: 25, 55, 85, 115, 145
PROVERBS: 25
OLD TESTAMENT: JOSHUA 13:1 – 14:15
NEW TESTAMENT: LUKE 18:1 – 17
PSALMS: 25
1 To you, LORD, do I lift up my soul.
2 My God, in you have I trusted,
Let me not be put to shame.
Don’t let my enemies triumph over me.
3 Yes, no one who waits for you shall be put to shame.
They shall be put to shame who deal treacherously without cause.
4 Show me your ways, LORD.
Teach me your paths.
5 Guide me in your truth, and teach me,
For you are the God of my salvation,
I wait for you all day long.
6 LORD, remember your tender mercies and your loving kindness,
For they are from old times.
7 Don’t remember the sins of my youth, nor my transgressions.
Remember me according to your loving kindness,
For your goodness’ sake, LORD.
8 Good and upright is the LORD,
Therefore he will instruct sinners in the way.
9 He will guide the humble in justice.
He will teach the humble his way.
10 All the paths of the LORD are loving kindness and truth
To such as keep his covenant and his testimonies.
11 For your name’s sake, LORD,
Pardon my iniquity, for it is great.
12 What man is he who fears the LORD?
He shall instruct him in the way that he shall choose.
13 His soul shall dwell at ease.
His seed shall inherit the land.
14 The friendship of the LORD is with those who fear him.
He will show them his covenant.
15 My eyes are ever on the LORD,
For he will pluck my feet out of the net.
16 Turn to me, and have mercy on me,
For I am desolate and afflicted.
17 The troubles of my heart are enlarged.
Oh bring me out of my distresses.
18 Consider my affliction and my travail.
Forgive all my sins.
19 Consider my enemies, for they are many.
They hate me with cruel hatred.
20 Oh keep my soul, and deliver me.
Let me not be put to shame, for I take refuge in you.
21 Let integrity and uprightness preserve me,
For I wait for you.
22 Redeem Yisra’el, God,
Out all of his troubles.
PSALMS: 55
1 Listen to my prayer, God.
Don’t hide yourself from my supplication.
2 Attend to me, and answer me.
I am restless in my complaint, and moan,
3 Because of the voice of the enemy,
Because of the oppression of the wicked.
For they bring suffering on me.
In anger they hold a grudge against me.
4 My heart is severely pained within me.
The terrors of death have fallen on me.
5 Fearfulness and trembling have come on me.
Horror has overwhelmed me.
6 I said, “Oh that I had wings like a dove!
Then I would fly away, and be at rest.
7 Behold, then I would wander far off.
I would lodge in the wilderness.”
Selah.
8 “I would hurry to a shelter from the stormy wind and tempest.”
9 Confuse them, Lord, and confound their language,
For I have seen violence and strife in the city.
10 Day and night they prowl around on its walls.
Malice and abuse are also within her.
11 Destructive forces are within her.
Threats and lies don’t depart from her streets.
12 For it was not an enemy who insulted me,
Then I could have endured it.
Neither was it he who hated me who raised himself up against me,
Then I would have hid myself from him.
13 But it was you, a man like me,
My companion, and my familiar friend.
14 We took sweet fellowship together.
We walked in God’s house with the throng.
15 Let death come suddenly on them.
Let them go down alive into She’ol.
For wickedness is in their dwelling, in the midst of them.
16 As for me, I will call on God.
The LORD will save me.
17 Evening, morning, and at noon, I will cry out in distress.
He will hear my voice.
18 He has redeemed my soul in shalom from the battle that was against me,
Although there are many who oppose me.
19 God, who is enthroned forever,
Will hear, and answer them.
Selah.
They never change,
Who don’t fear God.
20 He raises his hands against his friends.
He has violated his covenant.
21 His mouth was smooth as butter,
But his heart was war.
His words were softer than oil,
Yet they were drawn swords.
22 Cast your burden on the LORD, and he will sustain you.
He will never allow the righteous to be moved.
23 But you, God, will bring them down into the pit of destruction.
Bloodthirsty and deceitful men shall not live out half their days,
But I will trust in you.
PSALMS: 85
1 LORD, you have been favorable to your land.
You have restored the fortunes of Ya`akov.
2 You have forgiven the iniquity of your people.
You have covered all their sin.
Selah.
3 You have taken away all your wrath.
You have turned from the fierceness of your anger.
4 Turn us, God of our salvation,
And cause your indignation toward us to cease.
5 Will you be angry with us forever?
Will you draw out your anger to all generations?
6 Won’t you revive us again,
That your people may rejoice in you?
7 Show us your loving kindness, LORD.
Grant us your salvation.
8 I will hear what God, the LORD, will speak,
For he will speak shalom to his people, his holy ones;
But let them not turn again to folly.
9 Surely his salvation is near those who fear him,
That glory may dwell in our land.
10 Mercy and truth meet together.
Righteousness and shalom have kissed each other.
11 Truth springs out of the eretz.
Righteousness has looked down from heaven.
12 Yes, the LORD will give that which is good.
Our land will yield its increase.
13 Righteousness goes before him,
And prepares the way for his steps.
PSALMS: 115
1 Not to us, LORD, not to us,
But to your name give glory,
For your loving kindness, and for your truth’s sake.
2 Why should the nations say,
“Where is their God, now?”
3 But our God is in the heavens.
He does whatever he pleases.
4 Their idols are silver and gold,
The work of men’s hands.
5 They have mouths, but they don’t speak;
They have eyes, but they don’t see;
6 They have ears, but they don’t hear;
They have noses, but they don’t smell;
7 They have hands, but they don’t feel;
They have feet, but they don’t walk;
Neither do they speak through their throat.
8 Those who make them will be like them;
Yes, everyone who trusts in them.
9 Yisra’el, trust in the LORD!
He is their help and their shield.
10 House of Aharon, trust in the LORD!
He is their help and their shield.
11 You who fear the LORD, trust in the LORD!
He is their help and their shield.
12 The LORD remembers us.
He will bless us. 4
He will bless the house of Yisra’el.
He will bless the house of Aharon.
13 He will bless those who fear the LORD,
Both small and great.
14 May the LORD increase you more and more,
You and your children.
15 Blessed are you by the LORD,
Who made heaven and eretz.
16 The heavens are the heavens of the LORD;
But the eretz has he given to the children of men.
17 The dead don’t praise the LORD,
Neither any who go down into silence;
18 But we will bless the LORD,
From this time forth and forevermore.
Praise the LORD!
PSALMS: 145
1 I will exalt you, my God, the King.
I will praise your name forever and ever.
2 Every day I will praise you.
I will extol your name forever and ever.
3 Great is the LORD, and greatly to be praised!
His greatness is unsearchable.
4 One generation will commend your works to another,
And will declare your mighty acts.
5 Of the glorious majesty of your honor,
Of your wondrous works, I will meditate.
6 Men will speak of the might of your awesome acts.
I will declare your greatness.
7 They will utter the memory of your great goodness,
And will sing of your righteousness.
8 The LORD is gracious, merciful,
Slow to anger, and of great loving kindness.
9 The LORD is good to all.
His tender mercies are over all his works.
10 All your works will give thanks to you, LORD.
Your holy ones will extol you.
11 They will speak of the glory of your kingdom,
And talk about your power;
12 To make known to the sons of men his mighty acts,
The glory of the majesty of his kingdom.
13 Your kingdom is an everlasting kingdom.
Your dominion endures throughout all generations.
14 The LORD upholds all who fall,
And raises up all those who are bowed down.
15 The eyes of all wait for you.
You give them their food in due season.
16 You open your hand,
And satisfy the desire of every living thing.
17 The LORD is righteous in all his ways,
And gracious in all his works.
18 The LORD is near to all those who call on him,
To all who call on him in truth.
19 He will fulfill the desire of those who fear him.
He also will hear their cry, and will save them.
20 The LORD preserves all those who love him,
But all the wicked he will destroy.
21 My mouth will speak the praise of the LORD.
Let all flesh bless his holy name forever and ever.
PROVERBS: 25
1 These also are proverbs of Shlomo,
which the men of Hizkiyahu king of Yehudah copied out.
2 It is the glory of God to conceal a thing,
But the glory of kings is to search out a matter.
3 As the heavens for height, and the eretz for depth,
So the hearts of kings are unsearchable.
4 Take away the dross from the silver,
And material comes out for the refiner;
5 Take away the wicked from the king’s presence,
And his throne will be established in righteousness.
6 Don’t exalt yourself in the presence of the king,
Or claim a place among great men;
7 For it is better that it be said to you, “Come up here,
” Than that you should be put lower in the presence of the prince,
Whom your eyes have seen.
8 Don’t be hasty in bringing charges to court.
What will you do in the end when your neighbor shames you?
9 Debate your case with your neighbor,
And don’t betray the confidence of another;
10 Lest one who hears it put you to shame,
And your bad reputation never depart.
11 A word fitly spoken Is like apples of gold in settings of silver.
12 As an ear-ring of gold, and an ornament of fine gold,
So is a wise reprover to an obedient ear.
13 As the cold of snow in the time of harvest,
So is a faithful messenger to those who send him;
For he refreshes the soul of his masters.
14 As clouds and wind without rain,
So is he who boasts of gifts deceptively.
15 By patience a ruler is persuaded.
A soft tongue breaks the bone.
16 Have you found honey?
Eat as much as is sufficient for you,
Lest you eat too much, and vomit it.
17 Let your foot be seldom in your neighbor’s house,
Lest he be weary of you, and hate you.
18 A man who gives false testimony against his neighbor
Is like a club, a sword, or a sharp arrow.
19 Confidence in someone unfaithful in time of trouble
Is like a bad tooth, or a lame foot.
20 As one who takes away a garment in cold weather,
Or vinegar on soda, So is one who sings songs to a heavy heart.
21 If your enemy is hungry, give him food to eat;
If he is thirsty, give him water to drink:
22 For you will heap coals of fire on his head,
And the LORD will reward you.
23 The north wind brings forth rain:
So a backbiting tongue brings an angry face.
24 It is better to dwell in the corner of the housetop,
Than to share a house with a contentious woman.
25 Like cold water to a thirsty soul,
So is good news from a far country.
26 Like a muddied spring, and a polluted well,
So is a righteous man who gives way before the wicked.
27 It is not good to eat much honey;
Nor is it honorable to seek ones own honor.
28 Like a city that is broken down and without walls
Is a man whose spirit is without restraint.
OLD TESTAMENT: JOSHUA 13:1 – 14:15
13:1 Now Yehoshua was old and well stricken in years; and the LORD said to him, You are old and well stricken in years, and there remains yet very much land to be possessed. 2 This is the land that yet remains: all the regions of the Pelishtim, and all the Geshuri; 3 from the Shichor, which is before Mitzrayim, even to the border of `Ekron northward, [which] is reckoned to the Kana`anim; the five lords of the Pelishtim; the `Azati, and the Ashdodi, the Eshkeloni, the Gitti, and the `Ekroni; also the `Avvim, 4 on the south; all the land of the Kana`anim, and Me`arah that belongs to the Tzidonim, to Afek, to the border of the Amori; 5 and the land of the Givli, and all Levanon, toward the sunrise, from Ba`al-Gad under Mount Hermon to the entrance of Hamat; 6 all the inhabitants of the hill-country from Levanon to Misrefot-Mayim, even all the Tzidonim; them will I drive out from before the children of Yisra’el: only allot you it to Yisra’el for an inheritance, as I have commanded you. 7 Now therefore divide this land for an inheritance to the nine tribes, and the half-tribe of Menashsheh. 8 With him the Re’uveni and the Gadi received their inheritance, which Moshe gave them, beyond the Yarden eastward, even as Moshe the servant of the LORD gave them: 9 from `Aro`er, that is on the edge of the valley of the Arnon, and the city that is in the middle of the valley, and all the plain of Medeva to Divon; 10 and all the cities of Sichon king of the Amori, who reigned in Heshbon, to the border of the children of `Ammon; 11 and Gil`ad, and the border of the Geshuri and Ma`akhati, and all Mount Hermon, and all Bashan to Salkhah; 12 all the kingdom of `Og in Bashan, who reigned in `Ashtarot and in Edre`i (the same was left of the remnant of the Refa’im); for these did Moshe strike, and drove them out. 13 Nevertheless the children of Yisra’el didn’t drive out the Geshuri, nor the Ma`akhati: but Geshur and Ma`akhat dwell in the midst of Yisra’el to this day. 14 Only to the tribe of Levi he gave no inheritance; the offerings of the LORD, the God of Yisra’el, made by fire are his inheritance, as he spoke to him. 15 Moshe gave to the tribe of the children of Re’uven according to their families. 16 Their border was from `Aro`er, that is on the edge of the valley of the Arnon, and the city that is in the middle of the valley, and all the plain by Medeva; 17 Heshbon, and all its cities that are in the plain; Divon, and Bamot-Ba`al, and Beit-Ba`al-Me`on, 18 and Yahatz, and Kedemot, and Mefa`at, 19 and Kiryatayim, and Sivmah, and Tzeret-Hashachar in the mount of the valley, 20 and Beit-Pe`or, and the slopes of Pisgah, and Beit-Hayshimot, 21 and all the cities of the plain, and all the kingdom of Sichon king of the Amori, who reigned in Heshbon, whom Moshe struck with the chiefs of Midyan, Evi, and Rekem, and Tzur, and Hur, and Reva, the princes of Sichon, who lived in the land. 22 Bil`am also the son of Be’or, the soothsayer, did the children of Yisra’el kill with the sword among the rest of their slain. 23 The border of the children of Re’uven was the Yarden, and the border [of it]. This was the inheritance of the children of Re’uven according to their families, the cities and the villages of it. 24 Moshe gave to the tribe of Gad, to the children of Gad, according to their families. 25 Their border was Ya`zer, and all the cities of Gil`ad, and half the land of the children of `Ammon, to `Aro`er that is before Rabbah; 26 and from Heshbon to Ramat-Hamitzpeh, and Betonim; and from Machanayim to the border of Devir; 27 and in the valley, Beit-Haram, and Beit-Nimrah, and Sukkot, and Tzafon, the rest of the kingdom of Sichon king of Heshbon, the Yarden and the border [of it], to the uttermost part of the sea of Kinneret beyond the Yarden eastward. 28 This is the inheritance of the children of Gad according to their families, the cities and the villages of it. 29 Moshe gave [inheritance] to the half-tribe of Menashsheh: and it was for the half-tribe of the children of Menashsheh according to their families. 30 Their border was from Machanayim, all Bashan, all the kingdom of `Og king of Bashan, and all the towns of Ya’ir, which are in Bashan, sixty cities: 31 and half Gil`ad, and `Ashtarot, and Edre`i, the cities of the kingdom of `Og in Bashan, were for the children of Makhir the son of Menashsheh, even for the half of the children of Makhir according to their families. 32 These are the inheritances which Moshe distributed in the plains of Mo’av, beyond the Yarden at Yericho, eastward. 33 But to the tribe of Levi Moshe gave no inheritance: the LORD, the God of Yisra’el, is their inheritance, as he spoke to them.
14:1 These are the inheritances which the children of Yisra’el took in the land of Kana`an, which El`azar the Kohen, and Yehoshua the son of Nun, and the heads of the fathers’ [houses] of the tribes of the children of Yisra’el, distributed to them, 2 by the lot of their inheritance, as the LORD commanded by Moshe, for the nine tribes, and for the half-tribe. 3 For Moshe had given the inheritance of the two tribes and the half-tribe beyond the Yarden: but to the Levites he gave no inheritance among them. 4 For the children of Yosef were two tribes, Menashsheh and Efrayim: and they gave no portion to the Levites in the land, save cities to dwell in, with the suburbs of it for their cattle and for their substance. 5 As the LORD commanded Moshe, so the children of Yisra’el did; and they divided the land. 6 Then the children of Yehudah drew near to Yehoshua in Gilgal: and Kalev the son of Yefunneh the Kenizzi said to him, You know the thing that the LORD spoke to Moshe the man of God concerning me and concerning you in Kadesh-Barnea. 7 Forty years old was I when Moshe the servant of the LORD sent me from Kadesh-Barnea to spy out the land; and I brought him word again as it was in my heart. 8 Nevertheless my brothers who went up with me made the heart of the people melt; but I wholly followed the LORD my God. 9 Moshe swore on that day, saying, Surely the land whereon your foot has trodden shall be an inheritance to you and to your children forever, because you have wholly followed the LORD my God. 10 Now, behold, the LORD has kept me alive, as he spoke, these forty-five years, from the time that the LORD spoke this word to Moshe, while Yisra’el walked in the wilderness: and now, behold, I am this day eighty-five years old. 11 As yet I am as strong this day as I as in the day that Moshe sent me: as my strength was then, even so is my strength now, for war, and to go out and to come in. 12 Now therefore give me this hill-country, whereof the LORD spoke in that day; for you heard in that day how the `Anakim were there, and cities great and fortified: it may be that the LORD will be with me, and I shall drive them out, as the LORD spoke. 13 Yehoshua blessed him; and he gave Hevron to Kalev the son of Yefunneh for an inheritance. 14 Therefore Hevron became the inheritance of Kalev the son of Yefunneh the Kenizzi to this day; because that he wholly followed the LORD, the God of Yisra’el. 15 Now the name of Hevron before was Kiryat-Arba; [which Arba was] the greatest man among the `Anakim. The land had rest from war.
NEW TESTAMENT: LUKE 18:1 – 17
1:1 He also spoke a parable to them that they must always pray, and not give up,
2 saying, “A certain judge was in a city, who didn’t fear God, and didn’t respect man.
3 A widow was in that city, and she came often to him, saying, ‘Defend me from my adversary!’
4 He wouldn’t for a while, but afterward he said to himself, ‘Though I don’t fear God, nor respect man,
5 yet because this widow bothers me, I will defend her, or else she will wear me out by her continual coming.'”
6 The Lord said, “Listen to what the unrighteous judge says.
7 Won’t God avenge his elect, who are crying out to him day and night, and yet he exercises patience with them?
8 I tell you that he will avenge them quickly. Nevertheless, when the Son of Man comes, will he find faith on the eretz?”
9 He spoke also this parable to certain people who were convinced of their own righteousness, and who despised all others.
10 “Two men went up into the temple to pray; one was a Parush, and the other was a tax collector.
11 The Parush stood and prayed to himself like this: ‘God, I thank you, that I am not like the rest of men, extortioners, unrighteous, adulterers, or even like this tax collector.
12 I fast twice a week. I give tithes of all that I get.’
13 But the tax collector, standing far away, wouldn’t even lift up his eyes to heaven, but beat his breast, saying, ‘God, be merciful to me, a sinner!’
14 I tell you, this man went down to his house justified rather than the other; for everyone who exalts himself will be humbled, but he who humbles himself will be exalted.”
15 They were also bringing their babies to him, that he might touch them. But when the talmidim saw it, they rebuked them.
16 Yeshua called them near, saying, “Allow the little children to come to me, and don’t hinder them, for the kingdom of God belongs to ones like these.
17 Most assuredly, I tell you, whoever doesn’t receive the kingdom of God like a little child, he will in no way enter into it.”
25 בינואר
תהילים: 25, 55, 85, 115, 145
משלי: 25
הברית הישנה: יהושע י”ג:1 – 14:15
הברית החדשה: לוקס י”ח:1 – 17
תהילים: 25
1 אליך ה’ אשא נפשי.
2 אלוהיי, בך בטחתי,
אל תבוש.
אל תני לאויביי להתגאות בי.
3 גם לא יבוש כל מי שמחכה לך.
יבושיבו בוגדים ללא סיבה.
4 הראה לי ה’ דרכיך.
למדני נתיבותיך.
5 באמתך הנחיני ולמדני,
כי אתה אלוהי ישעי,
לך אחכה כל היום.
6 ה’, זכר את רחמיך ואת חסדך,
כי מימים עברו הם.
7 אל תזכור את חטאי נעורי ואת פשעי.
זכור אותי כחסדך,
למען טובך, ה’.
8 טוב וישר ה’,
לכן יורה חטאים בדרך.
9 ינחה ענווים בצדק.
ילמד ענווים דרכו.
10 כל נתיבות ה’ חסד ואמת הם
לשומרי בריתו ועדותיו.
11 למען שמך, ה’, סלח לי עווני כי גדול הוא.
12 מי איש ירא את ה’?
הוא יורה לו בדרך אשר יבחר.
13 נשמתו תשכן בשלום.
זרעו יירשו ארץ.
14 ידיעות ה’ עם יראיו. הוא יגלה להם את בריתו.
15 עיני תמיד אל ה’,
כי יתלוש רגלי מרשת.
16 פנה אלי וחנני,
כי שממה ועניה אנכי.
17 רחבו צרות לבי.
הוצאני מצרותיי.
18 ראה צרותיי ותלאותיי. סלח לכל חטאי.
19 ראה אויבי כי רבים הם. שנאת אכזריות הם שונאיני.
20 שמר נפשי והצילני. אל תביישני כי בך חסה.
21 תמימות וישרה ישמרו אותי,
כי לך אחכה.
22 גאלה ישראל, אלוהים,
מכל צרותיו.
תהילים: 55
1 שמע תפילתי, אלוהים. אל תסתתר מתחני.
2 קשב אליי וענה לי. אני שקט בתלונתי ואנחה,
3 מפני קול אויב,
מפני עושק רשעים. כי הם מביאים עליי סבל. באף הם שומרים עליי טינה.
4 ליבי נחרב בקרבי. אימת המוות נפלה עליי.
5 פחד ורעדה צללו עליי. אימה הציפה אותי.
6 אמרתי, “לו היו לי כנפיים כיונה!
אז אעוף ואנוח.
7 הנה, אז אטייל רחוק.
במדבר אלין.” סלה.
8 “אמהר למחסה מרוח סערה וסערה.”
9 בלבל אותם, ה’, ובלבל את שפתם,
כי ראיתי אלימות ומריבה בעיר.
10 יומם ולילה משוטטים על חומותיה.
גם זדון וגנאי בתוכה.
11 כוחות הרס בתוכה.
איומים ושקרים לא יסורו מרחובותיה.
12 כי לא אויב העלב אותי,
אז יכולתי לסבול זאת.
וגם שונאיי לא יקם את עצמו עליי,
אז הייתי מסתתר ממנו.
13 כי אתה, איש כמוני,
חברי וידידי.
14 התאחדנו יחד באהבה.
הלכנו בבית אלוהים עם הקהל.
15 יבוא עליהם מות פתאום.
ירדו חיים שאול.
כי רשע במשכנם, בתוכם.
טז ואקרא אל אלוהים. ה’ יושיעני.
ז ערב בוקר וצהריים אצעוק בצר.
ישמע קולי.
ח פדה נפשי בשלום ממלחמה עליי,
כי רבים מתנגדים.
ט אלוהים יושב לנצח,
ישמע ויענהם.
סלה.
לעולם לא ישנו,
אשר אינם יראי אלוהים.
כ20 ירים ידיו על רעיו.
הפר בריתו.
כ21 פיו חלק כחמאה,
ולבו מלחמה.
דבריו רכים משמן,
וחרבות שלופות היו.
כ22 השלכת משאך על יהוה והוא יספיק לך.
לעולם לא יתן לצדיק להזיע. 23 ואתה, אלוהים, תורידם אל בור השמדה.
אנשי צמאי דם ורמאים לא יחיו חצי ימיהם,
ואני אבטח בך.
תהילים: פה
1 ה’ חן את אדמתך. השיבת את שבות יעקב. 2 סלחת לעוון עמך. כסית את כל חטאתם. סלה. 3 הסרת את כל חמתך. שובת מחרון אפך. 4 השב אותנו, אלוהי ישועתנו,
והפסיק את זעמך עלינו. 5 האף תאנף בנו לנצח? המשיכה את אפסך לדור ודור? 6 הלוא תחיה אותנו שוב,
למען ישמח בך עמך? 7 הראת לנו את חסדך, ה’. תן לנו את ישועתך. 8 אשמע את אשר ידבר אלוהים ה’,
כי שלום ידבר לעמו, לקדשיו; ואל ישובו אל סכלות. 9 אכן קרובה ישועתו ליראיו,
למען ישכן כבוד בארצנו.
10 חסד ואמת ייפגשו.
צדק ושלום נשקו זה לזה.
11 אמת תצמח מן הארץ.
צדק הביט מן השמים.
12 כן, ה’ יתן טוב.
ארצנו תיתן את יבוליה.
13 צדק הולך לפניו,
והכין דרך צעדיו.
תהילים: קי”ו
1 לא לנו ה’, לא לנו,
כי אם לשמך תן כבוד,
למען חסדך ולמען אמתך.
2 למה יאמרו גויים,
“איה עכשיו אלוהיהם?”
3 כי אלוהינו בשמים.
ככל אשר חפץ הוא עושה. 4 אליליהם כסף וזהב,
מעשה ידי אדם.
5 פה להם ולא ידברו;
עיניים להם ולא רואים;
6 אזנים להם ולא שמעו;
אפים להם ולא ריחנו;
7 ידיים להם ולא מרגישים;
רגליים להם ולא הולכים;
וגם בגרון לא ידברו.
8 עושיהם יהיו כמוהם;
כן, כל הבוטח בהם.
9 ישראל, בטח בה’!
הוא עזרם ומגנם.
10 בית אהרן, בטחו בה’!
הוא עזרם ומגנם.
11 יראי ה’, בטחו בה’!
הוא עזרם ומגנם.
12 ה’ זוכר אותנו.
הוא יברך אותנו. 4
הוא יברך את בית ישראל.
הוא יברך את בית אהרן.
13 הוא יברך את יראי ה’,
קטן ועד גדול.
14 יהי ה’ מרבה עוד ועוד,
אתה ואת בניך.
15 ברוך אתה בה’,
עושה שמים וארץ.
16 השמים שמיים לה’,
ואת הארץ נתן לבני אדם.
17 מתים לא יהללו את ה’,
ולא יורדים דומיה;
18 ואנו נברך את ה’,
מעתה ועד עולם.
הלל את ה’!
תהילים: קמה
1 ארומנך אלוהי מלך. אודה שמך לעד ונצח.
2 בכל יום אודה אותך. אעלה שמך לעד ונצח.
3 גדול ה’ ומאוד מהולל! גדולתו לא ניתן לחקור.
4 דור ישבח מעשיך לדור,
וגד מעלליך.
5 על הוד תפארתך,
על נפלאותיך אגהר.
6 בגד מעשיך נוראיים ידברו. אדבר גדולתך.
7 זכר טובך רב ישירו,
וצדקתך ישירו.
8 חן ורחום ה’,
ארך אפיים וגדול חסד.
9 טוב ה’ לכל. רחמיו על כל מעשיו. 10 כל מעשיך יודו לך, יהוה.
קדושיך יהללו אותך.
11 כבוד מלכותך ידברו,
וכבֹעַךְ ידברו;
12 להודיע לבני אדם את גבורותיו,
כבוד הוד מלכותו.
13 מלכותך מלכות עולם.
שלטונך עומד בכל דורות.
14 יהוה תומך בכל הנופלים,
ויקים את כל השפופים.
15 עיני כל מחכות לך. אתה נותן להם את אכלם בעיתם.
16 אתה פותח את ידך,
ושבע את חפצו של כל חי.
17 צדיק יהוה בכל דרכיו,
וחן בכל מעשיו.
18 קרוב יהוה לכל קוראיו,
לכל קוראיו באמת.
19 ימלא משאלת יראיו.
וגם ישמע צעקתם ויושיעם.
20 ישמר ה’ את כל אוהביו,
ואת כל הרשעים ישמיד.
21 פי ידבר תהילת ה’.
יברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד.
משלי: 25
1 גם אלה משלי שלמה,
אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה.
2 כבוד אלהים להסתיר דבר,
ותפארת מלכים לחקור דבר.
3 כשמים לגובה, וכארץ לעומק,
כן לב מלכים לא ניתן לחקור.
4 הסר את הסיגים מן הכסף,
ויצאת חומר לצורף;
5 הסר רשע מלפני המלך,
וכסאו יקום בצדק.
6 אל תתנשא לפני המלך,
ואל תתבע מקום בין אנשים גדולים;
7 כי טוב יאמר לך “עלה הנה”,
משפיל אותך לפני נשיא,
אשר ראו עיניך.
8 אל תמהר להביא טענות לבית דין.
מה תעשה בסוף כשיבישך רעך?
9 דון את רעך,
ואל תבגוד באמונו של אחר;
10 פן יביישך שומע,
ושמך הרע לא ימוש לעולם.
11 דבר נאם כתפוחי זהב במשקפי כסף.
12 כנחושת זהב ותכשיט זהב טוב,
כן מוכיח חכם לאוזן צייתנית.
13 כקור השלג בעת הקציר,
כן שליח נאמן לשלוחיו;
כי מרענן נפש אדוניו.
14 כעננים ורוח ללא גשם,
כן מתפאר במתנות במרמה.
15 בסבלנות ישתכנע מושל.
לשון רכה תשבור עצם.
16 מצאת דבש?
אכול ככל אשר יספיק לך,
פן תאכל יתר ותקיא.
17 תמעיט רגלך בבית רעך,
פן ימאס ממך וישנא אותך.
18 איש העדות שקר על רעהו
כמקל, חרב או חץ חד.
19 ביטחון בבוגד בעת צרה
כשן רעה, או רגל צולעת. 20 כמו שמוציא בגד בקור,
או חומץ על סודה, כך שר שירים ללב כבד.
21 אם אויבך רעב, תן לו אוכל לאכול;
אם צמא הוא, תן לו מים לשתות:
22 כי תערום גחלים על ראשו,
וה’ ישלם לך.
23 רוח צפונית מביאה גשם:
כך לשון גנאי מביאה פנים כועסות.
24 טוב לשבת בפינת גג,
מאשר לחלוק בית עם אישה ריבנית.
25 כמים קרים לנפש צמאה,
כך בשורה טובה מארץ רחוקה.
26 כמעיין בוץ ובאר מזוהמת,
כך צדיק שנותן יד לפני רשעים.
27 לא טוב לאכול דבש רב;
וגם לא כבוד לבקש כבוד.
28 כעיר הרוסה וללא חומות, כן איש אשר רוחו ללא מעצורים.
הברית הישנה: יהושע י”ג:1 – יד:15
י”ג:1 ויהושע זקן ובא בימים ויאמר אליו ה’ זקן ובא בימים ועוד ארץ הרבה מאוד נותרה לרשת. ב’ זאת הארץ הנותרת כל מדינות הפלשתים וכל הגשורים ג’ משכר אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפון אשר נחשב לכנעים חמשה אדוני הפלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגיתי והעקרון והאבים ד’ נגבה כל ארץ הכנעים ומערה אשר לצידונים עד אפק עד גבול האמורי ה ואת ארץ הגבלי ואת כל הלבנון לזריחה מבעל גד תחת הר חרמון עד בוא חמת. ו את כל יושבי ההר מלבנון ועד משרתים מים ואת כל הצידונים אדרש אותם מפני בני ישראל; רק חלקת אותה לישראל לנחלה כאשר צויתיך. ז ועתה חלק את הארץ הזאת לנחלה לתשעת השבטים ולחצי שבט מנשה. ח אתו קיבלו הראובני והגדי את נחלתם אשר נתן להם משה מעבר לירדן מזרחה כאשר נתן להם משה עבד ה’. ט מערוער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בתוך הנחל וכל ערובת מדיו עד דיבון. 10 ואת כל ערי סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון עד גבול בני עמון; 11 ואת גלעד ואת גבול הגשורי והמאכתי ואת כל הר החרמון ואת כל הבשן עד סלכה; 12 את כל ממלכת עוג בבשן אשר מלך בעשתרות ובאדרעי אשר נשארה משארית הרפאים כי אותם הכה משה ויגרש אותם. 13 אך לא גירשו בני ישראל את הגשורי ואת המאכתי וגשור ומעכת ישבו בתוך ישראל עד היום הזה. 14 רק לשבט לוי לא נתן נחלה, מנחות ה’ אלוהי ישראל האש הן נחלתו כאשר דיבר אליו. טו משה נתן לשבט בני ראובן למשפחותיהם. טז וגבולם היה מערוער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בתוך הנחל וכל המישור עד מדיווה. יז חשבון וכל עריה אשר במישור. דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון, יח ויהץ וקדמות ומפעת, יט וקריתיים ושבמה וצרת השחר בהר הגיא, 20 ובית פעור ומורדות פסגה ובית הישימות, 21 וכל ערי המישור וכל ממלכת סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון, אשר הכה משה את שר מדין את אבי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבא שרי סיחון אשר יושבים בארץ. 22 וגם את בלעם בן בעור המגיד הרגו בני ישראל בחרב בתוך שאר חלליהם. כג וגבול בני ראובן הירדן וגבולו. זאת הייתה נחלת בני ראובן למשפחותם, הערים וחצריו. כד ויתן משה לשבט גד לבני גד למשפחותם. כה וגבולם יעזר וכל ערי גלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער אשר על פני רבה. כז ומחשבון עד רמת המצפה ובטונים וממחניים עד גבול דביר. כז ובעמק בית חרם ובית נמרה וסוכות וצפון, יתר ממלכת סיחון מלך חשבון, הירדן וגבולו עד קצה ים כנרת מעבר לירדן מזרחה. 28 זאת נחלת בני גד למשפחותיהם הערים והכפרים שבהם. 29 משה נתן לחצי שבט מנשה והיה לחצי שבט בני מנשה למשפחותיהם. 30 וגבולם היה מחניים כל הבשן כל ממלכת עוג מלך הבשן וכל ערי יאיר אשר בבשן ששים ערים. 31 וחצי גלעד ועשתרות ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן היו לבני מכיר בן מנשה לחצי בני מכיר למשפחותיהם. 32 אלה הנחלות אשר חילק משה בערבות מואב מעבר לירדן יריחו מזרחה. לג ולשבט לוי לא נתן משה נחלה ה’ אלוהי ישראל הוא נחלתם כאשר דבר אלהם
יד:א אלה הנחלות אשר לקחו בני ישראל בארץ כנען אשר חלקו להם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות לשבטים של בני ישראל בגורל נחלתם כאשר ציווה ה’ ביד משה לתשעת השבטים ולחצי השבט ג כי משה נתן את נחלת שני השבטים וחצי השבט מעבר לירדן וללוים לא נתן נחלה בתוכם ד כי בני יוסף שני שבטים מנשה ואפרים ולא נתנו ללוים חלק בארץ כי אם ערים לשבת ואת מגרשיהן למקנהם ולרכושם ה כאשר ציווה ה’ את משה כן עשו בני ישראל וחלקו את הארץ ו וַיִּגְרוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר לוֹ כָּלֵב בֶּן־יְפוּנָה הַקְּנִיזִי: “אַתָּה יָדַע אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל־עָלָךְ בִּקְדֵשׁ בַּרְעָם; וָאֹשֶׁבְתָּ לוֹ אֶת־הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּלִבִּי.” ח וַיָּחִי הַעֲלוּ עִמִּי הַמִּסִּיתוּ אֶת־לֶבֶם, וְנִמְלַתִּי אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהַי.” ט וַיִּשְׁבַּע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: “אֲשֶׁר־דַּרְכָה רַגְלֶךָ בָּהּ יִחֲלֹךְ לְעוֹלָם, כִּי־מְלַתָּ אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהַי.” י ועתה הנה ה’ החייתי כאשר דבר את ארבעים וחמש שנה למן העת אשר דבר ה’ את הדבר הזה אל משה בהלך ישראל במדבר ועתה הנה אני היום בן שמונים וחמש שנה. יא עַד אנכי חזק היום כביום שלחני משה ככוחי אז כן כוחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא. יב ועתה תן לי את ההר הזה אשר דבר ה’ ביום ההוא כי שמעת ביום ההוא כי היו שם ענקים וערים גדולות ומבצרות אולי יהיה ה’ עמי ואגרש אותם כאשר דבר ה’. יג ויברך אותו יהושע ויתן את חברון לכלב בן יפונה לנחלה. יד על כן הייתה חברון לנחלת כלב בן יפונה הקניזי עד היום הזה כי הוא הלך אחרי ה’ אלוהי ישראל במלואו. 15 ושם חברון לפנים היה קרית ארבע, הגדול מבין הענקים. הארץ נחתה ממלחמה.
ברית חדשה: לוקס יח:1-17
1:1 וגם סיפר להם משל להתפלל תמיד ולא להתייאש.
2 לאמר: “שופט אחד היה בעיר אחת, אשר לא ירא את אלהים ולא כבד אדם.
3 אלמנה הייתה בעיר ההיא, ותבוא אליו פעמים רבות לאמר: ‘הגן עלי מפני צערי!’
4 הוא לא רצה לזמן מה, אך לאחר מכן אמר לעצמו: ‘למרות שאיני ירא את אלוהים ואיני מכבד אדם,
5 ובכל זאת, משום שהאלמנה הזו מטרידה אותי, אגן עליה, פן תיש אותי בבואה המתמדת.'”
6 ויאמר האדון: “שמעו מה אומר השופט הרשע.
7 האם אלוהים לא ינקום את בחיריו, אשר צועקים אליו יומם ולילה, ובכל זאת הוא מגלה סבלנות כלפיהם?
8 אני אומר לכם כי ינקום את נקמתם במהרה. אולם, כאשר בן האדם יבוא, האם ימצא אמונה בארץ?
9 גם את המשל הזה סיפר לאנשים מסוימים שהיו משוכנעים בצדקתם, ובזו לכל האחרים.
10 “שני אנשים עלו לבית המקדש להתפלל; אחד היה פרוש, והשני היה גובה מס.
11 הפרוש עמד והתפלל לעצמו כך: ‘אלוהים, אני מודה לך, שאיני כשאר בני האדם, סוחטים, רשעים, נואפים, או אפילו כמו גובה המס הזה.
12 אני צם פעמיים בשבוע. אני נותן מעשר מכל אשר לי.’
13 אבל הגובה, שעמד מרחוק, לא היה מוכן אפילו להרים את עיניו לשמים, אלא הכה על חזהו ואמר: ‘אלוהים, רחם עליי, חוטא!’
14 אני אומר לכם, זה ירד לביתו מוצדק ולא השני; כי כל מי שמרבה את עצמו יושפל, ומי שמשפיל את עצמו יורם.”
15 גם הם הביאו אליו את תינוקותיהם, כדי שייגע בהם. אבל כשראו זאת התלמידים, הם גערו בהם.
16 ישוע קרא להם ואמר: “תנו לילדים לבוא אליי ואל תמנעו אותם, כי לאנשים כמוהם מלכות האלוהים.
17 אמן אמן אני אומר לכם, מי שלא יקבל את מלכות האלוהים כילד קטן, לא ייכנס לתוכה.”
JANUARY 22
PSALMS: 22, 52, 82, 112, 142
PROVERBS: 22
OLD TESTAMENT: JOSHUA 7:16 – 9:2
NEW TESTAMENT: LUKE 16:1 – 18
PSALMS: 22
1 My God, my God, why have you forsaken me?
Why are you so far from helping me,
and from the words of my groaning?
2 My God, I cry in the daytime, but you don’t answer;
In the night season, and am not silent.
3 But you are holy,
You who inhabit the praises of Yisra’el.
4 Our fathers trusted in you.
They trusted, and you delivered them.
5 They cried to you, and were delivered.
They trusted in you, and were not put to shame.
6 But I am a worm, and no man;
A reproach of men, and despised by the people.
7 All those who see me mock me.
They insult me with their lips.
They shake their heads, saying,
8 “He trusts in the LORD; Let him deliver him;
Let him rescue him, since he delights in him.”
9 But you brought me out of the womb.
You made me trust at my mother’s breasts.
10 I was thrown on you from my mother’s womb.
You are my God since my mother bore me.
11 Don’t be far from me, for trouble is near.
For there is none to help.
12 Many bulls have surrounded me.
Strong bulls of Bashan have encircled me.
13 They open their mouths wide against me,
Lions tearing prey and roaring.
14 I am poured out like water.
All my bones are out of joint.
My heart is like wax;
It is melted within me.
15 My strength is dried up like a potsherd.
My tongue sticks to the roof of my mouth.
You have brought me into the dust of death.
16 For dogs have surrounded me.
A company of evil-doers have enclosed me.
They pierced my hands and my feet.
17 I can count all of my bones.
They look and stare at me.
18 They divide my garments among them.
They cast lots for my clothing.
19 But don’t be far off, LORD.
You are my help: hurry to help me.
20 Deliver my soul from the sword,
My precious life from the power of the dog.
21 Save me from the lion’s mouth;
Yes, from the horns of the wild oxen you have answered me.
22 I will declare your name to my brothers.
In the midst of the assembly, will I praise you.
23 You who fear the LORD, praise him!
All you descendants of Ya`akov, glorify him!
Stand in awe of him, all you descendants of Yisra’el!
24 For he has not despised nor abhorred the affliction of the afflicted,
Neither has he hid his face from him;
But when he cried to him, he heard.
25 Of you comes my praise in the great assembly.
I will pay my vows before those who fear him.
26 The humble shall eat and be satisfied.
They shall praise the LORD who seek after him.
Let your hearts live forever.
27 All the ends of the eretz shall remember and turn to the LORD.
All the relatives of the nations shall worship before you.
28 For the kingdom is the LORD’s.
He is the ruler over the nations.
29 All the rich ones of the eretz shall eat and worship.
All those who go down to the dust shall bow before him,
Even he who can’t keep his soul alive.
30 Posterity shall serve him.
Future generations shall be told about the Lord.
31 They shall come and shall declare his righteousness to a people that shall be born, For he has done it.
PSALMS: 52
1 Why do you boast of mischief, mighty man?
God’s loving kindness endures continually.
2 Your tongue plots destruction,
Like a sharp razor, working deceitfully.
3 You love evil more than good,
Lying rather than speaking the truth.
Selah.
4 You love all devouring words,
You deceitful tongue.
5 God will likewise destroy you forever.
He will take you up, and pluck you out of your tent,
And root you out of the land of the living.
Selah.
6 The righteous also will see it, and fear,
And laugh at him, saying,
7 “Behold, this is the man who didn’t make God his strength,
But trusted in the abundance of his riches,
And strengthened himself in his wickedness.”
8 But as for me, I am like a green olive tree in God’s house.
I trust in God’s loving kindness forever and ever.
9 I will give you thanks forever, because you have done it.
I will hope in your name, for it is good,
In the presence of your holy ones.
PSALMS: 82
1 God presides in the great assembly.
He judges among the gods.
2 “How long will you judge unjustly,
And show partiality to the wicked?”
Selah.
3 “Defend the weak, the poor, and the fatherless.
Maintain the rights of the poor and oppressed.
4 Rescue the weak and needy.
Deliver them out of the hand of the wicked.”
5 They don’t know, neither do they understand.
They walk back and forth in darkness.
All the foundations of the eretz are shaken.
6 I said, “You are gods,
All of you are sons of Ha`Elyon.
7 Nevertheless you shall die like men,
And fall like one of the rulers.”
8 Arise, God, judge the eretz,
For you inherit all of the nations.
PSALMS: 112
1 Praise the LORD!
Blessed is the man who fears the LORD,
Who delights greatly in his mitzvot.
2 His seed will be mighty on eretz.
The generation of the upright will be blessed.
3 Wealth and riches are in his house.
His righteousness endures forever.
4 Light dawns in the darkness for the upright,
Gracious, merciful, and righteous.
5 It is well with the man who deals graciously and lends.
He will maintain his cause in judgment.
6 For he will never be shaken.
The righteous will be remembered forever.
7 He will not be afraid of evil news.
His heart is steadfast, trusting in the LORD.
8 His heart is established.
He will not be afraid in the end when he sees his adversaries.
9 He has dispersed, he has given to the poor.
His righteousness endures forever.
His horn will be exalted with honor.
10 The wicked will see it, and be grieved.
He shall gnash with his teeth, and melt away.
The desire of the wicked will perish.
PSALMS: 142
1 I cry with my voice to the LORD.
With my voice, I ask the LORD for mercy.
2 I pour out my complaint before him.
I tell him my troubles.
3 When my spirit was overwhelmed within me,
You knew my path.
In the way in which I walk,
They have hidden a snare for me.
4 Look on my right, and see;
For there is no one who is concerned for me.
Refuge has fled from me.
No one cares for my soul.
5 I cried to you, the LORD.
I said, “You are my refuge,
My portion in the land of the living.”
6 Listen to my cry,
For I am in desperate need.
Deliver me from my persecutors,
For they are stronger than me.
7 Bring my soul out of prison,
That I may give thanks to your name.
The righteous will surround me,
For you will be good to me.
PROVERBS: 22
1 A good name is more desirable than great riches;
Loving favor rather than silver and gold.
2 The rich and the poor have this in common:
The LORD is the maker of them all.
3 A prudent man sees danger, and hides himself;
But the simple pass on, and suffer for it.
4 The result of humility and the fear of the LORD
Is wealth, honor, and life.
5 Thorns and snares are in the path of the wicked:
Whoever guards his soul stays from them.
6 Train up a child in the way he should go,
And when he is old he will not depart from it.
7 The rich rules over the poor.
The borrower is servant to the lender.
8 He who sows wickedness reaps trouble,
And the rod of his fury will be destroyed.
9 He who has a generous eye will be blessed;
For he shares his food with the poor.
10 Drive out the mocker, and strife will go out;
Yes, quarrels and insults will stop.
11 He who loves purity of heart and speaks gracefully Is the king’s friend.
12 The eyes of the LORD watch over knowledge;
But he frustrates the words of the unfaithful.
13 The sluggard says,
“There is a lion outside!
I will be killed in the streets!”
14 The mouth of an adulteress is a deep pit:
He who is under the LORD’s wrath will fall into it.
15 Folly is bound up in the heart of a child:
The rod of discipline drives it far from him.
16 Whoever oppresses the poor for his own increase and whoever gives to the rich,
Both come to poverty.
17 Turn your ear, and listen to the words of the wise.
Apply your heart to my teaching.
18 For it is a pleasant thing if you keep them within you,
If all of them are ready on your lips.
19 That your trust may be in the LORD,
I teach you today, even you.
20 Haven’t I written to you thirty excellent things
Of counsel and knowledge,
21 To teach you truth, reliable words,
To give sound answers to the ones who sent you?
22 Don’t exploit the poor, because he is poor;
And don’t crush the needy in court;
23 For the LORD will plead their case,
And plunder the life of those who plunder them.
24 Don’t befriend a hot-tempered man,
And don’t associate with one who harbors anger:
25 Lest you learn his ways,
And ensnare your soul.
26 Don’t you be one of those who strike hands,
Of those who are collateral for debts.
27 If you don’t have means to pay,
Why should he take away your bed from under you?
28 Don’t move the ancient boundary stone,
Which your fathers have set up.
29 Do you see a man skilled in his work?
He will serve kings;
He won’t serve obscure men.
OLD TESTAMENT: JOSHUA 7:16 – 9:2
7:16 So Yehoshua rose up early in the morning, and brought Yisra’el near by their tribes; and the tribe of Yehudah was taken: 17 and he brought near the family of Yehudah; and he took the family of the Zarchi: and he brought near the family of the Zarchi man by man; and Zavdi was taken: 18 and he brought near his household man by man; and `Akhan, the son of Karmi, the son of Zavdi, the son of Zerach, of the tribe of Yehudah, was taken. 19 Yehoshua said to `Akhan, My son, please give glory to the LORD, the God of Yisra’el, and make confession to him; and tell me now what you have done; don’t hide it from me. 20 `Akhan answered Yehoshua, and said, Of a truth I have sinned against the LORD, the God of Yisra’el, and thus and thus have I done: 21 when I saw among the spoil a goodly mantle of Shin`ar, and two hundred shekels of silver, and a wedge of gold of fifty shekels weight, then I coveted them, and took them; and, behold, they are hid in the eretz in the midst of my tent, and the silver under it. 22 So Yehoshua sent messengers, and they ran to the tent; and, behold, it was hid in his tent, and the silver under it. 23 They took them from the midst of the tent, and brought them to Yehoshua, and to all the children of Yisra’el; and they laid them down before the LORD. 24 Yehoshua, and all Yisra’el with him, took `Akhan the son of Zerach, and the silver, and the mantle, and the wedge of gold, and his sons, and his daughters, and his oxen, and his donkeys, and his sheep, and his tent, and all that he had: and they brought them up to the valley of `Akhor. 25 Yehoshua said, Why have you troubled us? the LORD shall trouble you this day. All Yisra’el stoned him with stones; and they burned them with fire, and stoned them with stones. 26 They raised over him a great heap of stones, to this day; and the LORD turned from the fierceness of his anger. Therefore the name of that place was called “The valley of `Akhor” to this day.
8:1 The LORD said to Yehoshua, Don’t be afraid, neither be dismayed: take all the people of war with you, and arise, go up to `Ai; behold, I have given into your hand the king of `Ai, and his people, and his city, and his land; 2 You shall do to `Ai and her king as you did to Yericho and her king: only the spoil of it, and the cattle of it, shall you take for a prey to yourselves: set you an ambush for the city behind it. 3 So Yehoshua arose, and all the people of war, to go up to `Ai: and Yehoshua chose out thirty thousand men, the mighty men of valor, and sent them forth by night. 4 He commanded them, saying, Behold, you shall lie in ambush against the city, behind the city; don’t go very far from the city, but be all ready: 5 and I, and all the people who are with me, will approach to the city. It shall happen, when they come out against us, as at the first, that we will flee before them; 6 and they will come out after us, until we have drawn them away from the city; for they will say, They flee before us, as at the first: so we will flee before them; 7 and you shall rise up from the ambush, and take possession of the city: for the LORD your God will deliver it into your hand. 8 It shall be, when you have seized on the city, that you shall set the city on fire; according to the word of the LORD shall you do: behold, I have commanded you. 9 Yehoshua sent them forth; and they went to set up the ambush, and stayed between Beit-El and `Ai, on the west side of `Ai: but Yehoshua lodged that night among the people. 10 Yehoshua arose up early in the morning, and mustered the people, and went up, he and the Zakenim of Yisra’el, before the people to `Ai. 11 All the people, [even] the [men of] war who were with him, went up, and drew near, and came before the city, and encamped on the north side of `Ai: now there was a valley between him and `Ai. 12 He took about five thousand men, and set them in ambush between Beit-El and `Ai, on the west side of the city. 13 So they set the people, even all the host who was on the north of the city, and their liers-in-wait who were on the west of the city; and Yehoshua went that night into the midst of the valley. 14 It happened, when the king of `Ai saw it, that they hurried and rose up early, and the men of the city went out against Yisra’el to battle, he and all his people, at the time appointed, before the `Aravah; but he didn’t know that there was an ambush against him behind the city. 15 Yehoshua and all Yisra’el made as if they were beaten before them, and fled by the way of the wilderness. 16 All the people who were in the city were called together to pursue after them: and they pursued after Yehoshua, and were drawn away from the city. 17 There was not a man left in `Ai or Beit-El, who didn’t go out after Yisra’el: and they left the city open, and pursued after Yisra’el. 18 The LORD said to Yehoshua, Stretch out the javelin that is in your hand toward `Ai; for I will give it into your hand. Yehoshua stretched out the javelin that was in his hand toward the city. 19 The ambush arose quickly out of their place, and they ran as soon as he had stretched out his hand, and entered into the city, and took it; and they hurried and set the city on fire. 20 When the men of `Ai looked behind them, they saw, and, behold, the smoke of the city ascended up to heaven, and they had no power to flee this way or that way: and the people who fled to the wilderness turned back on the pursuers. 21 When Yehoshua and all Yisra’el saw that the ambush had taken the city, and that the smoke of the city ascended, then they turned again, and killed the men of `Ai. 22 The others came forth out of the city against them; so they were in the midst of Yisra’el, some on this side, and some on that side: and they struck them, so that they let none of them remain or escape. 23 The king of `Ai they took alive, and brought him to Yehoshua. 24 It happened, when Yisra’el had made an end of killing all the inhabitants of `Ai in the field, in the wilderness in which they pursued them, and they were all fallen by the edge of the sword, until they were consumed, that all Yisra’el returned to `Ai, and struck it with the edge of the sword. 25 All that fell that day, both of men and women, were twelve thousand, even all the men of `Ai. 26 For Yehoshua didn’t draw back his hand, with which he stretched out the javelin, until he had utterly destroyed all the inhabitants of `Ai. 27 Only the cattle and the spoil of that city Yisra’el took for prey to themselves, according to the word of the LORD which he commanded Yehoshua. 28 So Yehoshua burnt `Ai, and made it a heap forever, even a desolation, to this day. 29 The king of `Ai he hanged on a tree until the evening: and at the going down of the sun Yehoshua commanded, and they took his body down from the tree, and cast it at the entrance of the gate of the city, and raised thereon a great heap of stones, to this day. 30 Then Yehoshua built an altar to the LORD, the God of Yisra’el, in Mount `Eval, 31 as Moshe the servant of the LORD commanded the children of Yisra’el, as it is written in the book of the law of Moshe, an altar of uncut stones, on which no man had lifted up any iron: and they offered thereon burnt offerings to the LORD, and sacrificed peace-offerings. 32 He wrote there on the stones a copy of the law of Moshe, which he wrote, in the presence of the children of Yisra’el. 33 All Yisra’el, and their Zakenim and officers, and their judges, stood on this side of the ark and on that side before the Kohanim the Levites, who bore the ark of the covenant of the LORD, as well the sojourner as the native; half of them in front of Mount Gerizim, and half of them in front of Mount `Eval; as Moshe the servant of the LORD had commanded at the first, that they should bless the people of Yisra’el. 34 Afterward he read all the words of the law, the blessing and the curse, according to all that is written in the book of the law. 35 There was not a word of all that Moshe commanded, which Yehoshua didn’t read before all the assembly of Yisra’el, and the women, and the little ones, and the sojourners who were among them.
9:1 It happened, when all the kings who were beyond the Yarden, in the hill-country, and in the lowland, and on all the shore of the great sea in front of Levanon, the Hittite, and the Amori, the Kana`ani, the Perizzi, the Hivvi, and the Yevusi, heard of it; 2 that they gathered themselves together, to fight with Yehoshua and with Yisra’el, with one accord.
NEW TESTAMENT: LUKE 16:1 – 18
16:1 He said also to his talmidim, “There was a certain rich man, who had a manager. The same was accused to him of wasting his possessions.
2 He called him, and said to him, ‘What is this that I hear about you? Give an accounting of your management, for you can no longer be manager.’
3 “The manager said within himself, ‘What will I do, seeing that my lord is taking away the management position from me? I don’t have strength to dig. I am ashamed to beg.
4 I know what I will do, so that when I am removed from management, they may receive me into their houses.’
5 Calling each one of his lord’s debtors to him, he said to the first, ‘How much do you owe to my lord?’
6 He said, ‘A hundred batos of oil.’ He said to him, ‘Take your bill, and sit down quickly and write fifty.’
7 Then said he to another, ‘How much do you owe?’ He said, ‘A hundred cors of wheat.’ He said to him, ‘Take your bill, and write eighty.’
8 “His lord commended the unrighteous steward because he had done wisely, for the sons of this world are, in their own generation, wiser than the sons of the light.
9 I tell you, make for yourselves friends by means of unrighteous mammon, so that when you fail, they may receive you into the eternal tents.
10 He who is faithful in a very little is faithful also in much. He who is unrighteous in a very little is also unrighteous in much.
11 If therefore you have not been faithful in the unrighteous mammon, who will commit to your trust the true riches?
12 If you have not been faithful in that which is another’s, who will give you that which is your own?
13 No servant can serve two masters, for either he will hate the one, and love the other; or else he will hold to one, and despise the other. You aren’t able to serve God and mammon.”
14 The Perushim, who were lovers of money, also heard all these things, and they scoffed at him.
15 He said to them, “You are those who justify yourselves in the sight of men, but God knows your hearts. For that which is exalted among men is an abomination in the sight of God.
16 The law and the prophets were until Yochanan. From that time the Good News of the kingdom of God is preached, and everyone is forcing his way into it.
17 But it is easier for heaven and eretz to pass away, than for one tiny stroke of a pen in the law to fall.
18 Everyone who divorces his wife, and marries another, commits adultery. He who marries one who is divorced from a husband commits adultery.
22 בינואר
תהילים: כב, נב, פח, קיב, מקמב
משלי: כב
הברית הישנה: יהושע ז’:טז – ט’:ב
הברית החדשה: לוקס טז:א’ – יח
תהילים: כב
1 אלוהי, אלוהי, למה עזבתני?
למה רחוקה מעזרתי,
ומדברי אנחתי?
2 אלוהי, אצעק יומם ולא תענה;
בלילה ולא אשתוק.
3 ואתה קדוש,
יושב תהילות ישראל.
4 אבותינו בך בטחו,
בטחו ותצילם.
5 אליך צעקו וניצלו,
בטחו בך ולא נבלו.
6 אך אני תולעת ואינני; חרפת אנשים ובוז לעם.
7 כל רואיי לועגים לי. בשפתיהם יבגפו אותי. יניעו בראשם לאומרים,
8 “ביהוה בטח; ייתן לוצילנו;
ייתן לוצילנו, כי בו חפץ.”
9 ואתה הוצאתני מרחם. על שדי אמי נתתני לבטוח.
10 מבטן אמי השלכתי עליך. אתה אלוהי מיום ילדה אותי.
11 אל תרחק ממני, כי קרובה צרה. כי אין עוזר.
12 פרים רבים הקיפו אותי. פרים חזקים מבשן הקיפו אותי.
13 פיהם פתחו עליי לרווחה,
אריות טורפים טרף ושאגים.
14 כמים שפכתי.
כל עצמותיי יצאו מפרק. לבי כשעווה; נמס בקרבי.
15 יבש כוחי כשברס חרס. לשוני דבוקה לחך פי. הורד אותי עפר מוות.
16 כי כלבים הקיפו אותי. חבורת רשעים הקיפה אותי. דקרו ידיי ורגליי.
17 אוכל לספור את כל עצמותיי. הם מביטים ומביטים בי.
18 הם מחלקים את בגדיי ביניהם. על בגדיי הטילו גורל.
19 ואל תרחק ה’. אתה עוזרי, מהר לעזרני.
20 הציל את נפשי מחרב,
את נפשי היקרה מיד כלב.
21 מפי אריה הושיעני; גם מקרני שורי בר עניתני.
22 אודה שמך לאחי. בתוך הקהל אודה אותך.
23 יראי ה’, הללו אותו! כל צאצאי יעקב, כבדו אותו! יראו אותו, כל צאצאי ישראל!
24 כי לא בז ולא תייאש את עני העניים,
ולא הסתיר פניו ממנו;
כי יצעק אליו, שמע.
25 ממך תבוא תהילתי בקהל גדול. אשלם נדריי לפני יראיו.
26 ענווים יאכלו וישבעו. יהללו את ה’ מבקשיו. יחי לבבכם לנצח.
27 זכרו כל קצות הארץ וישובו אל ה’. כל קרובי הגויים ישתחוו לפניך.
28 כי לה’ המלכות.
הוא מושל על הגויים.
29 כל עשירי הארץ יאכלו וישתחוו.
כל היורדים עפר ישתחוו לפניו,
גם מי שלא יוכל להחזיק את נפשו בחיים.
30 צאצאים יעבדוהו.
דורות הבאים יספרו על ה’.
31 באו ויגידו צדקתו לעם ייוולד, כי הוא עשה.
תהילים: נב
1 גיבור, למה תתפאר ברעה? חסדו של אלוהים עומד לעד. 2 לשונך חוזקת הרס,
כתער חד, פועלת מרמה.
3 אהבת רע מטוב,
שקר ולא דבר אמת.
סלה.
4 אהבת כל דבר אוכל,
לשון מרמה.
5 גם כן ישמידך אלוהים לנצח.
הוא ייקח אותך, ויתלוש אותך מאוהלך,
וישרשך מארץ החיים.
סלה.
6 צדיקים יראו זאת, וייראו,
ולעגו עליו,
7 “הנה, זה האיש אשר לא עשה אלוהים מעוזו,
כי בטח ברוב עושרו,
וחזק ברשעתו.”
8 ואני, אני כזית ירוק בבית אלוהים.
אני בוטח בחסדו של אלוהים לנצח נצחים.
9 אודיך לנצח, כי עשית. אקוה בשמך כי טוב,
לפני קדושיך.
תהילים: פב
1 אלוהים יושב בקהל רב. הוא שופט בין אלהים.
2 “עד מתי תשפטו בעוול,
ותשימו פנים לרשעים?”
סלה.
3 “הגן על חלש, עני ויתום.
שמור על משפט עני ועשוק.
4 הציל חלש ואביון.
הצילו מיד רשעים.”
5 לא ידעו ולא יבינו. הם הולכים הלוך ושוב בחושך. כל יסודות הארץ רועדים.
ו אמרתי, “אלים אתם,
כולכם בני עליון.
ז אך כאדם תמותו,
וכאחד השליטים נפלו.”
ח קום אלוהים, שפט את הארץ,
כי יורשת את כל הגויים.
תהילים: קיב
א הלל את ה’!
אשרי איש ירא ה’,
אשר חפץ במצוותיו.
ב זרעו יהיה אדיר בארץ.
דור ישרים יהיה מבורך.
ג עושר ועושר בביתו.
צדקתו לעולם.
ד אור יזרח בחושך לישרים,
חנון, רחום וצדיק.
ה טוב לאיש חנן ומלווה.
במשפט יסכים משפטו.
ו כי לעולם לא יזדעזע. צדיק ייזכר לנצח.
7 לא יירא מבשורה רעה. לבו יציב, בטח ביהוה.
8 לבו יציב. לא יירא אחרית יראה את צרי צרותיו.
9 פיזר, נתן לעניים. צדקתו עומדת לנצח. קרנו תישא בכבוד.
10 רשעים יראו ויתעצבו. יחרק שיניו ויתמוסס. תאוות רשעים תאבד.
תהילים: קמב
1 בקולי אצעק אל ה’. בקולי אבקש רחמים מה’.
2 אשפוך תלונתי לפניו. אספר לו צרותיי.
3 כאשר רוחי שקעה בקרבי,
ידעת את נתיבתי.
בדרך אשר אלך בו,
טמנו לי פח.
4 הבט ימיני וראה;
כי אין איש דואג לי.
ממני מקלט.
אין איש דואג לנפשי.
5 אֶקְשְׁעַתִּיךָ יְהוָה.
אֹמַרְתִּי: “אַתָּה מַחְסִי,
חלקי בארץ חיים.”
6 הִשְׁמַע לִשְׁעַקְתִּי,
כי צָרֵק אֲנִי.
הוֹצִיאֵנִי מֵרוֹדְפֵי,
כי אֲחֲזִים הֵם מִמִּי.
7 הוֹצִיאֵת נַפְשִׁי מֵכֹל,
למען אודה לשמך.
צַדִּיקִים יִסְבִּי,
כי תַּטוּב עָלַי.”
משלי: כב
1 שם טוב רצוי מעושר רב, אהבת חן מכסף וזהב.
2 עשיר ועני במשותף:
יהוה עשה את כולם.
3 נבון ראה סכנה ויתחבא;
ופשטים יעברו וסבלו.
4 ענוה ויראת ה’
עושר, כבוד וחיים.
5 קוצים ומלכודות בדרך רשעים:
שומר נפשו יסור מהם.
6 חנך ילד בדרך ללכת,
ובזקן לא יסור ממנה.
7 עשיר משל בעניים.
לווה עבד למלווה.
8 זורע רשע קוצר צרה,
ושבט חמתו יתאבד.
9 עין נדיבה יבורך;
כי עם עניים יחלק את מאכלו.
10 גרש לעץ, ומריבה תצא;
כן, מריבות וחידופים יפסקו.
11 אוהב טוהר לב, דבר חן, רע למלך.
12 עיני ה’ משמרת דעת;
ודברי בוגדים יסכל.
13 עצל אומר,
“אריה בחוץ!
אהרג ברחובות!”
14 פי נואפת בור עמוק:
מי תחת חרון ה’ ייפול בו.
15 סכלות קשורה בלב ילד:
שבט משמעת ירחק ממנו.
16 מי שעושה עני לרווחתו, ומי נותן לעשיר,
שניהם יבואו לרעות.
17 הטה אוזנך, ושמע לדברי חכמים.
הִשְׁמֵּשׁ לִבְךָ לְתוֹרָתִי.
18 כִּי נוֹעֵם אִם תִּשְׁמֹרְתָּם בְּקִבְךָ,
אם כֻּלָּם יִהְיֶה בְּה’,
אוֹרְדֶּךָ הַיּוֹם, אֶתְךָ.
20 הַלֹּא כִתְּבַתְתִּי לְךָ שְׁלֹשִׁים נַעֲצָה וּדְעָתָה,
21 לַלְמֹד אֹתָךָ אֱמֶת, דִּבְרֵי נַמְשִׁים,
לַתִּתִּשְׁבָּת תְּשׁוּבָה לְשְׁלֹחִים אֲשֶׁר עָנִי, כִּי עָנִי הוּא;
וְלֹא תִדְרֹס אֶת-אֲבוֹן בַּדִּין;
23 כִּי יְהוָה יָדַע אֶת-דִּינָם,
וְנַפְשִׁי בֹזְפָנָם יַבָּזֹל.
24 לֹא תִתְחַבֵּל חֵם-מֶג,
וְלֹא תִתְחַבֵּר עִם-כֶם:
25 פֶּן-תִּלְמַד דַּרְכָיו,
וְתִלַּכֶּךָ.
26 אל תהיה אחד ממכות הידיים,
ממשתתפי חובות.
27 אם אין לך כסף לשלם,
למה ייקח משכבך מתחתיך?
28 אל תזיז את אבן הגבול העתיקה,
אשר הקימו אבותיך.
29 האם תראה איש מיומן במלאכתו?
הוא יעבוד מלכים;
הוא לא יעבוד אנשים נבוכים.
הברית הישנה: יהושע ז’:16 – ט’:2
ז’:16 וישכם יהושע בבקר ויקרב את ישראל לשבטיו ויקלט שבט יהודה. יז ויקרב את משפחת יהודה ויקח את משפחת הזרחי ויקרב את משפחת הזרחי איש איש ויקלט זבדי. יח ויקרב את ביתו איש איש ויקלט עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח משבט יהודה. יט ויאמר יהושע אל עכן בני תן נא כבוד לה’ אלוהי ישראל והתוודה לו והגד לי נא מה עשית ואל תסתר ממני. כ ויען עכן את יהושע ויאמר אמן חטאתי לה’ אלהי ישראל וכך וכך עשיתי. כא וארא בין השלל מעיל שנער טהור ומאתים שקל כסף ומטבע זהב חמישים שקל משקלו ואבקתם ואקחתם והנה הם טמונים בארץ בתוך אהלי והכסף תחתיו. כא וישלח יהושע מלאכים וירוצו אל האהל והנה הוא טמון באהלו והכסף תחתיו. כא ויקחו אותם מתוך האהל ויביאו אותם אל יהושע ואל כל בני ישראל וישימו אותם לפני יהוה. כד וַיִּקַּח יְהוֹשַׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶת־עַכָּן־בֶּן־זֶרַח וְאֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַמַּעֲלָה וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־בָּנָיו וְאֶת־בָּרוֹ וְאֶת־חַמָּה וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וַיַּעֲלוּ אֶל־גִּיא עָכֹר. כה וַיֹּאמֶר יְהוֹשַׁעַ לָמָּה עָצְמְתָּנוּ יְהוָה יָעָצְךָ הַיּוֹם וְסְקְלוּ אֹתוֹ כָּל־יִשְׂרָאֵל בָּאֲבָנִים וְשָׁרְפוּ אֹתָם בָּאֲשֶׁר וְסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. כז וַיַּעֲשׂוּ עָלָיו גַּל־אָבָנִים גָּדוֹל עַד־הַיּוֹם וַיָּשָׁב יְהוָה מֵחַר־אֲפוֹן עַל־כֵּן־הַמָּקוֹם הַהוּא עָמָּה עַד־הַיּוֹם׃
ח’, א’ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשַׁעַ אַל־תִּירָא וְאַל־תִּחָתֵּה קַח אֶת־כָּל־עַם־הַמִּלְחָמָה עִמָּךָ וְקוּמָה עַלָה עַי׃ הנה נתתי בידך את מלך העי ואת עמו ואת עירו ואת ארצו. 2 עשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק את שללה ואת בהמתה תבזזו לכם ארב לעיר מאחריה. 3 ויקם יהושע וכל עם המלחמה לעלות העי ויבחר יהושע שלושים אלף איש גיבורי חיל וישלחם בלילה. 4 וצוה אותם לאמר הנה ארבים לעיר מאחר העיר אל תרחיקו מן העיר והיו מוכנים. 5 ואני וכל העם אשר עמי אגש אל העיר והיה כי יצאו עלינו כבתחילה ונברח מפניהם. 6 ויצאו אחרינו עד אשר נסחפנו אותם מן העיר. כִּי יֹאמְרוּ בָּנָסוּ לְפָנֵינוּ כְּרֵאשָׁנָה וְנָבַס לִפְנֵיהֶם. ז’ וְקָמוּ מִן הָאֲרָב וְיָרְשוּ אֶת הָעִיר כִּי נִתֵּנָהּ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בידכם. ח’ וְהָיָה כִּי תִּכְבֹד אֶת הָעִיר וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כְּדַבֶּר יְהוָה תַּעֲשֶׂה הִנֵּה צִוִּיתִי אֶתְכֶם. ט’ וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ לְהַקִּים אֶת הָאֲרָב וַיִּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הַעַי מַעֲבֵר וַיְהוֹשֻׁעַ לִילָה הַהוּא בֵּין הָעָם. י’ וַיַּקֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּקְסֶת אֶת הָעָם וַיַּעֲלָה הוּא וַיָּזֶק אֶת הָעָם וַיַּעֲלָה הוּא וַיָּזֶק אֶת הָעָם פָּנֵי הָעָם הַעַי. יא וכל העם אנשי המלחמה אשר עמו עלו וקרבו ויבאו לפני העיר ויחנו מצפון לעי והיה עמק בינו ובין העי. יב ויקח כחמשת אלפים איש ויארב בין בית אל לעי ממערב העיר. יג ויערבו את העם את כל המחנה אשר מצפון העיר ואת הארבים אשר ממערב העיר וילך יהושע בלילה ההוא אל תוך העמק. יד ויהי כראה מלך העי וימהרו ויקומו השכם ויצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה הוא וכל עמו בעת המועד לפני הערבה ולא ידע כי ארב עליו אחרי העיר. טו וַיַּעֲשֶׂה יְהוֹשַׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל הִתְעֲשֶׂה כְּאֵל־נִכְבוּ מִפָּנָיהם וַיָּבֹסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. טז וַיִּקְרָא כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בָּעִיר לְרַדְפוּ אֲחִיר יְהוֹשַׁעַ וַיַּנְסוּ מִן־הָעִיר. יז לֹא־נָשָׁר אִישׁ בְּעַי וּבֵּית־אֵל אֲשֶׁר לֹא־יָצָא אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲזוּ אֶת־הָעִיר פְּרוּחָה וַיַּרְדְּפוּ אֶת־יְשָׂרָאֵל.יז לא נותר איש בעי ובבית אל אשר לא יצא אחרי ישראל והשאירו את העיר פתוחה ורודפים אחרי ישראל. יח ויאמר ה’ אל יהושע נטה את הכידון אשר בידך אל העי כי אתנה בידך וטה יהושע את הכידון אשר בידו אל העיר. יט יקומו המארבים ממקומם מהר וירוצו כשלח ידו ויבאו העיר וילכדו אותה וימהרו ויציתו את העיר באש. 20 וַיַּסְפוּ אֲנָשִׁים בְּעֵי אֲשֶׁר הָעִי אֲחֲרָם וַיֵּרְאוּ וְהִנֵּה עָשֶׁן הָעִי עוֹלָה הַשָּׁמַיִם וְלֹא הָיָה לָנוּס כָּךְ וְהָעָם הַמִּדְבָּרָה שָׁבוּ אֶל הָרֹדְפִים׃ 21 ויראו יהושע וכל ישראל כי לכדו המארבים את העיר וכי עלה עשן העיר וישבו והרגו את אנשי העי. 22 והאחרים יצאו מן העיר לקראתם והיו בתוך ישראל, זה מזה וזה מזה, והכו אותם ולא השאירו מהם שריד או נמלט. 23 את מלך העי תפסו חי והביאו אותו אל יהושע. 24 ויהי כאשר כלה ישראל להרוג את כל יושבי העי בשדה במדבר אשר רדפו אחריהם, וכלם נפלו לפי חרב עד כלותם, וישב כל ישראל העי והכה אותה לפי חרב. 25 כל הנפלים ביום ההוא, מאיש ועד נשים, היו שנים עשר אלף, כל אנשי העי. 26 כי לא משך יהושע את ידו אשר נטה את הכידון עד החרים את כל יושבי העי. 27 רק את המקנה ואת שלל העיר ההיא טרף ישראל להם כדבר ה’ אשר צוה את יהושע. 28 וישרף יהושע את העי ויתן אותה גל עולם שממה עד היום הזה. 29 את מלך העי תלה על העץ עד הערב וכבוא השמש צוה יהושע ויורידו את גופתו מן העץ וישליכו אותה פתח שער העיר ויעלו עליה גל אבנים גדול עד היום הזה. ל ויבן יהושע מזבח לה’ אלוהי ישראל בהר יבאל. לא כאשר ציווה משה עבד ה’ את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים גנובות אשר לא הרים עליהן ברזל ויעלו עליו עולות לה’ ויזבחו שלמים. לב ויכתב שם על האבנים את העתקה מתורת משה אשר כתב לעיני בני ישראל. לג כל ישראל, זקניו, שפטיו ועמדו מזה ומזה לפני הכהנים הלוים, נושאי ארון ברית ה’, וגם הגר וגם הגור, חציו לפני הר גריזים וחציו לפני הר יבאל. כאשר ציווה משה עבד ה’ בראשונה לברך את עם ישראל. לד וייקרא את כל דברי התורה את הברכה ואת הקללה ככל הכתוב בספר התורה. לה לא היה דבר מכל אשר ציווה משה אשר לא קרא יהושע לפני כל קהל ישראל והנשים והטף והגר אשר בתוכם.
ט:א ויהי כאשר שמעו כל המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה ועל כל חוף הים הגדול מול הלבנון החתי והאמורי והכנעני והפרזי והחובי והיבוסי. ב ויאספו יחד להילחם עם יהושע ועם ישראל ללב אחד.
הברית החדשה: לוקס ט”ז:1-18
ט”ז:1 ויאמר גם לתלמידיו: “היה איש עשיר אחד, אשר היה לו מנהל. אותו האשימו בפניו בבזבוז רכושו.
2 ויקרא לו ויאמר לו: ‘מה אני שומע עליך? תן דין וחשבון על ניהולך, כי אינך יכול עוד להיות מנהל.’
3 ויאמר המנהל לבו: ‘מה אעשה, בהיות אדוני נוטל ממני את משרת המנהל? אין לי כוח לחפור, אני מתבייש לבקש נדבות.’
4 אני יודע מה אעשה, כדי שכאשר אקדים אותי, יקבלו אותי לבתיהם.
5 ויקרא אליו כל אחד מחייבי אדוניו, ויאמר לראשון: ‘כמה אתה חייב לאדוני?’
6 ויאמר: ‘מאה בקתות שמן.’ אמר לו: “קח את שטרך, שב מהר וכתוב חמישים.”
7: אחר אמר: “כמה אתה חייב?” אמר: “מאה קור חיטה.” אמר לו: “קח את שטרך וכתוב שמונים.” 8 “אדוניו שיבח את הסוכן הרשע על שפעל בחוכמה, כי בני העולם הזה חכמים יותר בדורם מבני האור.
9 אני אומר לכם, עשו לכם חברים באמצעות ממון רשע, כדי שכאשר תיכשלו, יוכלו לקבל אתכם אל אוהלי הנצח.
10 מי שנאמן במעט מאוד נאמן גם בהרבה. מי שאינו צדיק במעט מאוד אינו צדיק גם בהרבה.
11 לכן, אם לא הייתם נאמנים בממון הרשע, מי יפקיד בידכם את העושר האמיתי?
12 אם לא הייתם נאמנים במה ששייך לאחר, מי יתן לכם את אשר לכם?
13 שום עבד אינו יכול לשרת שני אדונים, כי או ישנא את האחד ויאהב את השני, או יתחבר לאחד ובז לשני. אינכם יכולים לשרת את אלוהים ואת הממון.” 14 גם הפרושים, אוהבי כסף, שמעו את כל הדברים האלה ולגלגו עליו.
15 אמר להם: “אתם מצדיקים את עצמכם לעיני בני אדם, אבל אלוהים יודע את לבבכם. כי מה שנשא בבני אדם תועבה הוא לעיני אלוהים.
16 התורה והנביאים היו עד יוחנן. מאז מתבשרת הבשורה על מלכות אלוהים, וכל אחד דוחף את דרכו לתוכה.
17 אבל קל יותר לשמים ולארץ לעבור, מאשר לכת אחת קטנה בתורה לבטל.
18 כל המגרש את אשתו ונושא אחרת, נואף. מי שנושא גרושה מבעלה, נואף.
JANUARY 21
PSALMS: 21, 31, 51, 81, 111, 141
PROVERBS: 21
OLD TESTAMENT: JOSHUA 5:1 – 7:15
NEW TESTAMENT: LUKE 15:1 – 32
PSALMS: 21
1 The king rejoices in your strength, LORD!
How greatly he rejoices in your yeshu`ah!
2 You have given him his heart’s desire,
And have not withheld the request of his lips.
Selah.
3 For you meet him with the blessings of goodness;
You set a crown of fine gold on his head.
4 He asked life of you, you gave it to him,
Even length of days forever and ever.
5 His glory is great in your salvation.
You lay honor and majesty on him.
6 For you make him most blessed forever.
You make him glad with joy in your presence.
7 For the king trusts in the LORD.
Through the loving kindness of Ha`Elyon,
he shall not be moved.
8 Your hand will find out all of your enemies.
Your right hand will find out those who hate you.
9 You will make them as a fiery furnace in the time of your anger.
The LORD will swallow them up in his wrath.
The fire shall devour them.
10 You will destroy their descendants from the eretz,
Their posterity from among the children of men.
11 For they intended evil against you.
They plotted evil against you which cannot succeed.
12 For you will make them turn their back,
When you aim drawn bows at their face.
13 Be exalted, LORD, in your strength,
So we will sing and praise your power.
PSALMS: 51
1 Have mercy on me, God, according to your loving kindness.
According to the multitude of your tender mercies, blot out my transgressions.
2 Wash me thoroughly from my iniquity.
Cleanse me from my sin.
3 For I know my transgressions.
My sin is constantly before me.
4 Against you, and you only, have I sinned,
And done that which is evil in your sight;
That you may be proved right when you speak,
And justified when you judge.
5 Behold, I was brought forth in iniquity.
In sin did my mother conceive me.
6 Behold, you desire truth in the inward parts.
You teach me wisdom in the inmost place.
7 Purify me with hyssop, and I will be clean.
Wash me, and I will be whiter than snow.
8 Let me hear joy and gladness,
That the bones which you have broken may rejoice.
9 Hide your face from my sins,
And blot out all of my iniquities.
10 Create in me a clean heart, O God.
Renew a right spirit within me.
11 Don’t throw me from your presence,
And don’t take your holy Spirit from me.
12 Restore to me the joy of your salvation.
Uphold me with a willing spirit.
13 Then I will teach transgressors your ways.
Sinners shall be converted to you.
14 Deliver me from blood guiltiness,
O God, the God of my salvation.
My tongue shall sing aloud of your righteousness.
15 Lord, open my lips.
My mouth shall declare your praise.
16 For you don’t delight in sacrifice, or else I would give it.
You have no pleasure in burnt offering.
17 The sacrifices of God are a broken spirit.
A broken and contrite heart,
O God, you will not despise.
18 Do well in your good pleasure to Tziyon.
Build the walls of Yerushalayim.
19 Then will you delight in the sacrifices of righteousness,
In burnt offerings and in whole burnt offerings.
Then they will offer bulls on your altar.
PSALMS: 81
1 Sing aloud to God, our strength!
Make a joyful noise to the God of Ya`akov!
2 Raise a song, and bring here the tambourine,
The pleasant lyre with the harp.
3 Blow the shofar at the New Moon,
At the full moon, on our feast day.
4 For it is a statute for Yisra’el,
An ordinance of the God of Ya`akov.
5 He appointed it in Yosef for a testimony,
When he went out over the land of Mitzrayim,
I heard a language that I didn’t know.
6 “I removed his shoulder from the burden.
His hands were freed from the basket.
7 You called in trouble, and I delivered you.
I answered you in the secret place of thunder.
I tested you at the waters of Merivah.”
Selah.
8 “Hear, my people, and I will testify to you.
Yisra’el, if you would listen to me!
9 There shall be no strange god in you,
Neither shall you worship any foreign god.
10 I am the LORD, your God,
Who brought you up out of the land of Mitzrayim.
Open your mouth wide, and I will fill it.
11 But my people didn’t listen to my voice.
Yisra’el desired none of me.
12 So I let them go after the stubbornness of their hearts,
That they might walk in their own counsels.
13 Oh that my people would listen to me,
That Yisra’el would walk in my ways!
14 I would soon subdue their enemies,
And turn my hand against their adversaries.
15 The haters of the LORD would cringe before him,
And their punishment would last forever.
16 But he would have also fed them with the finest of the wheat.
I will satisfy you with honey out of the rock.”
PSALMS: 111
1 Praise the LORD!
I will give thanks to the LORD with my whole heart,
In the council of the upright, and in the congregation.
2 The works of the LORD are great,
Pondered by all those who delight in them.
3 His work is honor and majesty.
His righteousness endures forever.
4 He has caused his wonderful works to be remembered.
The LORD is gracious and merciful.
5 He has given food to those who fear him.
He always remembers his covenant.
6 He has shown his people the power of his works,
In giving them the heritage of the nations.
7 The works of his hands are truth and justice.
All his precepts are sure.
8 They are established forever and ever.
They are done in truth and uprightness.
9 He has sent redemption to his people.
He has ordained his covenant forever.
His name is holy and awesome!
10 The fear of the LORD is the beginning of wisdom.
All those who do his work have a good understanding.
His praise endures forever!
PSALMS: 141
1 LORD, I have called on you. Come to me quickly!
Listen to my voice when I call to you.
2 Let my prayer be set before you like incense; ‘
The lifting up of my hands like the evening sacrifice.
3 Set a watch, LORD, before my mouth.
Keep the door of my lips.
4 Don’t incline my heart to any evil thing, ‘
To practice deeds of wickedness with men who work iniquity.
Don’t let me eat of their delicacies.
5 Let the righteous strike me, it is kindness;
Let him reprove me, it is like oil on the head;
Don’t let my head refuse it;
Yet my prayer is always against evil deeds.
6 Their judges are thrown down by the sides of the rock.
They will hear my words, for they are well spoken.
7 “As when one plows and breaks up the eretz,
Our bones are scattered at the mouth of She’ol.”
8 For my eyes are on you, LORD, the Lord.
In you, I take refuge. Don’t leave my soul destitute.
9 Keep me from the snare which they have laid for me,
From the traps of the workers of iniquity.
10 Let the wicked fall together into their own nets,
While I pass by.
PROVERBS: 21
1 The king’s heart is in the LORD’s hand like the watercourses.
He turns it wherever he desires.
2 Every way of a man is right in his own eyes,
But the LORD weighs the hearts.
3 To do righteousness and justice
Is more acceptable to the LORD than sacrifice.
4 A high look, and a proud heart,
The lamp of the wicked, is sin.
5 The plans of the diligent surely lead to profit;
And everyone who is hasty surely rushes to poverty.
6 Getting treasures by a lying tongue
Is a fleeting vapor for those who seek death.
7 The violence of the wicked will drive them away,
Because they refuse to do what is right.
8 The way of the guilty is devious,
But the conduct of the innocent is upright.
9 It is better to dwell in the corner of the housetop,
Than to share a house with a contentious woman.
10 The soul of the wicked desires evil;
His neighbor finds no mercy in his eyes.
11 When the mocker is punished, the simple gains wisdom;
When the wise is instructed, he receives knowledge.
12 The Righteous One considers the house of the wicked,
And brings the wicked to ruin.
13 Whoever stops his ears at the cry of the poor,
He will also cry out, but shall not be heard.
14 A gift in secret pacifies anger;
And a bribe in the cloak, strong wrath.
15 It is joy to the righteous to do justice;
But it is a destruction to the workers of iniquity.
16 The man who wanders out of the way of understanding
Shall rest in the assembly of the dead.
17 He who loves pleasure shall be a poor man:
He who loves wine and oil shall not be rich.
18 The wicked is a ransom for the righteous;
The treacherous for the upright.
19 It is better to dwell in a desert land,
Than with a contentious and fretful woman.
20 There is precious treasure and oil in the dwelling of the wise;
But a foolish man swallows it up.
21 He who follows after righteousness and kindness
Finds life, righteousness, and honor.
22 A wise man scales the city of the mighty,
And brings down the strength of its confidence.
23Whoever guards his mouth and his tongue
Keeps his soul from troubles.
24 The proud and haughty man, “scoffer” is his name;
He works in the arrogance of pride.
25 The desire of the sluggard kills him,
For his hands refuse to labor.
26 There are those who covet greedily all the day long;
But the righteous gives and doesn’t withhold.
27 The sacrifice of the wicked is an abomination:
How much more, when he brings it with a wicked mind!
28 A false witness will perish,
And a man who listens speaks to eternity.
29 A wicked man hardens his face;
But as for the upright, he establishes his ways.
30 There is no wisdom nor understanding
Nor counsel against the LORD.
31 The horse is prepared for the day of battle;
But victory is with the LORD.
OLD TESTAMENT: JOSHUA 5:1 – 7:15
5:1 It happened, when all the kings of the Amori, who were beyond the Yarden westward, and all the kings of the Kana`anim, who were by the sea, heard how that the LORD had dried up the waters of the Yarden from before the children of Yisra’el, until we were passed over, that their heart melted, neither was there spirit in them any more, because of the children of Yisra’el. 2 At that time the LORD said to Yehoshua, Make you flint knives, and circumcise again the children of Yisra’el the second time. 3 Yehoshua made himself flint knives, and circumcised the children of Yisra’el at the hill of `Aralot. 4 This is the cause why Yehoshua did circumcise: all the people who came forth out of Mitzrayim, who were males, even all the men of war, died in the wilderness by the way, after they came forth out of Mitzrayim. 5 For all the people who came out were circumcised; but all the people who were born in the wilderness by the way as they came forth out of Mitzrayim, they had not circumcised. 6 For the children of Yisra’el walked forty years in the wilderness, until all the nation, even the men of war who came forth out of Mitzrayim, were consumed, because they didn’t listen to the voice of the LORD: to whom the LORD swore that he wouldn’t let them see the land which the LORD swore to their fathers that he would give us, a land flowing with milk and honey. 7 Their children, whom he raised up in their place, them did Yehoshua circumcise: for they were uncircumcised, because they had not circumcised them by the way. 8 It happened, when they had done circumcising all the nation, that they abode in their places in the camp, until they were whole. 9 The LORD said to Yehoshua, This day have I rolled away the reproach of Mitzrayim from off you. Therefore the name of that place was called Gilgal, to this day. 10 The children of Yisra’el encamped in Gilgal; and they kept the Pesach on the fourteenth day of the month at even in the plains of Yericho. 11 They ate of the produce of the land on the next day after the Pesach, unleavened cakes and parched grain, in the same day. 12 The manna ceased on the next day, after they had eaten of the produce of the land; neither had the children of Yisra’el manna any more; but they ate of the fruit of the land of Kana`an that year. 13 It happened, when Yehoshua was by Yericho, that he lifted up his eyes and looked, and, behold, there stood a man over against him with his sword drawn in his hand: and Yehoshua went to him, and said to him, Are you for us, or for our adversaries? 14 He said, No; but [as] prince of the host of the LORD am I now come. Yehoshua fell on his face to the eretz, and did worship, and said to him, What says my lord to his servant? 15 The prince of the LORD’s host said to Yehoshua, Put off your shoe from off your foot; for the place whereon you stand is holy. Yehoshua did so.
6:1 Now Yericho was tightly shut up because of the children of Yisra’el: none went out, and none came in. 2 The LORD said to Yehoshua, Behold, I have given into your hand Yericho, and the king of it, and the mighty men of valor. 3 You shall compass the city, all the men of war, going about the city once. Thus shall you do six days. 4 Seven Kohanim shall bear seven trumpets of rams’ horns before the ark: and the seventh day you shall compass the city seven times, and the Kohanim shall blow the trumpets. 5 It shall be that when they make a long blast with the ram’s horn, and when you hear the sound of the shofar, all the people shall shout with a great shout; and the wall of the city shall fall down flat, and the people shall go up every man straight before him. 6 Yehoshua the son of Nun called the Kohanim, and said to them, Take up the ark of the covenant, and let seven Kohanim bear seven trumpets of rams’ horns before the ark of the LORD. 7 They said to the people, Pass on, and compass the city, and let the armed men pass on before the ark of the LORD. 8 It was so, that when Yehoshua had spoken to the people, the seven Kohanim bearing the seven trumpets of rams’ horns before the LORD passed on, and blew the trumpets: and the ark of the covenant of the LORD followed them. 9 The armed men went before the Kohanim who blew the trumpets, and the rearward went after the ark, [the Kohanim] blowing the trumpets as they went. 10 Yehoshua commanded the people, saying, You shall not shout, nor let your voice be heard, neither shall any word proceed out of your mouth, until the day I bid you shout; then shall you shout. 11 So he caused the ark of the LORD to compass the city, going about it once: and they came into the camp, and lodged in the camp. 12 Yehoshua rose early in the morning, and the Kohanim took up the ark of the LORD. 13 The seven Kohanim bearing the seven trumpets of rams’ horns before the ark of the LORD went on continually, and blew the trumpets: and the armed men went before them; and the rearward came after the ark of the LORD, [the Kohanim] blowing the trumpets as they went. 14 The second day they compassed the city once, and returned into the camp: so they did six days. 15 It happened on the seventh day, that they rose early at the dawning of the day, and compassed the city after the same manner seven times: only on the day they compassed the city seven times. 16 It happened at the seventh time, when the Kohanim blew the trumpets, Yehoshua said to the people, Shout; for the LORD has given you the city. 17 The city shall be devoted, even it and all that is therein, to the LORD: only Rachav the prostitute shall live, she and all who are with her in the house, because she hid the messengers that we sent. 18 But as for you, only keep yourselves from the devoted thing, lest when you have devoted it, you take of the devoted thing; so would you make the camp of Yisra’el accursed, and trouble it. 19 But all the silver, and gold, and vessels of brass and iron, are holy to the LORD: they shall come into the treasury of the LORD. 20 So the people shouted, and [the Kohanim] blew the trumpets; and it happened, when the people heard the sound of the shofar, that the people shouted with a great shout, and the wall fell down flat, so that the people went up into the city, every man straight before him, and they took the city. 21 They utterly destroyed all that was in the city, both man and woman, both young and old, and ox, and sheep, and donkey, with the edge of the sword. 22 Yehoshua said to the two men who had spied out the land, Go into the prostitute’s house, and bring out there the woman, and all that she has, as you swore to her. 23 The young men the spies went in, and brought out Rachav, and her father, and her mother, and her brothers, and all that she had; all her relatives also they brought out; and they set them outside of the camp of Yisra’el. 24 They burnt the city with fire, and all that was therein; only the silver, and the gold, and the vessels of brass and of iron, they put into the treasury of the house of the LORD. 25 But Rachav the prostitute, and her father’s household, and all that she had, did Yehoshua save alive; and she lived in the midst of Yisra’el to this day, because she hid the messengers, whom Yehoshua sent to spy out Yericho. 26 Yehoshua charged them with an oath at that time, saying, Cursed be the man before the LORD, that rises up and builds this city Yericho: with the loss of his firstborn shall he lay the foundation of it, and with the loss of his youngest son shall he set up the gates of it. 27 So the LORD was with Yehoshua; and his fame was in all the land.
7:1 But the children of Yisra’el committed a trespass in the devoted thing; for `Akhan, the son of Karmi, the son of Zavdi, the son of Zerach, of the tribe of Yehudah, took of the devoted thing: and the anger of the LORD was kindled against the children of Yisra’el. 2 Yehoshua sent men from Yericho to `Ai, which is beside Beit-Aven, on the east side of Beit-El, and spoke to them, saying, Go up and spy out the land. The men went up and spied out `Ai. 3 They returned to Yehoshua, and said to him, Don’t let all the people go up; but let about two or three thousand men go up and strike `Ai; don’t make all the people to toil there; for they are but few. 4 So there went up there of the people about three thousand men: and they fled before the men of `Ai. 5 The men of `Ai struck of them about thirty-six men; and they chased them [from] before the gate even to Shevarim, and struck them at the descent; and the hearts of the people melted, and became as water. 6 Yehoshua tore his clothes, and fell to the dirt on his face before the ark of the LORD until the evening, he and the Zakenim of Yisra’el; and they put dust on their heads. 7 Yehoshua said, Alas, Lord GOD, why have you at all brought this people over the Yarden, to deliver us into the hand of the Amori, to cause us to perish? would that we had been content and lived beyond the Yarden! 8 Oh, Lord, what shall I say, after that Yisra’el has turned their backs before their enemies! 9 For the Kana`anim and all the inhabitants of the land will hear of it, and will compass us round, and cut off our name from the eretz: and what will you do for your great name? 10 The LORD said to Yehoshua, Get you up; why are you thus fallen on your face? 11 Yisra’el has sinned; yes, they have even transgressed my covenant which I commanded them: yes, they have even taken of the devoted thing, and have also stolen, and dissembled also; and they have even put it among their own stuff.
12 Therefore the children of Yisra’el can’t stand before their enemies; they turn their backs before their enemies, because they are become accursed: I will not be with you any more, except you destroy the devoted thing from among you. 13 Up, sanctify the people, and say, Sanctify yourselves against tomorrow: for thus says the LORD, the God of Yisra’el, There is a devoted thing in the midst of you, Yisra’el; you can not stand before your enemies, until you take away the devoted thing from among you. 14 In the morning therefore you shall be brought near by your tribes: and it shall be, that the tribe which the LORD takes shall come near by families; and the family which the LORD shall take shall come near by households; and the household which the LORD shall take shall come near man by man. 15 It shall be, that he who is taken with the devoted thing shall be burnt with fire, he and all that he has; because he has transgressed the covenant of the LORD, and because he has done folly in Yisra’el.
NEW TESTAMENT: LUKE 15:1 – 32
15:1 Now all the tax collectors and sinners were coming close to him to hear him.
2 The Perushim and the Sofrim murmured, saying, “This man welcomes sinners, and eats with them.”
3 He told them this parable.
4 “Which of you men, if you had one hundred sheep, and lost one of them, wouldn’t leave the ninety-nine in the wilderness, and go after the one that was lost, until he found it?
5 When he has found it, he carries it on his shoulders, rejoicing.
6 When he comes home, he calls together his friends and his neighbors, saying to them, ‘Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost!’
7 I tell you that even so there will be more joy in heaven over one sinner who repents, than over ninety-nine righteous people who need no repentance.
8 Or what woman, if she had ten drachma coins, if she lost one drachma, wouldn’t light a lamp, sweep the house, and seek diligently until she found it?
9 When she has found it, she calls together her friends and neighbors, saying, ‘Rejoice with me, for I have found the drachma which I had lost.’
10 Even so, I tell you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner repenting.”
11 He said, “A certain man had two sons.
12 The younger of them said to his father, ‘Father, give me my share of your property.’ He divided his living to them.
13 Not many days after, the younger son gathered all of this together and took his journey into a far country. There he wasted his property with riotous living.
14 When he had spent all of it, there arose a severe famine in that country, and he began to be in need.
15 He went and joined himself to one of the citizens of that country, and he sent him into his fields to feed pigs.
16 He wanted to fill his belly with the husks that the pigs ate, but no one gave him any.
17 But when he came to himself he said, ‘How many hired servants of my father’s have bread enough to spare, and I’m dying with hunger!
18 I will get up and go to my father, and will tell him, “Father, I have sinned against heaven, and in your sight.
19 I am no more worthy to be called your son. Make me as one of your hired servants.”‘
20 “He arose, and came to his father. But while he was still far off, his father saw him, and was moved with compassion, and ran, and fell on his neck, and kissed him.
21 The son said to him, ‘Father, I have sinned against heaven, and in your sight. I am no more worthy to be called your son.’
22 “But the father said to his servants, ‘Bring out the best robe, and put it on him. Put a ring on his hand, and shoes on his feet.
23 Bring the fattened calf, kill it, and let us eat, and celebrate;
24 for this, my son, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.’ They began to be merry.
25 “Now his elder son was in the field. As he came and drew near to the house, he heard music and dancing.
26 He called one of the servants to him, and asked what was going on.
27 He said to him, ‘Your brother has come, and your father has killed the fattened calf, because he has received him safe and sound.’
28 But he was angry, and would not go in. Therefore his father came out, and begged him.
29 But he answered his father, ‘Behold, these many years I served you, and I never disobeyed a mitzvah of yours, and you never gave me a goat, that I might celebrate with my friends.
30 But when this, your son, came, who has devoured your living with prostitutes, you killed the fattened calf for him.’
31 “He said to him, ‘Son, you are always with me, and all that is mine is yours.
32 But it was appropriate to celebrate and be glad, for this, your brother, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.'”
21 בינואר
תהילים: כא, לא, נה, פא, קיא, קמא
משלי: כא
הברית הישנה: יהושע ה’:1 – 7:15
הברית החדשה: לוקס ט”ו:1 – 32
תהילים: כא
1 ישמח המלך בגבורתך, ה’!
מה ישמח בישועך!
2 נתת לו משאלת ליבו,
ומשאלת שפתיו לא מנעת.
סלה.
3 כי בברכות טובות פגשת אותו,
כתר זהב על ראשו.
4 שאל ממך חיים, נתת לו,
וארך ימים לעולם ועד.
5 גדול כבודו בישועתך.
כבוד והוד נתת עליו. 6 כי אתה מבורך אותו לנצח. אתה משמח אותו בשמחה לפניך. 7 כי על ה’ בטח מלך. בחסד האליון לא יזוז. 8 ידך תמצא את כל אויביך. ימינך תמצא את שונאיך. 9 תעשה אותם ככבשן אש בעת אףך. ה’ יבלע אותם בחמתו. אש תאכל אותם. 10 תשמיד את צאצאיהם מן הארץ,
את צאצאיהם מבני אדם. 11 כי חשבו עליך רעה. זממו עליך רעה אשר לא תצליח. 12 כי תסובב עורף,
כי תכוון קשתות שלופות אל פניהם.
13 התרוממה ה’ בעוצמתך,
אז נשיר ונשבח את כוחך.
תהילים: 51
1 חנני אלוהים, כחסדך. כרב רחמיך, מחק פשעיי.
2 רחצני היטב מעוני. טהרני מחטאי.
3 כי ידעתי פשעיי. חטאתי תמיד לפני.
4 לך ולך בלבד חטאתי,
ואשר הרע בעיניך עשיתי; למען תוכח צדק בדברך,
וצדק במשפט.
5 הנה, בעון ילדתי. בחטא הרתה אותי אמי.
6 הנה, אמת חפצת בפנימיות. תלמדני חכמה בתוך פנימיות.
7 בטהרני באזוב, ואהיה טהור. רחצני, ואהיה לבן משלג.
8 אשמעי שִׂשׂוֹן ושׂשׂון,
למען ישמחו עצמות שברת.
9 הסתר פניך מחטאי,
ומחה כל עוונותיי.
10 ברא בי לב נקי, אלוהים. חדש רוח ישרה בקרבי.
11 אל תשליכני מפניך,
ואת רוח קדשך אל תקח ממני.
12 השב לי שמחת ישועתך. תמכני ברוח חפצה.
13 אז אלמד פושעים דרכיך.
וחטאים ישובו אליך. 14 הצילני מדם,
אלוהים, אלוהי ישעיתי. לשוני תשיר בצדקתך.
15 אדוני, פתח שפתיי. פי יגיד תהילתך.
16 כי לא חפצת זבח, פן אתנה.
לא חפצתך בעולה.
17 זבחי אלוהים רוח שבורה. לב שבור ונדחה,
אלוהים, לא תבזה.
18 הטיב לציון ברצון טוב. בנה חומות ירושלים.
19 אז תשמח בזבחי צדק,
בעולה ובשלמים. אז יקריב פרים על מזבחך.
תהילים: 81
1 שירו לאלהים מעוזנו!
הריעו לאלהי יעקב!
2 הרימו שיר והביאו תוף,
כינור נעים בכינור.
3 תקעו בשופר בראש חודש,
במלא ירח בחגנו.
4 כי חוק הוא לישראל,
משפט לאלהי יעקב.
5 הוא קבע זאת ביוסף לעדות,
בצאתו על ארץ מצרים,
שפה לא ידעתי.
6 “הורדתי את כתפו מהמשא,
ידיו שחררו מהסלסלה.
7 קראת בצרה, ואצילך,
אענתך בסתר רעם,
אנסה אותך במי מריבה.”
סלה. ח “שמע עמי ואעיד אותך.
ישראל, אם תשמע לי!
ט לא יהיה בך אלהי זר,
ולא תשתחווה לאלי נכרי.
10 אני ה’ אלוהיך,
אשר העליתך מארץ מצרים.
פתח פיך רחב ואמלאו.
11 ולא שמע עמי בקולי.
ישראל לא חפץ בי.
12 ואשלח אותם אחרי עקשנות ליבם,
למען ילכו בעצותיהם.
13 מי ייתן ועמי ישמע לי,
מי ייתן ישראל בדרכי!
14 מהרה אכניע את אויביהם,
ואפנה את ידי אל אויביהם.
15 שונאי ה’ יתכווצו לפניו,
ועונשם יהיה לעולם.
16 וגם הוא היה מאכיל אותם “מטובת החיטה.
אשביעך בדבש מן הסלע.”
תהילים: קי”א
1 הללו את ה’!
אודה לה’ בכל לבי,
במועצת ישרים ובקהל.
2 גדולות מעשי ה’,
הרהרו עליהם כל חפציהם.
3 כבוד והוד מעשיו.
צדקתו לעולם.
4 זכר נפלאותיו.
חן ורחום ה’.
5 נתן מזון ליראיו.
זכר תמיד בריתו.
6 הראה לעמו את כוח מעשיו,
בנתן להם נחלת גויים.
7 אמת ומשפט מעשי ידיו.
כל מצותיו נאמנות.
8 כוננו לעולם ועד.
אמת ובתוקף נעשו.
9 שלח גאולה לעמו.
הוא קבע בריתו לעולם.
קדוש ונורא שמו!
10 ראשית חכמה יראת ה’.
כל עושי מעשיו תבונה טובה.
לעולם תהילתו!
תהילים: קמא
1 ה’ קראתיך, בוא אלי מהרה!
שמע קולי בקראך.
2 תהיה תפילתי לפניך כקטורת; ‘
הרמת ידיי כזבח ערב.
3 שים משמרת, ה’, לפני פי.
שמור דלת שפתיי.
4 אל תטה את ליבי לכל דבר רע, ‘
לעשות מעשי רשע עם אנשי עושי עוולה.
אל תאכל ממעדיהם.
5 יכו אותי צדיק, חסד הוא;
יוכח אותי, כשמן על הראש הוא;
אַל-תִסְבַּר רֹאשִׁי; ותמיד תְּפִלִּיתִי עַל-מַעֲשָׂים רָעִים.
6 שׁוֹפְטֵיהֶם נִפְלוּ צְדֵי סלע. יִשְׁמַעוּ דְבָרַי כִּי טוֹב נִדְבְּרוּ.
7 “כְּחֹרֵשׁ וְבֹרֵשׁ אֶרֶץ,
עַצְמָתֵינוּ פְּזוֹרוֹת עַל-פֶּה שָאוּל.”
8 כִּי עֵינַי עָלֶיךָ יְהוָה יְהוָה. בָּךְ אֶחֱסֶת, אַל-תַּשְׁתִּיר נַפְשִׁי חֲסִיתָה.
9 שָׁמְרֵנִי מִמַּלְכוּד אֲשֶׁר טְמוּנִים לִי,
מְּמוּדֵי פֹעֲלֵי עָוֶל.
10 יָפוּלוּ רָשָׁעִים יַחְדָּם בְּמַרְשָׁלָם,
בְּעוֹבַרְשָׁע.
משלי: 21
1 לב מלך ביד ה’ כנחלים. כאשר יחפוץ יפנהו.
2 כל דרך איש ישרה בעיניו,
וה’ שוקל לבבות.
3 לעשות צדקה ומשפט
רצוי לה’ מזבח.
4 מראה גבה ולב גאה,
נר רשעים חטא הוא.
5 מחשבות חרוצים יובילו לרווח;
וכל ממהר ירדו לעני.
6 אוצרות בלשון שקר
אדים חולפים למבקשי מוות.
7 אלימות רשעים תבריחם,
כי יסרבו לעשות צדק.
8 דרך אשמים תמה,
והתנהגותם של תם ישרה.
ט טוב לשבת בפינת גג,
מאשר לחלוק בית עם אשת ריב.
10 נפש רשע חפצה רעה;
לא ימצא רחמים בעיניו.
11 כי נענש לעץ, פשטן יקבל חכמה;
כי ילמד חכם, יקבל דעת.
12 צדיק יבחין בבית רשע,
והרס רשע.
13 מי שסוגר את אוזניו לצעקת עני,
גם יצעק ולא יישמע.
14 מתנה בסתר מרגיעה כעס;
ושוחד בגלימה, חמה חזקה.
15 שמחה לצדיק לעשות משפט;
וחורבן הוא לעושי עוולות.
16 איש התועה מדרך תבונה
ינוח בקהל מתים.
17 אוהב תענוגות יהיה עני:
אוהב יין ושמן לא יעשיר.
18 רשע כופר לצדיק;
בוגד לישרים.
19 טוב לשבת בארץ מדבר,
מאשר אישה ריבנית וסוערת.
20 אוצר יקר ושמן בבית חכם;
ואיש כסיל יבלע אותו.
21 רודף צדק וחסד
מוצא חיים, צדק וכבוד.
22 חכם מטפס על עיר גיבורים,
והוריד את גבורת ביטחונה.
23שומר פיו ולשונו
ישמור מצרות נפשו.
24 גאה וגאה, “לוץ” שמו;
יפעל בגאווה.
25 תאוות עצל תמיתו,
כי ידיו מאנות לעבוד.
26 יש חמדנים כל היום;
והצדיק נותן ולא ימנע.
27 זבח רשעים תועבה היא:
מה עוד כי בלב רע יביא!
28 עד שקר יאבד,
ואיש שומע ידבר לנצח.
29 איש רשע יקשה פניו;
וישרה, הוא יקבע דרכיו.
30 אין חכמה ואין תבונה
ואין עצה נגד ה’.
31 הסוס מוכן ליום מלחמה;
ועם ה’ ניצחון.
הברית הישנה: יהושע ה’:1 – ז’:15
ה’:1 ויהי כאשר שמעו כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנענים אשר על הים את אשר הייבש ה’ את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברנו ויימס לבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל.2 בעת ההיא אמר ה’ אל יהושע עשה לך סכיני צור ומל שוב את בני ישראל שנית.3 ויעשה לו יהושע סכיני צור וימל את בני ישראל בגבעת ערלות.ד זאת הסיבה אשר מול יהושע כל העם יוצאי מצרים אשר זכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך אחרי צאתם ממצרים. ה כי כל העם יוצאי מצרים נמולים וכל העם יליד המדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מולים. ו כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד אשר כלו כל הגוי אנשי המלחמה יוצאי מצרים אשר לא שמעו בקול ה’ אשר נשבע ה’ להם לבלתי יראים את הארץ אשר נשבע ה’ לאבותיהם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש. ז את בניהם אשר הקים תחתם, אותם מל יהושע כי ערלים היו כי לא מל אותם בדרך. ח ויהי כאשר כלו למול את כל העם וישבו במקומם במחנה עד אשר שלמו. ט ויאמר ה’ אל יהושע היום הזה העברתי את חרפת מצרים מעליכם. על כן קרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה. י ויחנו בני ישראל בגלגל ויחגגו את הפסח בארבעה עשר לחודש בערב בערבות יריחו. יא ויאכלו מתבואת הארץ למחרת הפסח מצות וקלוי ביום ההוא. יב ופסק המן למחרת לאחר הפסח ולא היה עוד מן לבני ישראל, כי אכלו מפרי ארץ כנען בשנה ההיא. 13 ויהי כי היה יהושע על יריחו, וישא את עיניו וירא, והנה איש עמד על מלוהו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושע אליו, ויאמר אליו: “האם לנו אתה, או לצרינו?” 14 ויאמר: “לא, כי שרי צבא ה’ באתי, עתה.” ויפל יהושע על פניו אל הארץ, וישתחווה, ויאמר אליו: “מה אמר אדוני לעבדו?” 15 ויאמר שרי צבא ה’ אל יהושע: “הסר נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, קדש הוא.” יהושע עשה כן.
ו:א ויריחו הייתה סגורה היטב מפני בני ישראל, איש לא יצא ואיש לא בא. ב ויאמר ה’ אל יהושע הנה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה ואת גיבורי החיל. ג סבבת את העיר כל אנשי המלחמה סביב העיר פעם אחת כן תעשה ששת ימים. ד שבעה כהנים ישאו שבע שופרות שופרות לפני הארון וביום השביעי סבבת את העיר שבע פעמים, והכהנים יתקעו בחצוצרות. ה והיה כי יתקעו בשופר ארוך, וכאשר תשמעו את קול השופר, ירעו כל העם תרועה גדולה, וחומת העיר תיפול, ויעלו העם איש לפניו. ו ויקרא יהושע בן נון לכוהנים ויאמר אלהם שאו את ארון הברית ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות שופרות לפני ארון יהוה. ז ויאמרו אל העם עברו והקיפו את העיר והחלצים יעברו לפני ארון יהוה. ח ויהי כאשר דבר יהושע אל העם ויעברו שבעת הכוהנים נושאי שבע שופרות שופרות לפני יהוה ותקעו בשופרות וארון ברית יהוה אחריהם. ט החליצים הלכו לפני הכוהנים התוקעים בשופרות והאחרון הלך אחרי הארון תוקעים בשופרות בהלכתם. י ויצו יהושע את העם לאמר לא תצעקו ולא תשמעו קולכם ולא יצא דבר מפיך עד היום אשר אאמר לכם צעקו אז צעקו יא וַיַּהְיֶה אֶת-אֲרוֹן ה’ הַסְבִיב אֶת-הָעִיר פַּעַם וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמַּחֲנָה וַיֵּלְנוּ בַּמַּחֲנָה. יב וַיַּשְׁכִימֶה יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּשְׁאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-אֲרוֹן ה’. יג שבעת הכוהנים, נושאי שבעת שופרות שופרות לפני ארון ה’, הלכו הלוך וַיַּתְקְעוּ בַּשְׁפְּצוֹת וְהַחֲלִיצִים הַלְּכוּ לְפָניהם וְהַמַּסְפָּרִים הַלְּכוּ. יד בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִסְבִיבוּ אֶת-הָעִיר פַּעַם וַיָּשׁוּ אֶל-הַמַּחֲנָה שֶׁשָּׁה יָמִים. יט וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הִשְׁכִימוּ בַּשְׁחִיר וַיַּסְבִיבוּ אֶת-הָעִיר כַּאֲשֶׁר הַפָּעָם שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא הִסְבִיבוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים׃ טז ויהי בפעם השביעית, כאשר תקעו הכוהנים בחצוצרות, ויאמר יהושע אל העם, צעקו, כי נתן ה’ לכם את העיר. יז והעיר תהיה חרם לה’, היא וכל אשר בה, רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר עמה בבית, כי החביאה את המלאכים אשר שלחנו. יח ואתם, רק השמרתם מן החרם, פן, כשחרמתם, תקחו מן החרם, ותחרם את מחנה ישראל ותחרם אותו. יט וכל הכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל, קדש הוא לה’, יבוא אל אוצר ה’. 20 ויצעקו העם, ויתקעו [הכוהנים] בחצוצרות; ויהי כששמע העם את קול השופר וירעו העם תרועה גדולה ותיפלט החומה ויעלו העם העיר איש לפניו וילכדו את העיר. 21 את כל אשר בעיר החרים מן האיש ועד האישה מן הצעיר ועד הזקן ומן השור והצאה והחמור לפי חרב. 22 ויאמר יהושע אל שני האנשים המרגלים את הארץ לכו בית הזונה והוציאו שמה את האישה ואת כל אשר לה כאשר נשבעתם לה. 23 הנערים המרגלים באו ויוציאו את רחב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה וגם את כל קרוביה הוציאו וישימו אותם מחוץ למחנה ישראל. 24 את העיר באש ואת כל אשר בה שרפו רק את הכסף ואת הזהב ואת כלי הנחשת והברזל נתנו אל אוצר בית ה’. 25 ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה הצילה יהושע, ותשב בתוך ישראל עד היום הזה, כי החביאה את המלאכים אשר שלח יהושע לרגל את יריכו. 26 וישבע אותם יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה’ אשר יקום ויבנה את העיר הזאת יריכו, באבד בכורו יבנה אותה, ובאבד בנו הצעיר יקים את שעריה. 27 ויהיה ה’ עם יהושע, ותהיה שמה בכל הארץ.
ז:א ובני ישראל מעלו בחרם ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח משבט יהודה מן החרם ויחר אף יהוה בבני ישראל׃ ב וישלח יהושע אנשים מיריכו העי אשר על יד בית אוון מזרח לבית אל ויאמר אלהם לאמר עלו ורגלו את הארץ ויעלו האנשים ורגלו את העי׃ ג וישובו אל יהושע ויאמרו אליו אל יעלה כל העם כי יעלו אלפים או שלושת אלפים איש ויכו את העי אל תעמל שם כל העם כי מעטים הם׃ ד ויעלו שם מן העם כשלושת אלפים איש וינוסו מפני אנשי העי׃ ה וַיַּכִּים אֲנֵי הַעַי כִּשְׁלֹשִׁים וַיַּרְדְּפוּ אֲחֲרֵיהֶם מִפְּנֵי הַשַּׁעַר עַד שְׁוָרִים וַיַּכִּים אֲשֶׁר בַּמִּרְדָּה וַיִּמְסוּ לֵב הָעָם וַיְהִי כַּמַּיִם. ו וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת־בְּגָדָיו וַיִּפְלֹחַ עַל־פָּנָיו עַל־עָפָר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד־הַעֲרָב, הוּא וְזַקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵר עַל־רֹאשָׁם. ז וַיֹּאמֶר יְהוָשֻׁעַ הֲוָה לָמָּה הַעֲבֵרַתָּ אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶת־הַיַּרְדָּן לְמַתֵּנֶנָּ בִּיד־הַאֲמוֹרִי לְהַמַּחֲרֵנוּ? לִי נִשְׁפָּטְנוּ וַיַּחֲנַנוּ מעבר לֵירְדֶן! ח הֲוָה יְהוָה מַה אֹמֶר, אַחֲרֵי כִּי הִסְתַּב יִשְׂרָאֵל עָרֵף מִפְּנֵי אוֹיְבָיו. ט כי ישמעו הכנענים וכל יושבי הארץ, והקיפו אותנו, וכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול? י ויאמר ה’ אל יהושע, עלה, למה נפלת על פניך? יא חטא ישראל, וגם העבירו את בריתי אשר צויתם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם הטעו, וגם שמו בתוך כלכליהם.
יב לכן לא יוכלו בני ישראל לעמוד לפני אויביהם, הם יפנו עורף לפני אויביהם, כי אררו, לא אהיה עוד עמכם, אלא אם כן תשמידו את החרם מקרבכם. יג קומו קדשו את העם ואמרו קדשו למחר כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל חרם בקרבכם ישראל לא תוכלו לעמוד לפני אויביכם עד אשר תסירו את החרם מקרבכם יד וקרבתם בבקר לשבטיכם והיה נגש השבט אשר יקח יהוה למשפחות והמשפחה אשר יקח יהוה תקרב למשפחות והבית אשר יקח יהוה נגש איש איש. טו והיה אשר יתפס עם החרם ישרף באש הוא וכל אשר לו כי עבר את ברית יהוה וכי עשה נבל בישראל
הברית החדשה: לוקס 15:1-32
15:1 וכל גובי המסים והחוטאים ניגשו אליו כדי לשמוע אותו.
2 הפרושים והסופרים התלוננו ואמרו: “האיש הזה מקבל את פני החוטאים ואוכל עמם.”
3 הוא סיפר להם את המשל הזה.
4 “מי מכם, אם היו לו מאה כבשים ואיבד אחד מהם, לא היה משאיר את התשעים ותשע במדבר וילך אחרי האבד עד שימצא אותו?
5 כאשר ימצא אותו, הוא נושא אותו על כתפיו בשמחה.
6 כאשר יחזור הביתה, הוא קורא לחבריו ולשכניו ואומר להם: ‘שמחו איתי, כי מצאתי את צאני שאבד’. 7 אני אומר לכם כי כך תהיה שמחה גדולה יותר בשמים על חוטא אחד שחוזר בתשובה, מאשר על תשעים ותשעה צדיקים שאינם זקוקים לתשובה.
8 או איזו אישה, אם היו לה עשר מטבעות דרכמה, אם תאבד דרכמה אחת, לא תדליק מנורה, תטאטא את הבית ותחפש היטב עד שתמצא אותה?
9 כאשר תמצא אותה, היא תקרא לחבריה ולשכניה ותאמר: ‘שמחו איתי, כי מצאתי את הדרכמה שאבדה לי’.
10 כן, אני אומר לכם, יש שמחה בפני מלאכי אלוהים על חוטא אחד שחוזר בתשובה.”
11 הוא אמר: “לאיש אחד היו שני בנים.
12 הצעיר שבהם אמר לאביו: ‘אבי, תן לי את חלקי בנכסיך’. הוא חילק את מחייתו ביניהם.
13 ימים לא רבים לאחר מכן, אסף הבן הצעיר את כל אלה ויצא למסעו לארץ רחוקה. שם בזבז את רכושו באורח חיים פרוע.
14 כאשר בזבז את כל כולו, נהיה רעב כבד בארץ ההיא, והוא החל לחסר.
15 הלך והתחבר לאחד מאנשי הארץ ההיא, והוא שלח אותו לשדותיו לרעות חזירים.
16 הוא רצה למלא את בטנו בקליפות שאכלו החזירים, אך איש לא נתן לו.
17 אבל כשחזר לעצמו אמר, ‘כמה שכירים של אבי יש להם לחם רב, ואני גווע ברעב!
18 אקום ואלך אל אבי, ואומר לו, ‘אבי, חטאתי לשמים ולפניך.
19 איני ראוי עוד להיקרא בנך. עשה אותי כאחד משכיריך’.
20 “הוא קם, ובא אל אביו. ויהי עוד רחוק, ויראהו אביו, וירחם עליו, וירץ, ויפל על צוארו, וינשק אותו.
21 ויאמר אליו הבן, אבי, חטאתי לשמים ולפניך, איני ראוי עוד להיקרא בנך.
22 ויאמר האב לעבדיו, הוציאו את הגלימה הטובה ביותר, ולבשו אותה, שימו טבעת על ידו, ונעליים על רגליו.
23 הביאו את העגל המפוטם, שחטו אותו, ונאכל ונשמח;
24 כי בני זה היה מת, וחי, אבד, ונמצא.
25 ויהי בנו הבכור בשדה, וכשהוא ניגש והתקרב לבית, שמע נגינה וריקודים.
26 ויקרא אליו לאחד העבדים, ושאל מה קורה. 27 אמר לו: ‘אחיך בא, ואביך שחט את העגל המפוטם, כי קיבל אותו בריא ושלם.’
28 אך הוא כעס ולא רצה להיכנס. לכן יצא אביו והתחנן לפניו.
29 אך ענה לאביו: ‘הנה, שנים רבות עבדתי אותך, ולא עברתי מצווה ממך, ולא נתת לי עז למען אוכל לחגוג עם חבריי.
30 אך כאשר בא בנך זה, אשר בזבז את פרנסתך עם זונות, שחטת לו את העגל המפוטם.’
31 אמר לו: ‘בני, אתה תמיד איתי, וכל אשר לי שלך.’
32 אך ראוי היה לחגוג ולשמוח, כי אחיך זה היה מת וחי, אבד ונמצא.'”
JANUARY 19
PSALMS: 19, 49, 79, 109, 139
PROVERBS: 19
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 34:1–JOSHUA 2:24
NEW TESTAMENT: LUKE 13:22 – 14:6
PSALMS: 19
1 The heavens declare the glory of God.
The expanse shows his handiwork.
2 Day after day they pour forth speech,
And night after night they display knowledge.
3 There is no speech nor language,
Where their voice is not heard.
4 Their voice has gone out through all the eretz,
Their words to the end of the world.
In them he has set a tent for the sun,
5 Which is as a bridegroom coming out of his chamber,
Like a strong man rejoicing to run his course.
6 His going forth is from the end of the heavens,
His circuit to the ends of it;
There is nothing hid from the heat of it.
7 The law of the LORD is perfect, restoring the soul.
The testimony of the LORD is sure, making wise the simple.
8 The precepts of the LORD are right, rejoicing the heart.
The mitzvah of the LORD is pure, enlightening the eyes.
9 The fear of the LORD is clean, enduring forever.
The ordinances of the LORD are true, and righteous altogether.
10 More to be desired are they than gold, yes, than much fine gold;
Sweeter also than honey and the extract of the honeycomb.
11 Moreover by them is your servant warned.
In keeping them there is great reward.
12 Who can discern his errors?
Forgive me from hidden errors.
13 Keep back your servant also from presumptuous sins.
Let them not have dominion over me.
Then I will be upright,
I will be blameless and innocent of great transgression.
14 Let the words of my mouth and the meditation of my heart
Be acceptable in your sight, LORD, my rock, and my redeemer.
PSALMS: 49
1 Hear this, all you peoples.
Listen, all you inhabitants of the world,
2 Both low and high,
Rich and poor together.
3 My mouth will speak words of wisdom.
My heart shall utter understanding.
4 I will incline my ear to a proverb.
I will open my riddle on the harp.
5 Why should I fear in the days of evil,
When iniquity at my heels surrounds me?
6 Those who trust in their wealth,
And boast in the multitude of their riches —
7 None of them can by any means redeem his brother,
Nor give God a ransom for him.
8 For the redemption of their life is costly,
No payment is ever enough,
9 That he should live on forever,
That he should not see corruption.
10 For he sees that wise men die;
Likewise the fool and the senseless perish,
And leave their wealth to others.
11 Their inward thought is, that their houses will endure forever,
And their dwelling places to all generations.
They name their lands after themselves.
12 But man, despite his riches, doesn’t endure.
He is like the animals that perish.
13 This is the destiny of those who are foolish,
And of those who approve their sayings. Selah.
14 They are appointed as a flock for She’ol.
Death shall be their shepherd.
The upright shall have dominion over them in the morning.
Their beauty shall decay in She’ol,
Far from their mansion.
15 But God will redeem my soul from the power of She’ol,
For he will receive me.
Selah.
16 Don’t be afraid when a man is made rich,
When the glory of his house is increased.
17 For when he dies he shall carry nothing away.
His glory shall not descend after him.
18 Though while he lived he blessed his soul —
And men praise you when you do well for yourself —
19 He shall go to the generation of his fathers.
They shall never see the light.
20 A man who has riches without understanding,
Is like the animals that perish.
PSALMS: 79
1 God, the nations have come into your inheritance.
They have defiled your holy temple.
They have laid Yerushalayim in heaps.
2 They have given the dead bodies of your servants to be food for the birds of the sky, The flesh of your holy ones to the animals of the eretz.
3 Their blood they have shed like water around Yerushalayim.
There was no one to bury them.
4 We have become a reproach to our neighbors,
A scoffing and derision to those who are around us.
5 How long, LORD? Will you be angry forever?
Will your jealousy burn like fire?
6 Pour out your wrath on the nations that don’t know you;
On the kingdoms that don’t call on your names;
7 For they have devoured Ya`akov,
And destroyed his homeland.
8 Don’t hold the iniquities of our forefathers against us.
Let your tender mercies speedily meet us,
For we are in desperate need.
9 Help us, God of our salvation, for the glory of your name.
Deliver us, and forgive our sins, for your name’s sake.
10 Why should the nations say,
“Where is their God?”
Let it be known among the nations, before our eyes,
That vengeance for your servants’ blood is being poured out.
11 Let the sighing of the prisoner come before you.
According to the greatness of your power, preserve those who are sentenced to death;
12 Pay back to our neighbors seven times into their bosom
Their reproach with which they have reproached you, Lord.
13 So we, your people and sheep of your pasture,
Will give you thanks forever.
We will praise you forever, to all generations.
PSALMS: 109
1 God of my praise, don’t remain silent,
2 For they have opened the mouth of the wicked and the mouth of deceit against me. They have spoken to me with a lying tongue.
3 They have also surrounded me with words of hatred,
And fought against me without a cause.
4 In return for my love, they are my adversaries;
But I am in prayer.
5 They have rewarded me evil for good,
And hatred for my love.
6 Set a wicked man over him.
Let an adversary stand at his right hand.
7 When he is judged, let him come forth guilty.
Let his prayer be turned into sin.
8 Let his days be few. Let another take his office.
9 Let his children be fatherless,
And his wife a widow.
10 Let his children be wandering beggars.
Let them be sought from their ruins.
11 Let the creditor seize all that he has.
Let strangers plunder the fruit of his labor.
12 Let there be none to extend kindness to him,
Neither let there be any to have pity on his fatherless children.
13 Let his posterity be cut off.
In the generation following let their name be blotted out.
14 Let the iniquity of his fathers be remembered by the LORD.
Don’t let the sin of his mother be blotted out.
15 Let them be before the LORD continually,
That he may cut off the memory of them from the eretz;
16 Because he didn’t remember to show kindness,
But persecuted the poor and needy man,
The broken in heart, to kill them.
17 Yes, he loved cursing, and it came to him.
He didn’t delight in blessing, and it was far from him.
18 He clothed himself also with cursing as with his garment.
It came into his inward parts like water,
Like oil into his bones.
19 Let it be to him as the clothing with which he covers himself,
For the belt that is always around him.
20 This is the reward of my adversaries from the LORD,
Of those who speak evil against my soul.
21 But deal with me, the LORD the Lord, for your name’s sake,
Because your loving kindness is good, deliver me;
22 For I am poor and needy.
My heart is wounded within me.
23 I fade away like an evening shadow.
I am shaken off as the arbeh.
24 My knees are weak through fasting.
My body is thin and lacks fat.
25 I have also become a reproach to them.
When they see me, they shake their head.
26 Help me, LORD, my God.
Save me according to your loving kindness;
27 That they may know that this is your hand;
That you, LORD, have done it.
28 They may curse, but you bless.
When they arise, they will be put to shame,
But your servant shall rejoice.
29 Let my adversaries be clothed with dishonor.
Let them cover themselves with their own shame as with a robe.
30 I will give great thanks to the LORD with my mouth.
Yes, I will praise him among the multitude.
31 For he will stand at the right hand of the needy,
To save him from those who judge his soul.
PSALMS: 139
1 LORD, you have searched me,
And you know me.
2 You know my sitting down and my rising up.
You perceive my thoughts from afar.
3 You search out my path and my lying down,
And are acquainted with all my ways.
4 For there is not a word on my tongue,
But, behold, LORD, you know it altogether.
5 You tzitzit me in behind and before.
You laid your hand on me.
6 This knowledge is beyond me.
It is lofty. I can’t attain it.
7 Where could I go from your Spirit?
Or where could I flee from your presence?
8 If I ascend up into heaven, you are there.
If I make my bed in She’ol, behold, you are there!
9 If I take the wings of the dawn,
And settle in the uttermost parts of the sea;
10 Even there your hand will lead me,
And your right hand will hold me.
11 If I say, “Surely the darkness will overwhelm me;
The light around me will be night;”
12 Even the darkness doesn’t hide from you,
But the night shines as the day.
The darkness is like light to you.
13 For you formed my inmost being.
You knit me together in my mother’s womb.
14 I will give thanks to you,
For I am fearfully and wonderfully made.
Your works are wonderful.
My soul knows that very well.
15 My frame wasn’t hidden from you,
When I was made in secret,
Woven together in the depths of the eretz.
16 Your eyes saw my body.
In your book they were all written,
The days that were ordained for me,
When as yet there were none of them.
17 How precious to me are your thoughts, God!
How vast is the sum of them!
18 If I would count them, they are more in number than the sand.
When I wake up, I am still with you.
19 If only you, God, would kill the wicked.
Get away from me, you bloodthirsty men!
20 For they speak against you wickedly.
Your enemies take your name in vain.
21 LORD, don’t I hate those who hate you?
Am I not grieved with those who rise up against you?
22 I hate them with perfect hatred.
They have become my enemies.
23 Search me, God, and know my heart.
Try me, and know my thoughts.
24 See if there is any wicked way in me,
And lead me in the everlasting way.
PROVERBS: 19
1 Better is the poor who walks in his integrity
Than he who is perverse in his lips and is a fool.
2 It isn’t good to have zeal without knowledge;
Nor being hasty with one’s feet and missing the way.
3 The foolishness of man subverts his way;
His heart rages against the LORD.
4 Wealth adds many friends,
But the poor is separated from his friend.
5 A false witness shall not be unpunished.
He who pours out lies shall not go free.
6 Many will entreat the favor of a ruler,
And everyone is a friend to a man who gives gifts.
7 All the relatives of the poor shun him:
How much more do his friends avoid him!
He pursues them with pleas, but they are gone.
8 He who gets wisdom loves his own soul.
He who keeps understanding shall find good.
9 A false witness shall not be unpunished.
He who utters lies shall perish.
10 Delicate living is not appropriate for a fool,
Much less for a servant to have rule over princes.
11 The discretion of a man makes him slow to anger.
It is his glory to overlook an offense.
12 The king’s wrath is like the roaring of a lion,
But his favor is like dew on the grass.
13 A foolish son is the calamity of his father.
A wife’s quarrels are a continual dripping.
14 House and riches are an inheritance from fathers,
But a prudent wife is from the LORD.
15 Slothfulness casts into a deep sleep.
The idle soul shall suffer hunger.
16 He who keeps the mitzvah keeps his soul,
But he who is contemptuous in his ways shall die.
17 He who has pity on the poor lends to the LORD;
He will reward him.
18 Discipline your son, for there is hope;
Don’t be a willing party to his death.
19 A hot-tempered man must pay the penalty,
For if you rescue him, you must do it again.
20 Listen to counsel and receive instruction, ‘
That you may be wise in your latter end.
21 There are many plans in a man’s heart,
But the LORD’s counsel will prevail.
22 That which makes a man to be desired is his kindness.
A poor man is better than a liar.
23 The fear of the LORD leads to life, then contentment;
He rests and will not be touched by trouble.
24 The sluggard buries his hand in the dish;
He will not so much as bring it to his mouth again.
25 Flog a scoffer, and the simple will learn prudence;
Rebuke one who has understanding, and he will gain knowledge.
26 He who robs his father and drives away his mother,
Is a son who causes shame and brings reproach.
27 Stop, my son, listening to instruction,
And you will stray from the words of knowledge.
28 A corrupt witness mocks justice,
And the mouth of the wicked gulps down iniquity.
29 Penalties are prepared for scoffers,
And beatings for the backs of fools.
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 34:1–JOSHUA 2:24
34:1 Moshe went up from the plains of Mo’av to Mount Nevo, to the top of Pisgah, that is over against Yericho. The LORD shown him all the land of Gil`ad, to Dan,
2 and all Naftali, and the land of Efrayim and Menashsheh, and all the land of Yehudah, to the hinder sea,
3 and the South, and the Plain of the valley of Yericho the city of palm trees, to Tzo`ar.
4 The LORD said to him, This is the land which I swore to Avraham, to Yitzchak, and to Ya`akov, saying, I will give it to your seed: I have caused you to see it with your eyes, but you shall not go over there.
5 So Moshe the servant of the LORD died there in the land of Mo’av, according to the word of the LORD.
6 He buried him in the valley in the land of Mo’av over against Beit-Pe`or: but no man knows of his tomb to this day.
7 Moshe was one hundred twenty years old when he died: his eye was not dim, nor his natural force abated.
8 The children of Yisra’el wept for Moshe in the plains of Mo’av thirty days: so the days of weeping in the mourning for Moshe were ended.
9 Yehoshua the son of Nun was full of the spirit of wisdom; for Moshe had laid his hands on him: and the children of Yisra’el listened to him, and did as the LORD commanded Moshe.
10 There has not arisen a prophet since in Yisra’el like Moshe, whom the LORD knew face to face,
11 in all the signs and the wonders, which the LORD sent him to do in the land of Mitzrayim, to Par`oh, and to all his servants, and to all his land,
12 and in all the mighty hand, and in all the great terror, which Moshe worked in the sight of all Yisra’el.
1:1 Now it happened after the death of Moshe the servant of the LORD, that the LORD spoke to Yehoshua the son of Nun, Moshe’ minister, saying, 2Moshe my servant is dead; now therefore arise, go over this Yarden, you, and all this people, to the land which I do give to them, even to the children of Yisra’el. 3 Every place that the sole of your foot shall tread on, to you have I given it, as I spoke to Moshe. 4 From the wilderness, and this Levanon, even to the great river, the river Perat, all the land of the Hitti, and to the great sea toward the going down of the sun, shall be your border. 5 There shall not any man be able to stand before you all the days of your life. As I was with Moshe, so I will be with you; I will not fail you, nor forsake you. 6 Be strong and of good courage; for you shall cause this people to inherit the land which I swore to their fathers to give them.
7 Only be strong and very courageous, to observe to do according to all the law, which Moshe my servant commanded you: don’t turn from it to the right hand or to the left, that you may have good success wherever you go. 8 This book of the law shall not depart out of your mouth, but you shall meditate thereon day and night, that you may observe to do according to all that is written therein: for then you shall make your way prosperous, and then you shall have good success. 9 Haven’t I commanded you? Be strong and of good courage; don’t be afraid, neither be dismayed: for the LORD your God is with you wherever you go. 10 Then Yehoshua commanded the officers of the people, saying, 11 Pass through the midst of the camp, and command the people, saying, Prepare you victuals; for within three days you are to pass over this Yarden, to go in to possess the land, which the LORD your God gives you to possess it. 12 To the Re’uveni, and to the Gadi, and to the half-tribe of Menashsheh, spoke Yehoshua, saying, 13 Remember the word which Moshe the servant of the LORD commanded you, saying, the LORD your God gives you rest, and will give you this land. 14 Your wives, your little ones, and your cattle, shall abide in the land which Moshe gave you beyond the Yarden; but you shall pass over before your brothers armed, all the mighty men of valor, and shall help them; 15 until the LORD have given your brothers rest, as [he has given] you, and they also have possessed the land which the LORD your God gives them: then you shall return to the land of your possession, and possess it, which Moshe the servant of the LORD gave you beyond the Yarden toward the sunrise. 16 They answered Yehoshua, saying, All that you have commanded us we will do, and wherever you send us we will go. 17 According as we listened to Moshe in all things, so will we listen to you: only the LORD your God be with you, as he was with Moshe. 18 Whoever he be who shall rebel against your mitzvah, and shall not listen to your words in all that you command him, he shall be put to death: only be strong and of good courage.
JOSHUA 2:1 Yehoshua the son of Nun sent out of Shittim two men as spies secretly, saying, Go, view the land, and Yericho. They went and came into the house of a prostitute whose name was Rachav, and lay there. 2 It was told the king of Yericho, saying, Behold, there came men in here tonight of the children of Yisra’el to search out the land. 3 The king of Yericho sent to Rachav, saying, Bring forth the men who are come to you, who have entered into your house; for they have come to search out all the land. 4 The woman took the two men, and hid them; and she said, Yes, the men came to me, but I didn’t know whence they were: 5 and it happened about the time of the shutting of the gate, when it was dark, that the men went out; where the men went I don’t know: pursue after them quickly; for you will overtake them. 6 But she had brought them up to the roof, and hid them with the stalks of flax, which she had laid in order on the roof. 7 The men pursued after them the way to the Yarden to the fords: and as soon as those who pursued after them were gone out, they shut the gate. 8 Before they were laid down, she came up to them on the roof; 9 and she said to the men, I know that the LORD has given you the land, and that the fear of you is fallen on us, and that all the inhabitants of the land melt away before you. 10 For we have heard how the LORD dried up the water of the Sea of Suf before you, when you came out of Mitzrayim; and what you did to the two kings of the Amori, who were beyond the Yarden, to Sichon and to `Og, whom you utterly destroyed. 11 As soon as we had heard it, our hearts did melt, neither did there remain any more spirit in any man, because of you: for the LORD your God, he is God in heaven above, and on eretz beneath. 12 Now therefore, please swear to me by the LORD, since I have dealt kindly with you, that you also will deal kindly with my father’s house, and give me a true token; 13 and that you will save alive my father, and my mother, and my brothers, and my sisters, and all that they have, and will deliver our lives from death. 14 The men said to her, Our life for yours, if you don’t utter this our business; and it shall be, when the LORD gives us the land, that we will deal kindly and truly with you. 15 Then she let them down by a cord through the window: for her house was on the side of the wall, and she lived on the wall. 16 She said to them, Get you to the mountain, lest the pursuers light on you; and hide yourselves there three days, until the pursuers be returned: and afterward may you go your way. 17 The men said to her, We will be guiltless of this your oath which you have made us to swear. 18 Behold, when we come into the land, you shall bind this line of scarlet thread in the window which you did let us down by: and you shall gather to you into the house your father, and your mother, and your brothers, and all your father’s household. 19 It shall be, that whoever shall go out of the doors of your house into the street, his blood shall be on his head, and we shall be guiltless: and whoever shall be with you in the house, his blood shall be on our head, if any hand be on him. 20 But if you utter this our business, then we shall be guiltless of your oath which you have made us to swear. 21 She said, According to your words, so be it. She sent them away, and they departed: and she bound the scarlet line in the window. 22 They went, and came to the mountain, and abode there three days, until the pursuers were returned: and the pursuers sought them throughout all the way, but didn’t find them. 23 Then the two men returned, and descended from the mountain, and passed over, and came to Yehoshua the son of Nun; and they told him all that had befallen them. 24 They said to Yehoshua, Truly the LORD has delivered into our hands all the land; and moreover all the inhabitants of the land do melt away before us.
NEW TESTAMENT: LUKE 13:22 – 14:6
13:22 He went on his way through cities and villages, teaching, and traveling on to Yerushalayim.
23 One said to him, “Lord, are they few who are saved?” He said to them,
24 “Strive to enter in by the narrow door, for many, I tell you, will seek to enter in, and will not be able.
25 When once the master of the house has risen up, and has shut the door, and you begin to stand outside, and to knock at the door, saying, ‘Lord, Lord, open to us!’ then he will answer and tell you, ‘I don’t know you or where you come from.’
26 Then you will begin to say, ‘We ate and drink in your presence, and you taught in our streets.’
27 He will say, ‘I tell you, I don’t know where you come from. Depart from me, all you workers of iniquity.’
28 There will be weeping and gnashing of teeth, when you see Avraham, Yitzchak, Ya`akov, and all the prophets, in the kingdom of God, and yourselves being thrown outside.
29 They will come from the east, west, north, and south, and will sit down in the kingdom of God.
30 Behold, there are some who are last who will be first, and there are some who are first who will be last.”
31 On that same day, some Perushim came, saying to him, “Get out of here, and go away, for Herod wants to kill you.”
32 He said to them, “Go and tell that fox, ‘Behold, I cast out demons and perform cures today and tomorrow, and the third day I complete my mission.
33 Nevertheless I must go on my way today and tomorrow and the next day, for it can’t be that a prophet perish out of Yerushalayim.’
34 “Yerushalayim, Yerushalayim, that kills the prophets, and stones those who are sent to her! How often I wanted to gather your children together, like a hen gathers her own brood under her wings, and you refused!
35 Behold, your house is left to you desolate. I tell you, you will not see me, until you say, ‘Blessed is he who comes in the name of the Lord!'”
14:1 It happened, when he went into the house of one of the rulers of the Perushim on a Shabbat to eat bread, that they were watching him.
2 Behold, a certain man who had dropsy was in front of him.
3Yeshua, answering, spoke to the lawyers and Perushim, saying, “Is it lawful to heal on the Shabbat?”
4 But they were silent. He took him, and healed him, and let him go.
5 He answered them, “Which of you, if your son or an ox fell into a well, wouldn’t immediately pull him out on a Shabbat day?”
6 They couldn’t answer him regarding these things.
19 בינואר
תהילים: 19, 49, 79, 109, 139
משלי: 19
הברית הישנה: דברים לד:1–יהושע ב:24
הברית החדשה: לוקס י”ג:22–14:6
תהילים: 19
1 השמים מספרים כבוד אלוהים,
הרקיע מגלה מעשה ידיו.
2 יום יום ישפכו דבר,
ולילה לילה יגלוּ דעת.
3 אין דיבור ולשון,
שלא נשמע קולם.
4 קולם יצא בכל הארץ,
דבריהם עד קצה תבל.
הוא שם בהם אוהל לשמש,
5 אשר כחתן יוצא מחדרו,
כגבר שמח לרוץ מסעתו.
6 מקצה השמים צאתו,
עד קצותיו;
אין נסתר מחמה.
7 תורת ה’ תמימה, משקמת נפש.
עדות ה’ נאמנה, משכילה תמימה.
8 פקודות ה’ ישרות, משמחות לב.
מצות ה’ טהורה, מאירה עיניים.
9 יראת ה’ טהורה, עומדת לעולם.
משפטי ה’ אמת וצדקים כולם.
10 נחשקים הם מזהב, ומזהב טוב הרבה;
מתוק מדבש ומחלץ חלת דבש.
11 וגם בהם מוזהר עבדך.
בשמירתם שכר גדול.
12 מי יוכל להבין טעויותיו?
סלח לי מטעויות נסתרות. 13 שמר גם את עבדך מחטאים חצופים. אל תימלו בי. אז אהיה ישר,
אהיה תמים ותמים מפשעים גדולים.
14 יהיו דברי פי והגיוני ליבי
רצים בעיניך, יהוה צורי וגואליי.
תהילים: מט
1 שמעו זאת כל העמים. הקשיבו כל יושבי תבל,
2 גם שפלים וגם גבוהים,
עשירים ועניים יחד.
3 פי ידבר דברי חכמה. ליבי יגיד תבונה.
4 אטה אזני למשל. אפתח חידתי בכינור.
5 למה אירא בימי רעה,
כשעונא בעקבי יקיף אותי?
6 הבוטחים בעושרם,
ומתפארים ברוב עושרם —
7 איש מהם לא יוכל לגאול את אחיו,
ולא לתת כפרה לאלוהים.
8 כי גאולת נפשם יקרה,
שום תשלום אינו מספיק לעולם,
9 לחיות לנצח,
ולא יראה שחיתות.
10 כי רואה שחכמים מתים;
כן גם טיפש וחסר בינה אובדים,
ומנישים את עושרם לאחרים.
11 מחשבתם הפנימית היא שבתם יעמדו לנצח,
ומשכנם לדורות.
יקראו אדמותיהם על שמם.
12 ואדם, למרות עושרו, לא יחזיק מעמד.
הוא כמו חיות האובדות.
13 זהו גורלם של הכסילים,
ושל אלה המרוצים בדבריהם. סלה.
14 כעדר שאול נקבעו.
המות יהיה רועהם. ישרים ימשולו בהם בבוקר. יופיים יתפורר בשאול,
הרחק מביתם.
15 כי אלוהים יגאל את נפשי מיד שאול,
כי הוא יקבל אותי. סלה.
16 אל תירא כי יעשיר איש,
כי ירבה כבוד ביתו.
17 כי במותו לא יישא דבר. לא ירד כבודו אחריו.
18 אם כי בחייו ברך את נפשו —
ואנשים ישבחו אותך כי תיטיב —
19 אל דור אבותיו ילך. לעולם לא יראו אור.
20 איש עשיר בלי תבונה,
כמו חיות אשר אבדו.
תהילים: 79
1 אלוהים, גויים באו אל נחלתך. הם טמאו את היכל קדשך. הם הניחו את ירושלים ערימות.
2 הם נתנו גופות עבדיך למאכל לעוף השמים, ובשר קדשיך לחיות הארץ.
3 הם שפכו את דמם כמים סביב ירושלים. אין מי שיקבר אותם.
4 היינו לחרפה לשכנינו,
ללעג ולקללה לסובבים אותנו.
5 עד מתי ה’, תכעס לנצח? האם תקדח קינאתך כאש?
6 שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעו אותך, על הממלכות אשר לא קראו בשמיך.
7 כי טרפו את יעקב,
והחריבו את מולדתו. 8 אל תחשב עלינו את עוונות אבותינו. יהיינו במהרה רחמיך,
כי צרה אנו נואשת.
9 עזרנו, אלוהי ישועתנו, למען כבוד שמך. הצילנו וסלח לחטאינו, למען שמך.
10 למה יאמרו גויים,
“איה אלוהיהם?” הודיע בגויים, לעינינו,
כי נקמת דם עבדיך נשפכת.
11 תבוא אנחת אסירים לפניך. כגודל כוחך, שמור את הנידונים למוות;
12 שלם לשכנינו שבע פעמים בחיקם
את חרפתם אשר חרפו אותך, ה’.
13 אז אנחנו, עמך וצאן מרעייך,
נודה לך לנצח. נהלל אותך לנצח, לדורות.
תהילים: 109
1 אלוהי תהילי, אל תשתוק,
2 כי פתחו עליי פי רשעים ופי מרמה. דברו אלי בלשון שקר.
3 גם הקיפו אותי בדברי שנאה,
ונלחמו בי ללא סיבה.
4 בתמורה לאהבי, הם צרי,
ואני בתפילה.
5 גמלו לי רעה תחת טובה,
ושנאה תחת אהבתי.
6 הניחו עליו רשע.
יעמוד צר לימינו.
7 כשיישפט, יצא אשם.
תהפוך תפילתו לחטא.
8 יהיו ימיו מעטים, אחר יקח את משרתו.
9 יהיו בניו יתומים,
ואשתו אלמנה.
10 יהיו בניו קבצנים נודדים.
יבקשו אותם מחורבותיהם.
11 יתפוס נושה את כל אשר לו.
יבזזו זרים פרי עמלו.
12 לא יהיה לו חסד,
ולא יהיה רחם על יתומיו.
13 יכרתו צאצאיו.
בדור הבא ימחה שמם.
14 יזכר עוון אבותיו לה’.
אל תמחה חטאת אמו.
15 יהיו לפני ה’ תמיד,
למען יכרות זכרם מן הארץ;
16 יען לא זכר לעשות חסד,
ורדף את העני והאביון,
את שבורי הלב, להרגם.
17 כן, אהב קללה, ותבוא אליו.
לא חפץ בברכה, ורחוקה ממנו.
18 והתלבש קללה כבגדו.
כמים באה בקרביו,
כשמן בעצמותיו.
19 יהיה לו כבגד אשר יכסה את עצמו,
לחגורה אשר סביבו תמיד.
20 זה גמול צרי מאת ה’,
למען דברי רעה על נפשי.
21 עשו לי ה’ ה’, למען שמך,
כי טוב חסדך, הושיעני;
22 כי עני ואביון אני.
לבי פצוע בקרבי.
23 אני דוהה כצל ערב.
אני מתנער כארבעה.
24 ברכי חלשו מצום.
גופי רזה וחסר שומן.
25 וגם אני הייתי לחרפה להם.
כי יראו אותי, ינידו את ראשם.
26 עזרני, יהוה אלוהי. הושיעני כחסדך; 27 למען ידעו כי ידך היא זו; כי אתה, יהוה, עשית זאת.
28 הם יקללו, ואתה תברך. כי יקומו, יתביישו,
ועבדך ישמח.
29 ילבשו צרי חרפה. יכסו את חרפתם כמעיל.
30 אודה ליהוה מאוד בפי. כן אודה אותו בהמון.
31 כי יעמוד לימין אביון,
להושיע אותו משופטי נפשו.
תהילים: קל”ט
1 ה’, חקרתי אותי,
וידעת אותי.
2 ידעת ישיבתי וקומי. מרחוק תודע מחשבותיי.
3 חקרת נתיבתי ושכבתי,
וכל דרכי ידעת.
4 כי אין דבר בלשוני,
והנה ה’ ידעת כל.
5 אחורה ולפניה תצציני. סמכת ידך עליי.
6 הדעת הזאת מעבר לי, גבהה היא, לא אוכל להשיגה.
7 אנה אלך מרוחך, או אנה אברח מפניך?
8 אם אעלה השמים, אתה שם. אם בשאול אעשה משכבתי, הנה אתה שם!
9 אם אקח כנפי שחר,
ואשב בקצה ים;
10 גם שם ידך תובילני,
וימני תחזיקני.
11 אם אומר, “אכן יכסה אותי החושך;
האור סביבי יהיה לילה”;
12 גם החושך לא יסתתר ממך,
ולילה יאיר כיום.
החושך כאור לך.
13 כי יצרת את עיניי.
סרגת אותי בבטן אמי.
14 אודה לך,
כי נפלא ונפלאתי נוצרתי.
נפלאות מעשיך.
נפשי יודעת זאת היטב.
15 לא נסתרה גופי ממך,
כאשר נוצרתי בסתר,
ארוג במעמקי הארץ.
16 עיניך ראו את גופי. בספרך כולם נכתבו,
ימים אשר נועדו לי,
ועדיין לא היו מהם.
17 מה יקרות לי מחשבותיך, אלוהים!
מה עצום סכוםם!
18 אם אספרם, רבים הם מחול.
כי אתעורר, עוד אהיה עמך.
19 לו רק היית הורג רשעים,
סרו ממני, צמאי דם!
20 כי רשע הם מדברים עליך,
אויביך ישאו שמך לשווא.
21 ה’, הלוא אשנא את שונאיך?
הלוא אני עצב על הקמים עליך?
22 שנאה שלמה אשנא אותם,
הם הפכו לאויבי.
23 חקרני, אלוהים, ודע את לבי.
נסהני ודע את מחשבותיי. 24 ראה אם יש בי דרך רעה,
ודרך עולם הנחיני.
משלי: 19
1 טוב עני הולך בתמימותו
ממשופל שפתיו וסכל.
2 לא טוב קנאה ללא דעת;
ולא נמהר רגליו ותפסיד את הדרך.
3 סכלות אדם תסובב את דרכו;
על ה’ זעף לבו.
4 עושר מוסיף חברים רבים,
ועני יבדל מחברו.
5 עד שקר לא יינקה.
שופך שקר לא יצא חופשי.
6 רבים יתחננו לשליט,
וכל חבר לאיש נותן מתנות.
7 כל קרובי עני ירדו ממנו:
כמה עוד חבריו נמנעו ממנו! רודף אחריהם תחנונים, אך הם נעלמים.
8 קונה חכמה אוהב את נפשו.
שומר תבונה ימצא טוב.
9 עד שקר לא יינקה.
מדבר שקר יאבד.
10 חיי עונג לא ראויים לכסיל,
וכי פחות לעבד למשול בשרים.
11 שיקול דעתו של אדם מאריך אפיו.
תהילתו להתעלם מחטא.
12 חמת מלך כשאגת אריה,
וחסדו כטל על הדשא.
13 בן כסיל הוא אסון לאביו.
ריב אשה הוא נטף מתמיד.
14 בית ועושר נחלה מאבות,
ואישה נבונה היא מאת ה’.
15 עצלות משילה שנת ישרים.
נפש עצלה תרעב. טז שומר מצווה ישמור נפשו, ובז דרכיו ימות.
ז חמל עני לווה לה’, הוא ישלם לו.
ח חמל בנך כי יש תקווה, אל תהיה צד במותו.
ט חם מזג ישלם עונש, כי אם תציל אותו תשוב.
כששמע לעצה וקבל מוסר, למען תהיה חכם באחריתך.
כא הרבה מחשבות בלב אדם, ועצת ה’ תצליח.
כב חמדתו תרצו.
טז עני טוב משקר.
ג יראת ה’ לחיים, ואז שביעות רצון, ינוח ולא יגע בו צרה. 24 טמן עצלן ידו בצלחת;
לא ישובה אפילו אל פיו.
25 הלק לֵץ, וְתִפְשִׁים יְלַדֶּב תּבונה;
גער בְּבִין, וְיָדַע.
26 גֹדֵל אֲבִיו וְגָרֵשׁ אֲמוֹ,
בן בֹשֶׁה וְחֶרְפָּה הוּא.
27 הַדַּע בְּנִי מִשְׁמַע לַמּוֹד,
וְתַסְטַע מִדְבְרֵי דַּעְתָּ.
28 עֵד מְשְׁחַת לֹג מִשְׁפָּט,
וְפִי רָשָׁע יְבֹלֵעַ עָוֶן.
29 עֲוָנִים נִכְנוּ לְלֵץ,
וְמַכָּה לְגַב נִסְפָּרִים.
הברית הישנה: דברים לד:א–יהושע ב:כד
לד:א ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו אל ראש פסגה אשר מול יריחו. ויראהו ה’ את כל ארץ גלעד עד דן,
ב ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחורי,
ג ואת הנגב ואת עמק בקעת יריחו עיר התמרים עד צער.
ד ויאמר ה’ אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, אתנה לזרעך. הראתה בעיניך, ולא תעבור שמה.
ה וימת שם משה עבד ה’ בארץ מואב כדבר ה’. ו ויקברו בבקעה בארץ מואב, מול בית פעור, ואין איש יודע את קברו עד היום הזה.
ז משה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כתה עינו ולא שככה כוחו.
ח ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום, ויכלו ימי הבכי על משה.
ט יהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו, ושמעו בני ישראל אליו, ויעשו כאשר צוה ה’ את משה. י לא קם נביא מאז בישראל כמשה אשר ידע ה’ פנים אל פנים.
יא בכל האתות והמופתים אשר שלחו ה’ לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו.
יב ובכל היד החזקה ובכל האימה הגדולה אשר עשה משה לעיני כל ישראל.
א:א ויהי אחרי מות משה עבד ה’ וידבר ה’ אל יהושע בן נון משרת משה לאמר: ב מת משה עבדי ועתה קום עבר את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל. ג כל מקום אשר ידרוך כף רגלכם לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה. 4 מן המדבר ומלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החיתי ועד הים הגדול שקיע השמש יהיה גבולך. 5 לא יוכל איש לעמוד לפניך כל ימי חייך כאשר הייתי עם משה כן אהיה עמך לא אעזובך ולא אעזובך. 6 היה חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותיהם לתת להם. 7 רק היה חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר צווך משה עבדי אל תסור ממנה ימין ושמאל למען תצליח בכל אשר תלך. 8 לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגיית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח דרכך ואז תצליח. ט הלוא ציוויתי אתכם? חזק ואמץ; אל תירא ואל תירא כי ה’ אלהיך עמך בכל אשר תלך. י ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר: יא עברו בתוך המחנה וצוו את העם לאמר: הכינו לכם מזון כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן הזה לבוא לרשת את הארץ אשר ה’ אלהיך נותן לכם לרשתה. יב אל הראובני ואל הגדי ואל חצי שבט המנשה אמר יהושע לאמר: יג זכרו את הדבר אשר צוה אתכם משה עבד ה’ לאמר: ה’ אלהיך ינוח לכם ונתן לכם את הארץ הזאת. יד נשכם וטפכם ובהמתכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן. וְאַתָּה תַּעֲבֹר חֲמוּשִׁים לִפְנֵי אֶחִיךָ, כָּל גִּבְרֵי הַגִּבְרוֹת, וְעָזְרוּ לָהֶם. טו עד-יָנִיחַ יְהוָה לְאֶחִיךָ כַּאֲשֶׁר נָתַן לָכֶם, וְגַם-הֵם יָרֵשׁ אֶת-אֶרֶץ אֲחֲזֶךָ וְיָרֵשָׁהּ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עַבְד ה’ לְעֵבֶר הַיַּרְדֶּן הַשֶׁחַר. טז וַיַּעֲנוּ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֲשֶׁר תִּשְׁלַחֵנוּ נֵלֶךְ. ז כְּכַשֶּׁשְׁמַעְנוּ אֶל-מֹשֶׁה בְּכָל-הַדָּבָר, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ: רַק יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךָ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-מֹשֶׁה. יח כָּל-הַמַּמָּד בְּמִצְוֶתְךָ, וְלֹא-יַשְׁמַע בְּדִבְרֶיךָ בְּכָל-אֲשֶׁר תְּצוֹוָהוּ, מוּת יוּמָת; רַק הֲוָה חָזָק וְאֲמֵץ.
יהושע ב’, א’ וַיְשַׁלַח יְהוֹשַׁעַ בֶּן-נוּן מִשִּׁתִּים שְׁנֵי אִישִׁים מַרְגְלִים בְּסֵתַר לֵאמֹר לֹכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְאֶת-יְרִיכוֹ. הֵלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית זוֹנָה שְׁמוֹ רַכָּב וַיַּשְׁכוּ שָׁם. ב’ וַיַּגִּיד לְמֶלֶךְ יְרִיכוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הַהֲלָכָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִתְחֹר אֶת-הָאָרֶץ. ג’ וַיְשַׁלַּח מֶלֶךְ יְרִיכוֹ אֶל-רַכָּב לֵאמֹר הוֹצִיא אֶת-הָאֲנָשִׁים הַבָּאוּ אֵלֶיךָ אֲשֶׁר בָּאוּ בֵּיתֶךָ כִּי לִתְחֹר אֶת-כָּל-הָאָרֶץ. ד’ וַתִּקַּח אֵשׁ אֶת-שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי וְלֹא-יָדַעְתִּי מֵאַיֵן הֵם. ה’ וַיְהִי עַת סְגִירַת הַשַּׁעַר כְּחֻשְׁכִּים וַיֵּצְאוּ הָאֲנָשִׁים לְאֵן-הָלָכוּ הָאֲנָשִׁים לֹא-יָדַעְתִּי מַהֲרֹתָם. ו ותעלה אותם אל הגג ותחבאם בגבעולי הפשתן אשר סידרה על הגג. ז והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן אל המעברים, וכשיצאו הרודפים אחריהם, יסגרו את השער. ח בטרם ישכבו, עלתה אליהם אל הגג. ט ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן יהוה לכם את הארץ, וכי נפל עלינו פחדכם, וכי כל יושבי הארץ נמסים מפניכם. י כי שמענו כי ייבש יהוה את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לסיכון ולעוג אשר החרמתם. יא כאשר שמענו, נמס לבנו, ולא נשאר עוד רוח באיש מפניכם: כי יהוה אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ובארץ למטה. 12 ועתה, השבעתי נא לי ביהוה, יען אשר עשיתי עמכם חסד, כי גם אתם תעשו חסד עם בית אבי, ותתנו לי אות אמת; 13 וכי תחייתם את אבי ואת אמי ואת אחי ואת אחיותי ואת כל אשר להם, ואת נפשותינו תציל ממות. 14 ויאמרו לה האנשים, נפשנו תחתכם, אם לא תגידו את דברנו הזה; והיה, כאשר יתן לנו יהוה את הארץ, נעשה עמכם חסד ואמת. 15 ותוריד אותם בחבל דרך החלון, כי ביתה היה על צד החומה, והיא ישבה על החומה. טז ותאמר להם, לכו ההרה, פן יבואו עליכם הרודפים, והסתתרו שם שלשת ימים, עד שובם הרודפים, ואחר כך תלכו לדרככם. יז ויאמרו לה האנשים, נקיים אנחנו משבועתך זו אשר השבעת אותנו. 18 הנה, כי נבוא הארץ, תקשור את חוט השני הזה בחלון אשר הורדת אותנו דרכו; וקבצת אליך אל הבית את אביך ואת אמך ואת אחיך ואת כל בית אביך. 19 והיה, כל אשר יצא מדלתות ביתך הרחוב, דמו יהיה בראשו, ואנחנו נקיים; וכל אשר יהיה עמך בבית, דמו יהיה בראשנו, אם יד תהיה בו. 20 ואם תגידו את דברינו זו, ונקיים אנחנו משבועתך אשר השבעת אותנו. 21 ותאמר, כדבריך כן יהיה. ותשלח אותם, וילכו, ותקשר את חוט הארגמן בחלון. 22 וילכו, ויבאו ההרה, וישבו שם שלשת ימים, עד שובם הרודפים, ובקשו אותם הרודפים בכל הדרך, ולא מצאו. 23 וישובו שני האנשים, וירדו מן ההרה, ועברו, ויבאו אל יהושע בן נון, ויספרו לו את כל אשר קרה אותם. 24 ויאמרו אל יהושע, אמנם נתן יהוה בידנו את כל הארץ, וגם כל יושבי הארץ נמסים מפנינו.
הברית החדשה: לוקס י”ג:22 – י”ד:6
י”ג:22 הוא הלך בדרכו דרך ערים וכפרים, לימד והמשיך בדרכו לירושלים.
23 אחד אמר לו: “אדוני, מעטים הם אלה שנושעים?” אמר להם:
24 השתדלו להיכנס דרך הפתח הצר, כי רבים, אני אומר לכם, יבקשו להיכנס ולא יוכלו.
25 כאשר יקום בעל הבית ויסגור את הדלת, ותתחילו לעמוד בחוץ ולדפוק על הדלת לאמר: ‘אדוני, אדוני, פתח לנו!’ אז הוא יענה ויאמר לכם: ‘איני מכיר אתכם או מאין אתם באים.’
26 אז תתחילו לומר: ‘אכלנו ושתינו בפניך, ואתה לימדת ברחובותינו’. 27 הוא יאמר: ‘אני אומר לכם, איני יודע מאיפה אתם באים. לכו ממני, כל פועלי הרשע.’
28 שם תהיה בכי וחריקת שיניים, כשתראו את אברהם, יצחק ויעקב וכל הנביאים במלכות האלוהים, ואת עצמכם מושלכים החוצה.
29 הם יבואו ממזרח, מערב, צפון ודרום, וישבו במלכות האלוהים.
30 הנה, יש אחרונים שיהיו ראשונים, ויש ראשונים שיהיו אחרונים.
31 באותו יום באו אליו כמה פְּרוּשים ואמרו לו: “צא מכאן ולך, כי הורדוס רוצה להרוג אותך.”
32 אמר להם: “לכו ואמרו לשועל ההוא: ‘הנה, אני מגרש שדים ומרפא היום ומחר, וביום השלישי אשלים את שליחותי.
33 אך עליי ללכת היום ומחר ומחרתיים, כי לא ייתכן שנביא ימות מחוץ לירושלים.’
34 “ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את הנשלחים אליה! כמה פעמים רציתי לאסוף את בניך, כשם שתרנגולת אוספת את גושיה תחת כנפיה, ואתם סירבתם!
35 הנה, ביתכם ננטש לכם שומם. אני אומר לכם, לא תראו אותי עד שתאמרו ‘ברוך הבא בשם ה’!'”
14:1 ויהי כאשר בא לבית אחד מראשי הפרושים בשבת לאכול לחם, והם שמרו עליו.
2 הנה איש חולה בטיפות עמד לפניו.
3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה והפרושים לאמר: “האם מותר לרפא בשבת?”
4 אך הם שתקו. הוא אחזו, ריפאו ושחררו.
5 ויען אותם: “מי מכם, אם בנו או שור ייפול לבאר, לא ימשוך אותו מיד ביום שבת?”
6 לא יכלו לענות לו על הדברים האלה.
JANUARY 15
PSALMS: 15, 45, 75, 105, 135
PROVERBS: 15
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 29:1 – 30:20
NEW TESTAMENT: LUKE 11:39 – 12:7
PSALMS: 15
1 LORD, who shall dwell in your sanctuary?
Who shall live on your holy hill?
2 He who walks blamelessly, does what is right,
And speaks truth in his heart;
3 He who doesn’t slander with his tongue,
Nor does evil to his friend,
Nor casts slurs against his fellow man;
4 In whose eyes a vile man is despised,
But who honors those who fear the LORD;
He who keeps an oath even when it hurts, and doesn’t change;
5 He who doesn’t lend out his money for usury,
Nor take a bribe against the innocent.
He who does these things shall never be shaken.
PSALMS: 45
1 My heart overflows with a noble theme.
I recite my verses for the king.
My tongue is like the pen of a skillful writer.
2 You are the most excellent of the sons of men.
Grace has anointed your lips,
Therefore God has blessed you forever.
3 Gird your sword on your thigh, mighty one,
Your splendor and your majesty.
4 In your majesty ride on victoriously on behalf of truth, humility, and righteousness. Let your right hand display awesome deeds.
5 Your arrows are sharp.
The nations fall under you, with arrows in the heart of the king’s enemies.
6 Your throne, God, is forever and ever.
A scepter of equity is the scepter of your kingdom.
7 You have loved righteousness, and hated wickedness.
Therefore God, your God, has anointed you with the oil
of gladness above your fellows.
8 All your garments smell like myrrh, aloes, and cassia.
Out of ivory palaces stringed instruments have made you glad.
9 Kings’ daughters are among your honorable women.
At your right hand the queen stands in gold of Ofir.
10 Listen, daughter, consider, and turn your ear.
Forget your own people, and also your father’s house.
11 So will the king desire your beauty,
Honor him, for he is your lord.
12 The daughter of Tzor comes with a gift.
The rich among the people entreat your favor.
13 The princess inside is all glorious.
Her clothing is interwoven with gold.
14 She shall be led to the king in embroidered work.
The virgins, her companions who follow her, shall be brought to you.
15 With gladness and rejoicing shall they be led.
They shall enter into the king’s palace.
16 Your sons will take the place of your fathers.
You shall make them princes in all the eretz.
17 I will make your name to be remembered in all generations.
Therefore the peoples shall give you thanks forever and ever.
PSALMS: 75
1 We give thanks to you, God,
We give thanks, for your Name is near.
Men tell about your wondrous works.
2 When I choose the appointed time,
I will judge blamelessly.
3 The eretz and all its inhabitants quake.
I firmly hold its pillars. Selah.
4 I said to the arrogant,
“Don’t boast;”
To the wicked,
“Don’t lift up the horn.
5 Don’t lift up your horn on high.
Don’t speak with a stiff neck.”
6 For neither from the east, nor from the west,
Nor yet from the south, comes exaltation.
7 But God is the judge.
He puts down one, and lifts up another.
8 For in the hand of the LORD there is a cup,
Full of foaming wine mixed with spices.
He pours it out.
Indeed the wicked of the eretz drink and drink it to its very dregs.
9 But I will declare this forever:
I will sing praises to the God of Ya`akov.
10 I will cut off all the horns of the wicked,
But the horns of the righteous shall be lifted up.
PSALMS: 105
1 Give thanks to the LORD!
Call on his name! Make his doings known among the peoples.
2 Sing to him, sing praises to him!
Tell of all his marvelous works.
3 Glory in his holy name.
Let the heart of them rejoice who seek the LORD.
4 Seek the LORD and his strength.
Seek his face forever more.
5 Remember his marvelous works that he has done;
His wonders, and the judgments of his mouth,
6 You seed of Avraham, his servant,
You children of Ya`akov, his chosen ones.
7 He is the LORD, our God.
His judgments are in all the eretz.
8 He has remembered his covenant forever,
The word which he commanded to a thousand generations,
9 The covenant which he made with Avraham,
His oath to Yitzchak,
10 And confirmed the same to Ya`akov for a statute;
To Yisra’el for an everlasting covenant,
11 Saying, “To you I will give the land of Kana`an,
The lot of your inheritance;”
12 When they were but a few men in number,
Yes, very few, and sojourners in it.
13 They went about from nation to nation,
From one kingdom to another people.
14 He allowed no one to do them wrong.
Yes, he reproved kings for their sakes,
15 “Don’t touch my anointed ones.
Do my prophets no harm.”
16 He called for a famine on the land.
He destroyed the food supplies.
17 He sent a man before them.
Yosef was sold for a slave.
18 They bruised his feet with shackles.
His neck was locked in irons,
19 Until the time that his word happened,
And the LORD’s word proved him true.
20 The king sent and freed him;
Even the ruler of peoples, and let him go free.
21 He made him lord of his house,
And ruler of all of his possessions;
22 To discipline his princes at his pleasure,
And to teach his Zakenim wisdom.
23 Yisra’el also came into Mitzrayim.
Ya`akov sojourned in the land of Ham.
24 He increased his people greatly,
And made them stronger than their adversaries.
25 He turned their heart to hate his people,
To conspire against his servants.
26 He sent Moshe, his servant,
And Aharon, whom he had chosen.
27 They performed miracles among them,
And wonders in the land of Ham.
28 He sent darkness, and made it dark.
They didn’t rebel against his words.
29He turned their waters into blood,
And killed their fish.
30 Their land swarmed with frogs,
Even in the chambers of their kings.
31 He spoke, and swarms of flies came, ‘
And lice in all their borders.
32 He gave them hail for rain,
With lightning in their land.
33 He struck their vines and also their fig trees,
And shattered the trees of their country.
34 He spoke, and the locusts came,
And the grasshoppers, without number,
35 Ate up every plant in their land;
Ate up the fruit of their ground.
36 He struck also all the firstborn in their land,
The chief of all their strength.
37 He brought them forth with silver and gold.
There was not one feeble person among his tribes.
38Mitzrayim was glad when they departed,
For the fear of them had fallen on them.
39 He spread a cloud for a covering,
Fire to give light in the night.
40 They asked, and he brought quails,
And satisfied them with the bread of the sky.
41 He opened the rock, and waters gushed out.
They ran as a river in the dry places.
42 For he remembered his holy word,
And Avraham, his servant.
43 He brought forth his people with joy,
His chosen with singing.
44 He gave them the lands of the nations.
They took the labor of the peoples in possession,
45 That they might keep his statutes,
And observe his laws.
Praise the LORD!
PSALMS: 135
1 Praise the LORD!
Praise the name of the LORD!
Praise him, you servants of the LORD,
2 You who stand in the house of the LORD,
In the courts of our God’s house.
3 Praise the LORD, for the LORD is good.
Sing praises to his name, for that is pleasant.
4 For the LORD has chosen Ya`akov for himself;
Yisra’el for his own possession.
5 For I know that the LORD is great,
That our Lord is above all gods.
6 Whatever the LORD pleased, that he has done,
In heaven and in eretz, in the seas and in all deeps;
7 Who causes the clouds to rise from the ends of the eretz;
Who makes lightnings with the rain;
Who brings forth the wind out of his treasuries;
8 Who struck the firstborn of Mitzrayim,
Both of man and animal;
9 Who sent signs and wonders into the midst of you,
Mitzrayim,
On Par`oh, and on all his servants;
10 Who struck many nations,
And killed mighty kings,
11 Sichon king of the Amori, `Og king of Bashan,
All the kingdoms of Kana`an,
12 And gave their land for a heritage,
A heritage to Yisra’el, his people.
13 Your name, LORD, endures forever;
Your renown, LORD, throughout all generations.
14 For the LORD will judge his people,
And have compassion on his servants.
15 The idols of the nations are silver and gold,
The work of men’s hands.
16 They have mouths, but they can’t speak;
They have eyes, but they can’t see;
17 They have ears, but they can’t hear;
Neither is there any breath in their mouths.
18 Those who make them will be like them;
Yes, everyone who trusts in them.
19 House of Yisra’el, praise the LORD!
House of Aharon, praise the LORD!
20House of Levi, praise the LORD!
You who fear the LORD, praise the LORD!
21 Blessed be the LORD from Tziyon,
Who dwells at Yerushalayim. Praise the LORD!
PROVERBS: 15
1 A gentle answer turns away wrath,
But a harsh word stirs up anger.
2 The tongue of the wise commends knowledge,
But the mouth of fools gush out folly.
3 The LORD’s eyes are everywhere,
Keeping watch on the evil and the good.
4 A gentle tongue is a tree of life,
But deceit in it crushes the spirit.
5 A fool despises his father’s correction,
But he who heeds reproof shows prudence.
6 In the house of the righteous is much treasure,
But the income of the wicked brings trouble.
7 The lips of the wise spread knowledge;
Not so with the heart of fools.
8 The sacrifice made by the wicked is an abomination to the LORD,
But the prayer of the upright is his delight.
9 The way of the wicked is an abomination to the LORD,
But he loves him who follows after righteousness.
10 There is stern discipline for one who forsakes the way:
Whoever hates reproof shall die.
11 She’ol and Avaddon are before the LORD —
How much more then the hearts of the children of men!
12 A scoffer doesn’t love to be reproved;
He will not go to the wise.
13 A glad heart makes a cheerful face;
But an aching heart breaks the spirit.
14 The heart of one who has understanding seeks knowledge,
But the mouths of fools feed on folly.
15 All the days of the afflicted are wretched,
But one who has a cheerful heart enjoys a continual feast.
16 Better is little, with the fear of the LORD,
Than great treasure with trouble.
17 Better is a dinner of herbs, where love is,
Than a fattened calf with hatred.
18 A wrathful man stirs up contention,
But one who is slow to anger appeases strife.
19 The way of the sluggard is like a thorn patch,
But the path of the upright is a highway.
20 A wise son makes a father glad,
But a foolish man despises his mother.
21 Folly is joy to one who is void of wisdom,
But a man of understanding keeps his way straight.
22 Where there is no counsel, plans fail;
But in a multitude of counselors they are established.
23 Joy comes to a man with the reply of his mouth.
How good is a word at the right time!
24 The path of life leads upward for the wise,
To keep him from going downward to She’ol.
25 The LORD will uproot the house of the proud,
But he will keep the widow’s borders intact.
26 The LORD detests the thoughts of the wicked,
But the thoughts of the pure are pleasing.
27 He who is greedy for gain troubles his own house,
But he who hates bribes will live.
28 The heart of the righteous weighs answers,
But the mouth of the wicked gushes out evil.
29 The LORD is far from the wicked,
But he hears the prayer of the righteous.
30 The light of the eyes rejoices the heart.
Good news gives health to the bones.
31 The ear that listens to the reproof lives,
And will be at home among the wise.
32 He who refuses correction despises his own soul,
But he who listens to reproof gets understanding.
33 The fear of the LORD teaches wisdom.
Before honor is humility.
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 29:1 – 30:20
29:1 These are the words of the covenant which the LORD commanded Moshe to make with the children of Yisra’el in the land of Mo’av, besides the covenant which he made with them in Horev. 2 Moshe called to all Yisra’el, and said to them, You have seen all that the LORD did before your eyes in the land of Mitzrayim to Par`oh, and to all his servants, and to all his land; 3 the great trials which your eyes saw, the signs, and those great wonders: 4 but the LORD has not given you a heart to know, and eyes to see, and ears to hear, to this day. 5 I have led you forty years in the wilderness: your clothes have not grown old on you, and your shoe has not grown old on your foot. 6 You have not eaten bread, neither have you drunk wine or strong drink; that you may know that I am the LORD your God. 7 When you came to this place, Sichon the king of Heshbon, and `Og the king of Bashan, came out against us to battle, and we struck them: 8 and we took their land, and gave it for an inheritance to the Re’uveni, and to the Gadi, and to the half-tribe of the Manashshi. 9 Keep therefore the words of this covenant, and do them, that you may prosper in all that you do. 10 You stand this day all of you before the LORD your God; your heads, your tribes, your Zakenim, and your officers, even all the men of Yisra’el, 11 your little ones, your wives, and your sojourner who is in the midst of your camps, from the one who cuts your wood to the one who draws your water; 12 that you may enter into the covenant of the LORD your God, and into his oath, which the LORD your God makes with you this day; 13 that he may establish you this day to himself for a people, and that he may be to you a God, as he spoke to you, and as he swore to your fathers, to Avraham, to Yitzchak, and to Ya`akov. 14 Neither with you only do I make this covenant and this oath, 15 but with him who stands here with us this day before the LORD our God, and also with him who is not here with us this day 16 (for you know how we lived in the land of Mitzrayim, and how we came through the midst of the nations through which you passed; 17 and you have seen their abominations, and their idols, wood and stone, silver and gold, which were among them); 18 lest there should be among you man, or woman, or family, or tribe, whose heart turns away this day from the LORD our God, to go to serve the gods of those nations; lest there should be among you a root that bears gall and wormwood; 19 and it happen, when he hears the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying, I shall have shalom, though I walk in the stubbornness of my heart, to destroy the moist with the dry. 20 The LORD will not pardon him, but then the anger of the LORD and his jealousy will smoke against that man, and all the curse that is written in this book shall lie on him, and the LORD will blot out his name from under the sky. 21 The LORD will set him apart to evil out of all the tribes of Yisra’el, according to all the curses of the covenant that is written in this book of the law. 22 The generation to come, your children who shall rise up after you, and the foreigner who shall come from a far land, shall say, when they see the plagues of that land, and the sicknesses with which the LORD has made it sick; 23 [and that] the whole land of it is sulfur, and salt, [and] a burning, [that] it is not sown, nor bears, nor any grass grows therein, like the overthrow of Sedom and `Amorah, Admah and Tzevoyim, which the LORD overthrew in his anger, and in his wrath: 24 even all the nations shall say, Why has the LORD done thus to this land? what means the heat of this great anger? 25 Then men shall say, Because they forsook the covenant of the LORD, the God of their fathers, which he made with them when he brought them forth out of the land of Mitzrayim, 26 and went and served other gods, and worshiped them, gods that they didn’t know, and that he had not given to them: 27 therefore the anger of the LORD was kindled against this land, to bring on it all the curse that is written in this book; 28 and the LORD rooted them out of their land in anger, and in wrath, and in great indignation, and cast them into another land, as at this day. 29 The secret things belong to the LORD our God; but the things that are revealed belong to us and to our children forever, that we may do all the words of this law.
30:1 It shall happen, when all these things are come on you, the blessing and the curse, which I have set before you, and you shall call them to mind among all the nations, where the LORD your God has driven you, 2 and shall return to the LORD your God, and shall obey his voice according to all that I command you this day, you and your children, with all your heart, and with all your soul; 3 that then the LORD your God will turn your captivity, and have compassion on you, and will return and gather you from all the peoples, where the LORD your God has scattered you. 4 If [any of] your outcasts are in the uttermost parts of the heavens, from there will the LORD your God gather you, and from there will he bring you back: 5 and the LORD your God will bring you into the land which your fathers possessed, and you shall possess it; and he will do you good, and multiply you above your fathers. 6 The LORD your God will circumcise your heart, and the heart of your seed, to love the LORD your God with all your heart, and with all your soul, that you may live. 7 The LORD your God will put all these curses on your enemies, and on those who hate you, who persecuted you. 8 You shall return and obey the voice of the LORD, and do all his mitzvot which I command you this day. 9 The LORD your God will make you plenteous in all the work of your hand, in the fruit of your body, and in the fruit of your cattle, and in the fruit of your ground, for good: for the LORD will again rejoice over you for good, as he rejoiced over your fathers; 10 if you shall obey the voice of the LORD your God, to keep his mitzvot and his statutes which are written in this book of the law; if you turn to the LORD your God with all your heart, and with all your soul. 11 For this mitzvah which I command you this day, it is not too hard for you, neither is it far off. 12 It is not in heaven, that you should say, Who shall go up for us to heaven, and bring it to us, and make us to hear it, that we may do it? 13 Neither is it beyond the sea, that you should say, Who shall go over the sea for us, and bring it to us, and make us to hear it, that we may do it? 14 But the word is very near to you, in your mouth, and in your heart, that you may do it. 15 Behold, I have set before you this day life and good, and death and evil; 16 in that I command you this day to love the LORD your God, to walk in his ways, and to keep his mitzvot and his statutes and his ordinances, that you may live and multiply, and that the LORD your God may bless you in the land where you go in to possess it. 17 But if your heart turn away, and you will not hear, but shall be drawn away, and worship other gods, and serve them; 18 I denounce to you this day, that you shall surely perish; you shall not prolong your days in the land, where you pass over the Yarden to go in to possess it. 19 I call heaven and eretz to witness against you this day, that I have set before you life and death, the blessing and the curse: therefore choose life, that you may live, you and your seed; 20 to love the LORD your God, to obey his voice, and to cleave to him; for he is your life, and the length of your days; that you may dwell in the land which the LORD swore to your fathers, to Avraham, to Yitzchak, and to Ya`akov, to give them.
NEW TESTAMENT: LUKE 11:37 – 12:7
11:37 Now as he spoke, a certain Parush asked him to dine with him. He went in, and sat at the table. 38 When the Parush saw it, he marveled that he had not first washed himself before dinner. 39 The Lord said to him, “Now you Perushim cleanse the outside of the cup and of the platter, but your inward part is full of extortion and wickedness. 40 You foolish ones, didn’t he who made the outside make the inside also? 41 But give for gifts to the needy those things which are within, and behold, all things will be clean to you. 42 But woe to you Perushim! For you tithe mint and rue and every herb, and bypass justice and the love of God. You ought to have done these, and not to have left the other undone. 43 Woe to you Perushim! For you love the best seats in the synagogues, and the greetings in the marketplaces. 44 Woe to you, Sofrim and Perushim, hypocrites! For you are like hidden graves, and the men who walk over them don’t know it.” 45 One of the lawyers answered him, “Teacher, in saying this you insult us also.” 46 He said, “Woe to you lawyers also! For you load men with burdens that are difficult to carry, and you yourselves won’t even lift one finger to help carry those burdens. 47 Woe to you! For you build the tombs of the prophets, and your fathers killed them. 48 So you testify and consent to the works of your fathers. For they killed them, and you build their tombs. 49 Therefore also the wisdom of God said, ‘I will send to them prophets and apostles; and some of them they will kill and persecute, 50 that the blood of all the prophets, which was shed from the foundation of the world, may be required of this generation; 51 from the blood of Hevel to the blood of Zekharyah, who perished between the altar and the sanctuary.’ Yes, I tell you, it will be required of this generation. 52 Woe to you lawyers! For you took away the key of knowledge. You didn’t enter in yourselves, and those who were entering in, you hindered.” 53 As he said these things to them, the Sofrim and the Perushim began to be terribly angry, and to draw many things out of him; 54 laying in wait for him, and seeking to catch him in something he might say, that they might accuse him.
12:1 Meanwhile, when a multitude of many thousands had gathered together, so much so that they trampled on each other, he began to tell his talmidim first of all, “Beware of the yeast of the Perushim, which is hypocrisy. 2 But there is nothing covered up, that will not be revealed, nor hidden, that will not be known. 3 Therefore whatever you have said in the darkness will be heard in the light. What you have spoken in the ear in the inner chambers will be proclaimed on the housetops. 4 “I tell you, my friends, don’t be afraid of those who kill the body, and after that have no more that they can do. 5 But I will warn you whom you shall fear. Fear him, who after he has killed, has power to cast into Gehinnom. Yes, I tell you, fear him. 6 “Aren’t five sparrows sold for two assaria? Not one of them is forgotten by God. 7 But the very hairs of your head are all numbered. Therefore don’t be afraid. You are of more value than many sparrows.
15 בינואר
תהילים: טו, מה, עה, קמה, קלה
משלי: טו
הברית הישנה: דברים כט:1 – ל:20
הברית החדשה: לוקס יא:לט – י”ב:ז
תהילים: טו
1 ה’, מי ישכן במקדשך? מי ישכן בהר קדשך? 2 ההולך תמים ועושה צדק,
ואמת ידבר בלבו;
3 לא יגיד לשון הרע בלשונו,
ולרע לרעך,
ולרע חברו לא יגיד גנאי;
4 אשר נבז בעיניו,
ואת יראי ה’ יכבד;
שומר שבועה גם כשכואב, ולא ישנה; 5 לא ילווה כספו בריבית,
ולא יקח שוחד על נקי.
עושה אלה לא יזדעזע לעולם.
תהילים: מה
1 ליבי גדוש במילים נלהבות.
אספר פסוקיי למלך.
לשוני כעט סופר מומחה.
2 אתה אדיר בבני אדם.
חן משח שפתיך,
לכן ברכך אלוהים לנצח.
3 חגור חרבך על ירךך, גיבור,
הודך והדרך.
4 בהדרך רכב בניצחון למען אמת, ענווה וצדק. ימינך יראה מעשים נוראים.
5 חדי חיציך.
גויים יפלו תחתיך, וחצים בלב אויבי המלך.
6 כסאך, אלוהים, לעולם ועד.
שרביט יושר הוא שרביטי מלכותך.
7 אהבת צדק ושנאת רשע. לכן משחך אלוהים אלוהיך בשמן שמחה
מעל רעיך.
8 כל בגדיך מריחים מור, אלוורה וקאסיה. מארמונות שנהב שימח אותך כלי מיתר.
9 בנות מלכים בין נכבדותיך. לימינך מלכה עומדת בזהב אופיר.
10 הקשיבי בת, הביטי והטי אזנך. שכחי את עמך ואת בית אביך.
11 כך יחפוץ המלך ביופייך,
כבדי אותו כי אדוניך הוא.
12 בת צור באה במתנה. עשירי העם מתחננים לרחמך.
13 הנסיכה מבפנים כל כבוד. בגדיה שזורים בזהב.
14 אל המלך תובל ברקמה.
הבתולות, חברותיה הבאות אחריה, יובאו אליך.
15 בשמחה ובצהלה יובלו. הם יבואו אל ארמון המלך.
16 בניך ימלאו את מקומם של אבותיך. אתה תשים אותם לנסיכים בכל הארץ.
17 אזכור שמך בכל הדורות. לכן יודו לך עמים לנצח נצחים.
תהילים: עה
1 מודים לך אלוהים,
מודים כי קרוב שמך.
יספרו נפלאותיך.
2 כי אבחר עת,
אשפט ללא דופי.
3 ירעו הארץ וכל יושביה.
אוחז בעמודיה בחוזקה. סלה.
4 אמרתי לגאוותנים,
“אל תתפאר”;
לרשעים,
“אל תרים קרן.”
5 אל תרים קרנך למרום.
אל תדבר בעורף קשה.”
6 כי לא ממזרח ולא ממערב,
וגם לא מדרום תבוא רוממות.
7 כי אלוהים הוא השופט.
אחד יכניע ואחד ירים.
8 כי ביד ה’ כוס,
מלאה יין מקציף מעורב בבשמים.
הוא מוזג אותו.
אכן רשעי הארץ ישתו וישתו עד שאריותיה.
9 ואני אגיד זאת לעד:
אשיר תהלה לאלוהי יעקב.
10 אכרע כל קרני רשעים,
וקרני צדיקים ירוממו.
תהילים: 105
1 הודו ליהוה! קראו שמו, הודיעו בעמים מעשיו.
2 שירו לו, שירו לו! ספרו את כל נפלאותיו.
3 התפארו בשם קדשו. ישמח לב דורשי ה’.
4 בקשו את ה’ ואת כוחו. עוד בקשו פניו.
5 זכרו נפלאותיו אשר עשה; נפלאותיו ומשפטי פיו,
6 אתם זרע אברהם עבדו,
את בני יעקב בחיריו.
7 הוא ה’ אלהינו.
משפטיו בכל הארץ.
8 זכר לעולם את בריתו,
את הדבר אשר צוה לאלף דורות,
9 את הברית אשר כרת את אברהם,
את שבועתו ליצחק,
10 ואת חוקה אישר ליעקב,
לישראל לברית עולם,
11 לאמר: “לך אתן את ארץ כנען,
את חלק נחלתך.”
12 כאשר היו אנשים מעטים במספר,
כן מעטים מאוד וגרים בה.
13 הלכו מגוי לגוי,
מממלכה לעם אחר.
14 לא נתן לאיש לעשות להם רע.
כן, הוא גער במלכים למענם,
15 “אל תגעו במשחיי.
אל תרעו לנביאיי.”
16 הוא קרא רעב בארץ.
השמיד את מקורות המזון.
17 ואיש שלח לפניהם.
יוסף נמכר לעבד.
18 ויחבו רגליו באזיקים.
צווארו היה נעול בברזל,
19 עד העת אשר היה דברו,
ודבר ה’ הוכיח אותו אמת.
20 המלך שלח וישחרר אותו;
ואפילו מושל עמים, וישלח אותו חופש.
21 הוא נתן אותו לאדון ביתו,
ומושל על כל רכושו;
22 להחנך שריו כרצונו,
וללמדו חכמה זקנית.
23 גם ישראל בא למצרים. יעקב גר בארץ חם.
24 ויגדל את עמו מאוד,
וחזקם מאויביהם.
25 ויפנה את לבם לשנאת עמו,
לקשר קשר על עבדיו.
26 וישלח את משה עבדו,
ואת אהרן אשר בחר.
27 ויעש בתוכם נסים,
ומופתים בארץ חם.
28 וישלח חושך ויחשיך.
לא מרדו בדבריו.
29 ויהפך את מימיהם לדם,
והרג את דגיהם.
30 ותשרץ ארצם צפרדעים,
ואף בחדרי מלכיהם.
31 וידבר ויבואו נחילי זבובים,
וכינים בכל גבולם.
32 ויתן להם ברד תחת גשם,
וברק בארצם. 33 הכה את גפניהם ואת תאנתם,
וניתץ את עצי ארצם.
34 הוא דיבר, ויבוא ארבה,
וחגבים, אין מספר,
35 יאכל כל צמח בארצם;
יאכל פרי אדמתם.
36 וגם הכה כל בכור בארצם,
ראש כל כוחם.
37 הוציאם בכסף ובזהב.
לא היה אחד חלש בשבטיו.
38מצרים שמחו בצאתם,
כי פחדם נפל עליהם.
39 פרש ענן למסווה,
אש להאיר בלילה.
40 שאלו, ויביא שליו,
וישבעם בלחם שמים.
41 פתח צוק, ומים זרמו. נהרות זרמו בצחיחות.
42 כי זכר את דברו קדשו,
ואברהם עבדו.
43 הוציא את עמו בשמחה,
בחיריו בשיר.
44 נתן להם ארצות גויים.
את עמל עמים ירשו,
45 למען ישמרו חקתיו,
ותורתיו ישמרו.
הללו את ה’!
תהילים: קלה
1 הֵלוּ אֶת־ה’! הֵלוּ אֶת־שֵׁם ה’! הֵלוּ אוֹ, עַבְדֵי ה’,
2 עוֹמְדִים בְּבֵית ה’,
בְּחַצְרֵי בֵּית אֱלֹהֵינוּ.
3 הֵלוּ אֶת־ה’ כִּי טוֹב ה’. הִזְמוּ שְׁמוֹ כִּי־נֹעַם.
4 כִּי־בַּחַר ה’ לוֹ בְיַעֲקֹב, בְּיִשְׂרָאֵל לְרַחֲזָקָה.
5 כִּי־יָדַעְתִּי כִּי־גָדוֹל ה’,
כִּי־עַל־כָּל־אֱלֹהִים אֱלֹהִים.
6 כָּל־אֲשֶׁר חָפֵץ ה’,
בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיָּמִים וּבְכָל־מַצְמָקִים;
7 הַמְעֲלֹה עָנָנִים מֵקְצֵי־אֶרֶץ; הַמְעֲשֶׂה בָּרָקִים עַל־הַגָּשָׁם; הַמְצִיא רוּחַ מֵאוֹצְרָיו;
ח אשר הכה בכורי מצרים,
מאדם ועד בהמה;
ט אשר שלח אותות ומופתים בקרבך,
מצרים,
על פרעה ועל כל עבדיו;
י אשר הכה גויים רבים,
והרג מלכים גיבורים,
ייא סיחון מלך האמורי, עוג מלך הבשן,
כל ממלכות כנען,
ייב ונתן את ארצם לנחלה,
נחלה לישראל עמו.
ייג שמך ה’ לעולם,
שמך ה’ לדורות.
ייד כי ה’ ישפוט את עמו,
ועל עבדיו ירחם.
טפ אלילי הגויים כסף וזהב,
מעשה ידי אדם.
טז פה להם, ולא יוכלו לדבר;
עינים ולא יראו;
17 אוזניים להם ולא ישמעו;
וגם אין נשמת פיהם.
18 עושיהם יהיו כמוהם;
וכן כל הבוטח בהם.
19 בית ישראל, הללו את ה’!
בית אהרן, הללו את ה’!
20 בית לוי, הללו את ה’!
יראי ה’, הללו את ה’!
21 ברוך ה’ מציון,
יושב ירושלים, הללו את ה’!
משלי: טו
1 תשובה ענווה תשב חמה,
ודבר קשה יעורר כעס.
2 לשון חכמים תשבח דעת,
ופי כסילים יפקע סכלות.
3 עיני ה’ בכל מקום,
ושמרו על רעים ועל טובים.
4 לשון ענווה היא עץ חיים,
ומרמה בה תכעס תרסק רוח.
5 כסיל בז לחוק אביו,
ושמע תוכחה יגלה תבונה.
6 בבית צדיק אוצר רב,
ורווח רשעים יביא צרה.
7 שפתי חכמים יפיצו דעת,
לא כן לב כסילים.
8 זבח רשעים תועבה לה’,
ותפילת ישרים חפצו. 9 דרך רשעים תועבה לה’,
וְרֹדֵף צֶדֶק יֹאהֵב.
10 משמעת קשה לעוזב הדרך:
שונא תוכחה ימות.
11 שאול ועבדון לפני ה’ —
כמה מלב בני אדם!
12 לֹא יֹאֲבֵה לֵץ מוֹכֵחַ;
לֹא יָלֵךְ אֶל חכמים.
13 לב שמח יעשה פנים עליזות;
ולב כואב ישבור רוח.
14 לב בינה מבקש דעת,
ופי כסילים יאכלו סכלות.
15 כל ימי עניים רעים,
וללב טוב יהנה משתה תמיד.
16 טוב מעט ביראת ה’,
מאוצר רב עם צרה. 17 טוב ארוחת עשבים, אשר בה אהבה,
מעגל משמין בשנאה.
18 איש זעם מעורר ריב,
ואחיד אפיים מרגיע ריב.
19 דרך עצל כקוץ,
ונתיב ישרים מסילה.
20 בן חכם ישמח אב,
ואיש כסיל בז לאמו.
21 סכלות שמחה היא לחסר חוכמה,
ואיש בינה ישר את דרכו.
22 באין עצה, תוכניות יכשלו;
וברבות יועצים הן יכוננו.
23 שמחה באה לאדם בתשובת פיו.
מה טוב דבר בעתו!
24 נתיב חיים עולה לחכם,
לשמור אותו מלרדת שאול.
25 יעקר ה’ בית גאים,
וגבול אלמנה ישמור.
26 תועב מחשבות רשעים ה’,
ומחשבות טהורים רצויות.
27 חמדן רווח ירע ביתו,
ושונא שוחד יחיה.
28 לב צדיק שוקל תשובות,
ופי רשעים יפקע רעה.
29 רחוק ה’ מהרשעים,
ושמע תפילת צדיקים.
30 אור עיניים ישמח את הלב.
בשורה טובה מבריאה את העצמות.
31 אוזן שומעת תוכחה תחיה,
ובין חכמים תמצא.
32 מסרב תיקון בז לנפשו,
ושמע תוכחה יקח תבונה.
33 יראת ה’ מלמדת חכמה. לפני כבוד באה ענווה.
הברית הישנה: דברים כט:א – ל:כ
כט:א אלה דברי הברית אשר צוה ה’ את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. ב ויקרא משה לכל ישראל ויאמר אלהם ראיתם את כל אשר עשה ה’ לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ג את המנסות הגדולות אשר ראו עיניכם את האותות ואת המופתים הגדולים ההם. ד ולא נתן ה’ לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה. 5 הובלתי אתכם ארבעים שנה במדבר; לא יבלו בגדיכם עליכם, ולא יבלו נעלכם על רגלכם. ו לחם לא אכלת, ויין ומשקה לא שתית; למען תדעו כי אני יהוה אלהיכם. ז כאשר באתם אל המקום הזה, יצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה, ונכפה אותם. ח וילכד את ארצם, וניתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה. ט שמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם, למען תצליחו בכל אשר אתם עשו. י אתם עומדים היום כולכם לפני יהוה אלהיכם, ראשיכם ושבטיכם, זקניכם ושטריכם, כל אנשי ישראל. יא טפכם, נשיכם וגרכם אשר בתוך מחנותיכם, מחוטב עציכם ועד שואב מימכם. יב למען תבואו בברית יהוה אלהיכם ובשבועתו אשר יהוה אלהיכם כורת עמכם היום. 13 למען יכין אתכם לו היום לעם, והיה לכם לאלהים, כאשר דבר אליכם, וכאשר נשבע לאבותיכם לאברהם, ליצחק וליעקב. 14 לא אתכם לבד אנכי כורת את הברית הזאת ואת השבועה הזאת, 15 כי את העומד פה איתנו היום לפני ה’ אלהינו, וגם את אשר איננו פה איתנו היום, 16 (כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים, ואת אשר עברנו בתוך הגויים אשר עברתם דרכם; 17 וראיתם את תועבותיהם, ואת אליליהם, עץ ואבן, כסף וזהב, אשר היו בתוכם); 18 פן יהיה בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר פנה לבבו היום הזה מעל ה’ אלהינו, ללכת לעבוד את אלהי הגויים האלה; פן יהיה בכם שרש נושא מרה ולענה. יט והיה כי שמעו את דברי הקללה הזאת, וברך את עצמו בלבו לאמר, שלום יהיה לי, כי אלך בעקשנות לבי, להשמיד לח עם יבש. 20 לא יסלח לו ה’, כי אז עישן אף ה’ וקנאתו באיש ההוא, וכל הקללה הכתובה בספר הזה תשכב עליו, ומחה ה’ את שמו מתחת השמים. 21 והבדילו ה’ לרעה מכל שבטי ישראל, ככל קללות הברית הכתובה בספר התורה הזה. 22 אמר הדור הבא בניכם אשר יקומו אחריכם והגר אשר יבוא מארץ רחוקה, כי יראו את מכות הארץ ההיא ואת המחלות אשר חלה ה’ בהן. 23 וכל הארץ גפרית ומלח, שריפה אשר לא תזרע ולא תִשְׁבֵּה ולא תצמח בה כל עשב כַּהֲרֵךְ סְדוֹם וְעַמּוֹרָה אֲדָמָה וְצָבוֹיִם אֲשֶׁר הֲרֵךְ יְהוָה בַּאֲפוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ. 24 וַיֹּאמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם לָמָּה עָשָׂה יְהוָה כָּךְ לְאֶרֶץ הַזֶּה מַה חֹר הַאֲפוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה. 25 וַיֹּאמְרוּ אָדָם יֵשׁוּ עַל־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּהֶם בְּהוֹצִיאוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. 26 וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲבֹדוּ אֱלֹהִים אֲחָרִים וַיַּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ וְאֲשֶׁר לֹא־נָתַן לָהֶם. 27 לכן חָר אֶפֶן יְהוָה בָּאָרֶץ הַזֶּה לְבַת עָלֶיהָ כָּל־הַקְלָלָה הַכָּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. 28 וַיְשַׁרֵשׁ יְהוָה מֵאַרְצָם בַּאֲפָר וְבַחֵם וַיַּרְצֵה גָּדוֹל וַיְשְׁלֹכָם אֶל־אֶרֶץ אַחֲרָתָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה. 29 הַסּוֹדָרִים לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַגְּלוֹיָתָנוּ לְנוּ וְלַבָּנֵינוּ עוֹלָם לְעֹשָׂה כָּל־דְבָרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת
ל:1 והיה כי יבאו עליך את כל הדברים האלה את הברכה ואת הקללה אשר נתתי לפניך, וזכרת אותם בכל הגויים אשר הדריכך יהוה אלהיך שם. ב ושבת אל יהוה אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ג והשב יהוה אלהיך את שבותך וחמל עליך ושב וקבצך מכל העמים אשר פיזרך יהוה אלהיך שם. ד כי נדחייך יהיו בקצה השמים משם קבצך יהוה אלהיך ומשם ישיבך. ה והביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והיטיב לך והרב אותך מאבותיך. ו ימול ה’ אלהיך את לבבך ואת לב זרעך לאהבה את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען תחיה. ז וישים ה’ אלהיך את כל הקללות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפו אותך. ח שובת ושמעת בקול ה’ ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום. ט ה’ אלהיך ירבה אותך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי שוב ישמח ה’ עליך לטובה כאשר שמח באבותיך. י אם תשמע בקול ה’ אלהיך לשמור מצוותיו וחקתיו אשר הכתובים בספר התורה הזה אם תשוב אל ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. יא כי המצווה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא קשה ממך ולא רחוקה היא. יב לא בשמים היא למען תאמר מי יעלה לנו השמים ויביאה לנו וישמענו אותה ונעשה. יג ולא מעבר לים היא למען תאמר מי יעבר לנו הים ויביאה לנו וישמענו אותה ונעשה. יד כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך למען תעשה. טו הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. טז כי אנכי מצוך היום לאהוב את ה’ אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור את מצוותיו ואת חקתיו ואת משפטיו למען תחיה ותרבה, ולמען יברכך ה’ אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. יז וְאִם סָב לִבְךָ וְלֹא תִשְׁמַע וְנִתְפַּתֶּה וְהִשְׁתַּחֲוָה אֱלֹהִים אֲחָרִים וְעַבְדָּהָם, יח אנכי מַכְרִיץ אֶתְכֶם הַיּוֹם כִּי אֲבֹדִים תַּמָּה לֹא תַאריכְן יָמֵיכֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵר אֶת־הַיָּדָן לְבֹא לְרַשָּׁהָהּ. יט אנכי מעיד בכם הַיּוֹם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְהָמוֹת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַמָּוֶת בְּרָכָה וְאֶת־הַקְלָה וְבָחַר בָּחַיִּים לְמַעֲדַבָּה אֶת־ה’ אֱלֹהֶיךָ לְשָׁמְעָה בְּקוֹלוֹ וּלְדַבָּק בוֹ כִּי הוּא חַיִּיךָ וְאַרְךָ יָמֶיךָ לִתְתַּתָּהָם.
הברית החדשה: לוקס יא:37 – יב:7
יא:37 בעוד שדיבר, פנה אליו פרוש אחד לסעוד עמו. הוא נכנס וישב אל השולחן. 38 כאשר ראה זאת הפרוש, התפלא על כך שלא רחץ את עצמו תחילה לפני הסעודה.39 ויאמר אליו האדון: “עתה אתם, פרושים, טהרו את חיצוני הכוס והקערה, אך פנימיותכם מלאה גזל ורשע. 40 טיפשים, האם לא עשה את חיצוניות גם את פנימיות? 41 אלא תנו מתנות לאביונים את אשר בפנים, והנה, הכל יהיה לכם נקי. 42 אך אוי לכם, פרושים! כי אתם מעשרים מנטה, רחוב וכל עשב, ועוקפים את הצדק ואת אהבת האלוהים. את אלה הייתם צריכים לעשות, ולא להשאיר את האחר. 43 אוי לכם, פרושים! כי אתם אוהבים את המושבים הטובים ביותר בבתי הכנסת ואת ברכות השלום בשווקים. 44 אוי לכם, סופרים ופרושים, צבועים! כי אתם כמו קברים נסתרים, והאנשים ההולכים עליהם אינם יודעים זאת.” 45 ענה לו אחד הפרשנים: “רבי, באמירת זאת אתה מעליב גם אותנו.” 46 הוא אמר: “אוי לכם, עורכי הדין, כי אתם מעמיסים על אנשים משאות קשים לנשיאה, ואתם עצמכם לא תרימו אצבע כדי לשאת את המשאות הללו. 47 אוי לכם! כי אתם בונים את קברי הנביאים, ואבותיכם הרגו אותם. 48 לכן אתם מעידים ומסכימים עם מעשי אבותיכם, כי הם הרגו אותם, ואתם בונים את קבריהם. 49 לכן גם חכמת האלוהים אמרה: ‘אשלח להם נביאים ושליחים, ואת חלקם יהרגו וירדפו, 50 למען יידרש מהדור הזה דם כל הנביאים, אשר נשפך מאז יסוד העולם; 51 מדם הבל ועד דם זכריה, אשר נספה בין המזבח לבין ההיכל. כן, אני אומר לכם, יידרש מהדור הזה. 52 אוי לכם, עורכי הדין, כי לקחתם את מפתח הדעת. לא נכנסתם בעצמכם, ואת אשר היו נכנסים, מנעתם.” 53 כשהוא אמר להם את הדברים האלה, החלו הסופרים והפרושים לכעוס נורא, ולגרום לו דברים רבים; 54 ארבו לו, ובקשו לתפוס אותו בדבר שיאמר, כדי שיוכלו להאשימו.
12:1 בינתיים, כאשר התאספו יחד המון אלפים רבים, עד כדי כך שדרסו זה את זה, החל לומר לתלמידיו ראשונים, “היזהרו משאור הפרושים, שהוא צביעות. 2 אבל אין דבר מוסתר, שלא יתגלה, ואין דבר נסתר, שלא ייוודע. 3 לכן כל מה שאמרתם בחושך יישמע באור. מה שדיברתם באוזן בחדרים הפנימיים יתפרסם על גגות. 4 “אני אומר לכם, ידידי, אל תפחדו מאלה ההורגים את הגופה, ולאחר מכן אין להם עוד מה לעשות. 5 אבל אני אזהיר אתכם ממי תפחדו.” יראו אותו, אשר לאחר שירצח, יש לו סמכות להשליך לגיהנום. כן, אני אומר לכם, יראו אותו. 6 “הלא חמש דרורים נמכרים בשני אסרים? אף אחת מהן לא נשכחה על ידי אלוהים. 7 אפילו שערות ראשכם כולן ספרו. לכן אל תפחדו. אתם יקרים יותר מדורים רבים.”
JANUARY 14
PSALMS: 14, 44, 74, 104, 134
PROVERBS: 14
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 28:1 – 68
NEW TESTAMENT: LUKE 11:14 – 36
PSALMS: 14
1 The fool has said in his heart,
“There is no God.
” They are corrupt, they have done abominable works.
There is none who does good.
2 The LORD looked down from heaven on the children of men,
To see if there were any who did understand,
Who did seek after God.
3 They have all gone aside;
they have together become corrupt.
There is none who does good, no, not one.
4 Have all the workers of iniquity no knowledge,
Who eat up my people as they eat bread,
And don’t call on the LORD?
5 There were they in great fear,
For God is in the generation of the righteous.
6 You put to shame the counsel of the poor,
Because the LORD is his refuge.
7 Oh that the yeshu`ah of Yisra’el would come out of Tziyon!
When the LORD restores the fortunes of his people,
Then Ya`akov shall rejoice, and Yisra’el shall be glad.
PSALMS: 44
1 We have heard with our ears,
God; Our fathers have told us,
What work you did in their days,
In the days of old.
2 You drove out the nations with your hand,
But you planted them.
You afflicted the peoples,
But you spread them abroad.
3 For they didn’t get the land in possession by their own sword,
Neither did their own arm save them;
But your right hand, and your arm, and the light of your face,
Because you were favorable to them.
4 You are my King, God.
Command victories for Ya`akov!
5 Through you, will we push down our adversaries.
Through your name, will we tread them under who rise up against us.
6 For I will not trust in my bow,
Neither shall my sword save me.
7 But you have saved us from our adversaries,
And have put them to shame who hate us.
8 In God have we made our boast all day long,
We will give thanks to your name forever. Selah.
9 But now you rejected us, and brought us to dishonor,
And don’t go out with our armies.
10 You make us turn back from the adversary.
Those who hate us take spoil for themselves.
11 You have made us like sheep for food,
And have scattered us among the nations.
12You sell your people for nothing,
And have gained nothing from their sale.
13 You make us a reproach to our neighbors,
A scoffing and a derision to those who are round about us.
14 You make us a byword among the nations,
A shaking of the head among the peoples.
15 All day long is my dishonor before me,
And shame covers my face,
16 At the taunt of one who reproaches and reviles,
Because of the enemy and the avenger.
17 All this has come on us,
Yet have we not forgotten you,
Neither have we been false to your covenant.
18 Our heart has not turned back,
Neither have our steps declined from your way,
19 That you have crushed us in the haunt of jackals,
And covered us with the shadow of death.
20 If we have forgotten the name of our God,
Or spread forth our hands to a strange god;
21 Won’t God search this out?
For he knows the secrets of the heart.
22 Yes, for your sake are we killed all day long.
We are regarded as sheep for the slaughter.
23 Wake up!
Why do you sleep, Lord? Arise!
Don’t reject us forever.
24 Why do you hide your face,
And forget our affliction and our oppression?
25 For our soul is bowed down to the dust.
Our body cleaves to the eretz.
26 Rise up to help us.
Redeem us for your loving kindness’ sake.
PSALMS: 74
1 God, why have you rejected us forever?
Why does your anger smolder against the sheep of your pasture?
2 Remember your congregation, which you purchased of old,
Which you have redeemed to be the tribe of your inheritance;
Mount Tziyon, in which you have lived.
3 Lift up your feet to the perpetual ruins,
All the evil that the enemy has done in the sanctuary.
4 Your adversaries have roared in the midst of your assembly.
They have set up their standards as signs.
5 They behaved like men wielding axes,
Cutting through a thicket of trees.
6 Now all its carved work
They break down with hatchet and hammers.
7 They have burned your sanctuary to the ground.
They have profaned the dwelling-place of your Name.
8 They said in their heart,
“We will crush them completely.
” They have burned up all the places in the land where God was worshiped.
9 We see no miraculous signs.
There is no longer any prophet,
Neither is there among us anyone who knows how long.
10 How long, God, shall the adversary reproach?
Shall the enemy blaspheme your name forever?
11 Why do you draw back your hand, even your right hand?
Take it out of your pocket and consume them!
12 Yet God is my King of old,
Working salvation in the midst of the eretz.
13 You divided the sea by your strength.
You broke the heads of the sea monsters in the waters.
14 You broke the heads of Livyatan in pieces.
You gave him as food to people and desert creatures.
15 You opened up spring and stream.
You dried up mighty rivers.
16 The day is yours, the night is also yours.
You have prepared the light and the sun.
17 You have set all the boundaries of the eretz.
You have made summer and winter.
18 Remember this, that the enemy has mocked you, LORD.
Foolish people have blasphemed your name.
19 Don’t deliver the soul of your dove to wild beasts.
Don’t forget the life of your poor forever.
20 Honor your covenant,
For haunts of violence fill the dark places of the eretz.
21 Don’t let the oppressed return ashamed.
Let the poor and needy praise your name.
22 Arise, God! Plead your own cause.
Remember how the foolish man mocks you all day.
23 Don’t forget the voice of your adversaries.
The tumult of those who rise up against you ascends continually.
PSALMS: 104
1 Bless the LORD, my soul.
The LORD, my God, you are very great.
You are clothed with honor and majesty.
2 He covers himself with light as with a garment.
He stretches out the heavens like a curtain.
3 He lays the beams of his chambers in the waters.
He makes the clouds his chariot.
He walks on the wings of the wind.
4He makes his messengers winds;
His servants flames of fire.
5 He laid the foundations of the eretz,
That it should not be moved forever.
6 You covered it with the deep as with a cloak.
The waters stood above the mountains.
7 At your rebuke they fled.
At the voice of your thunder they hurried away.
8 The mountains rose,
The valleys sank down,
To the place which you had assigned to them.
9 You have set a boundary that they may not pass over;
That they don’t turn again to cover the eretz.
10 He sends forth springs into the valleys.
They run among the mountains.
11 They give drink to every animal of the field.
The wild donkeys quench their thirst.
12 The birds of the sky nest by them.
They sing among the branches.
13 He waters the mountains from his chambers.
The eretz is filled with the fruit of your works.
14 He causes the grass to grow for the cattle,
And plants for man to cultivate,
That he may bring forth food out of the eretz:
15Wine that makes glad the heart of man,
Oil to make his face to shine,
And bread that strengthens man’s heart.
16 The LORD’s trees are well watered,
The cedars of Levanon, which he has planted;
17 Where the birds make their nests.
The stork makes its home in the fir trees.
18 The high mountains are for the wild goats.
The rocks are a refuge for the rock badgers.
19 He appointed the moon for seasons.
The sun knows when to set.
20 You make darkness, and it is night,
In which all the animals of the forest prowl.
21 The young lions roar after their prey,
And seek their food from God.
22 The sun rises, and they steal away,
And lay down in their dens.
23 Man goes forth to his work,
To his labor until the evening.
24 The LORD, how many are your works!
In wisdom have you made them all.
The eretz is full of your riches.
25 There is the sea, great and wide,
In which are innumerable living things,
Both small and great animals.
26 There the ships go,
And livyatan, whom you formed to play there.
27 These all wait for you,
That you may give them their food in due season.
28 You give to them; they gather.
You open your hand; they are satisfied with good.
29 You hide your face: they are troubled;
You take away their breath: they die, and return to the dust.
30 You send forth your Spirit: they are created.
You renew the face of the ground.
31 Let the glory of the LORD endure forever.
Let the LORD rejoice in his works.
32 He looks at the eretz, and it trembles.
He touches the mountains, and they smoke.
33 I will sing to the LORD as long as I live.
I will sing praise to my God while I have any being.
34 Let your meditation be sweet to him.
I will rejoice in the LORD.
35 Let sinners be consumed out of the eretz.
Let the wicked be no more.
Bless the LORD, my soul.
Praise the LORD!
PSALMS: 134
1 Look! Praise the LORD, all you servants of the LORD,
Who stand by night in the LORD’s house!
2 Lift up your hands in the sanctuary.
Praise the LORD!
3 May the LORD bless you from Tziyon;
Even he who made heaven and eretz.
PROVERBS: 14
1 Every wise woman builds her house,
But the foolish one tears it down with her own hands.
2 He who walks in his uprightness fears the LORD,
But he who is perverse in his ways despises him.
3 The fool’s talk brings a rod to his back,
But the lips of the wise protect them.
4 Where no oxen are, the crib is clean,
But much increase is by the strength of the ox.
5 A truthful witness will not lie,
But a false witness pours out lies.
6 A scoffer seeks wisdom, and doesn’t find it,
But knowledge comes easily to a discerning person.
7 Stay away from a foolish man,
For you won’t find knowledge on his lips.
8 The wisdom of the prudent is to think about his way,
But the folly of fools is deceit.
9 Fools mock at making atonement for sins,
But among the upright there is good will.
10 The heart knows its own bitterness and joy;
He will not share these with a stranger.
11 The house of the wicked will be overthrown,
But the tent of the upright will flourish.
12There is a way which seems right to a man,
But in the end it leads to death.
13 Even in laughter the heart may be sorrowful,
And mirth may end in heaviness.
14 The unfaithful will be repaid for his own ways;
Likewise a good man will be rewarded for his ways.
15 The simple believes everything,
But the prudent man carefully considers his ways.
16 A wise man fears, and shuns evil,
But the fool is hotheaded and reckless.
17 He who is quick to become angry will commit folly,
And a crafty man is hated.
18 The simple inherit folly,
But the prudent are crowned with knowledge.
19 The evil bow down before the good,
And the wicked, at the gates of the righteous.
20 The poor person is shunned even by his own neighbor,
But the rich person has many friends.
21 He who despises his neighbor sins,
But blessed is he who has pity on the poor.
22 Don’t they go astray who plot evil?
But love and faithfulness belong to those who plan good.
23 In all hard work there is profit,
But the talk of the lips leads only to poverty.
24 The crown of the wise is their riches,
But the folly of fools crowns them with folly.
25 A truthful witness saves souls,
But a false witness is deceitful.
26 In the fear of the LORD is a secure fortress,
And he will be a refuge for his children.
27 The fear of the LORD is a fountain of life,
Turning people from the snares of death.
28 In the multitude of people is the king’s glory,
But in the lack of people is the destruction of the prince.
29 He who is slow to anger has great understanding,
But he who has a quick temper displays folly.
30 The life of the body is a heart at shalom,
But envy rots the bones.
31 He who oppresses the poor shows contempt for his Maker,
But he who is kind to the needy honors him.
32 The wicked is brought down in his calamity,
But in death, the righteous has a refuge.
33 Wisdom rests in the heart of one who has understanding,
And is even made known in the inward part of fools.
34 Righteousness exalts a nation,
But sin is a disgrace to any people.
35 The king’s favor is toward a servant who deals wisely,
But his wrath is toward one who causes shame.
33 When the multitudes heard it, they were astonished at his teaching.
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 28:1 – 68
1 It shall happen, if you shall listen diligently to the voice of the LORD your God, to observe to do all his mitzvot which I command you this day, who the LORD your God will set you on high above all the nations of the eretz:
2 and all these blessings shall come on you, and overtake you, if you shall listen to the voice of the LORD your God.
3 Blessed shall you be in the city, and blessed shall you be in the field.
4 Blessed shall be the fruit of your body, and the fruit of your ground, and the fruit of your animals, the increase of your cattle, and the young of your flock.
5 Blessed shall be your basket and your kneading-trough.
6 Blessed shall you be when you come in, and blessed shall you be when you go out.
7 The LORD will cause your enemies who rise up against you to be struck before you: they shall come out against you one way, and shall flee before you seven ways.
8 The LORD will command the blessing on you in your barns, and in all that you put your hand to; and he will bless you in the land which the LORD your God gives you.
9 The LORD will establish you for a holy people to himself, as he has sworn to you; if you shall keep the mitzvot of the LORD your God, and walk in his ways.
10 All the peoples of the eretz shall see that you are called by the name of the LORD; and they shall be afraid of you.
11 The LORD will make you plenteous for good, in the fruit of your body, and in the fruit of your cattle, and in the fruit of your ground, in the land which the LORD swore to your fathers to give you.
12 The LORD will open to you his good treasure in the sky, to give the rain of your land in its season, and to bless all the work of your hand: and you shall lend to many nations, and you shall not borrow.
13 The LORD will make you the head, and not the tail; and you shall be above only, and you shall not be beneath; if you shall listen to the mitzvot of the LORD your God, which I command you this day, to observe and to do [them],
14 and shall not turn aside from any of the words which I command you this day, to the right hand, or to the left, to go after other gods to serve them.
15 But it shall come to pass, if you will not listen to the voice of the LORD your God, to observe to do all his mitzvot and his statutes which I command you this day, that all these curses shall come on you, and overtake you.
16 Cursed shall you be in the city, and cursed shall you be in the field.
17 Cursed shall be your basket and your kneading-trough.
18 Cursed shall be the fruit of your body, and the fruit of your ground, the increase of your cattle, and the young of your flock.
19 Cursed shall you be when you come in, and cursed shall you be when you go out.
20 The LORD will send on you cursing, confusion, and rebuke, in all that you put your hand to do, until you are destroyed, and until you perish quickly; because of the evil of your doings, whereby you have forsaken me.
21 The LORD will make the pestilence cleave to you, until he have consumed you from off the land, where you go in to possess it.
22 The LORD will strike you with consumption, and with fever, and with inflammation, and with fiery heat, and with the sword, and with blasting, and with mildew; and they shall pursue you until you perish.
23 Your sky that is over your head shall be brass, and the eretz that is under you shall be iron.
24 The LORD will make the rain of your land powder and dust: from the sky shall it come down on you, until you are destroyed.
25 The LORD will cause you to be struck before your enemies; you shall go out one way against them, and shall flee seven ways before them: and you shall be tossed back and forth among all the kingdoms of the eretz.
26 Your dead body shall be food to all birds of the sky, and to the animals of the eretz; and there shall be none to frighten them away.
27 The LORD will strike you with the boil of Mitzrayim, and with the tumors, and with the scurvy, and with the itch, whereof you can not be healed.
28 The LORD will strike you with madness, and with blindness, and with astonishment of heart;
29 and you shall grope at noonday, as the blind gropes in darkness, and you shall not prosper in your ways: and you shall be only oppressed and robbed always, and there shall be none to save you.
30 You shall betroth a wife, and another man shall lie with her: you shall build a house, and you shall not dwell therein: you shall plant a vineyard, and shall not use the fruit of it.
31 Your ox shall be slain before your eyes, and you shall not eat of it: your donkey shall be violently taken away from before your face, and shall not be restored to you: your sheep shall be given to your enemies, and you shall have none to save you.
32 Your sons and your daughters shall be given to another people; and your eyes shall look, and fail with longing for them all the day: and there shall be nothing in the power of your hand.
33 The fruit of your ground, and all your labors, shall a nation which you don’t know eat up; and you shall be only oppressed and crushed always;
34 so that you shall be mad for the sight of your eyes which you shall see.
35 The LORD will strike you in the knees, and in the legs, with a sore boil, whereof you can not be healed, from the sole of your foot to the crown of your head.
36 The LORD will bring you, and your king whom you shall set over you, to a nation that you have not known, you nor your fathers; and there shall you serve other gods, wood and stone.
37 You shall become an astonishment, a proverb, and a byword, among all the peoples where the LORD shall lead you away.
38 You shall carry much seed out into the field, and shall gather little in; for the arbeh shall consume it.
39 You shall plant vineyards and dress them, but you shall neither drink of the wine, nor gather [the grapes]; for the worm shall eat them.
40 You shall have olive trees throughout all your borders, but you shall not anoint yourself with the oil; for your olive shall cast [its fruit].
41 You shall father sons and daughters, but they shall not be yours; for they shall go into captivity.
42 All your trees and the fruit of your ground shall the arbeh possess.
43 The sojourner who is in the midst of you shall mount up above you higher and higher; and you shall come down lower and lower.
44 He shall lend to you, and you shall not lend to him: he shall be the head, and you shall be the tail.
45 All these curses shall come on you, and shall pursue you, and overtake you, until you are destroyed; because you didn’t listen to the voice of the LORD your God, to keep his mitzvot and his statutes which he commanded you:
46 and they shall be on you for a sign and for a wonder, and on your seed forever.
47 Because you didn’t serve the LORD your God with joyfulness, and with gladness of heart, by reason of the abundance of all things;
48 therefore shall you serve your enemies whom the LORD shall send against you, in hunger, and in thirst, and in nakedness, and in want of all things: and he shall put a yoke of iron on your neck, until he have destroyed you.
49 The LORD will bring a nation against you from far, from the end of the eretz, as the eagle flies; a nation whose language you shall not understand;
50 a nation of fierce facial expressions, that shall not regard the person of the old, nor show favor to the young,
51 and shall eat the fruit of your cattle, and the fruit of your ground, until you are destroyed; that also shall not leave you grain, new wine, or oil, the increase of your cattle, or the young of your flock, until they have caused you to perish.
52 They shall besiege you in all your gates, until your high and fortified walls come down, in which you trusted, throughout all your land; and they shall besiege you in all your gates throughout all your land, which the LORD your God has given you.
53 You shall eat the fruit of your own body, the flesh of your sons and of your daughters, whom the LORD your God has given you, in the siege and in the distress with which your enemies shall distress you.
54 The man who is tender among you, and very delicate, his eye shall be evil toward his brother, and toward the wife of his bosom, and toward the remnant of his children whom he has remaining;
55so that he will not give to any of them of the flesh of his children whom he shall eat, because he has nothing left him, in the siege and in the distress with which your enemy shall distress you in all your gates.
56 The tender and delicate woman among you, who would not adventure to set the sole of her foot on the ground for delicateness and tenderness, her eye shall be evil toward the husband of her bosom, and toward her son, and toward her daughter,
57 and toward her young one who comes out from between her feet, and toward her children whom she shall bear; for she shall eat them for want of all things secretly, in the siege and in the distress with which your enemy shall distress you in your gates.
58 If you will not observe to do all the words of this law that are written in this book, that you may fear this glorious and fearful name, THE LORD YOUR GOD;
59 then the LORD will make your plagues wonderful, and the plagues of your seed, even great plagues, and of long continuance, and sore sicknesses, and of long continuance.
60 He will bring on you again all the diseases of Mitzrayim, which you were afraid of; and they shall cleave to you.
61 Also every sickness, and every plague, which is not written in the book of this law, them will the LORD bring on you, until you are destroyed.
62 You shall be left few in number, whereas you were as the stars of the sky for multitude; because you didn’t listen to the voice of the LORD your God.
63 It shall happen that as the LORD rejoiced over you to do you good, and to multiply you, so the LORD will rejoice over you to cause you to perish, and to destroy you; and you shall be plucked from off the land where you go in to possess it.
64 The LORD will scatter you among all peoples, from the one end of the eretz even to the other end of the eretz; and there you shall serve other gods, which you have not known, you nor your fathers, even wood and stone.
65 Among these nations shall you find no ease, and there shall be no rest for the sole of your foot: but the LORD will give you there a trembling heart, and failing of eyes, and pining of soul;
66 and your life shall hang in doubt before you; and you shall fear night and day, and shall have no assurance of your life.
67 In the morning you shall say, Would it were even! and at even you shall say, Would it were morning! for the fear of your heart which you shall fear, and for the sight of your eyes which you shall see.
68 The LORD will bring you into Mitzrayim again with ships, by the way whereof I said to you, You shall see it no more again: and there you shall sell yourselves to your enemies for bondservants and for bondmaids, and no man shall buy you.
NEW TESTAMENT: LUKE 11:14 – 36
11:14 He was casting out a demon, and it was mute. It happened, when the demon had gone out, the mute man spoke; and the multitudes marveled.
15 But some of them said, “He casts out demons by Ba`al-Zibbul, the prince of the demons.”
16 Others, testing him, sought from him a sign from heaven.
17 But he, knowing their thoughts, said to them, “Every kingdom divided against itself is brought to desolation. A house divided against itself falls.
18If Hasatan also is divided against himself, how will his kingdom stand? Because you say that I cast out demons by Ba`al-Zibbul.
19 But if I cast out demons by Ba`al-Zibbul, by whom do your sons cast them out? Therefore will they be your judges.
20 But if I by the finger of God cast out demons, then the kingdom of God has come to you.
21 “When the strong man, fully armed, guards his own dwelling, his goods are safe.
22 But when someone stronger comes on him, and overcomes him, he takes from him his whole armor in which he trusted, and divides his spoils.
23 “He that is not with me is against me. He who doesn’t gather with me scatters.
24 The unclean spirit, when he has gone out of the man, passes through dry places, seeking rest, and finding none, he says, ‘I will turn back to my house whence I came out.’
25 When he returns, he finds it swept and put in order.
26 Then he goes, and takes seven other spirits more evil than himself, and they enter in and dwell there. The last state of that man becomes worse than the first.”
27 It came to pass, as he said these things, a certain woman out of the multitude lifted up her voice, and said to him, “Blessed is the womb that bore you, and the breasts which nursed you!”
28 But he said, “On the contrary, blessed are those who hear the word of God, and keep it.”
29 When the multitudes were gathering together to him, he began to say, “This is an evil generation. It seeks after a sign. No sign will be given to it but the sign of Yonah, the prophet.
30 For even as Yonah became a sign to the Ninevites, so will also the Son of Man be to this generation.
31 The Queen of the South will rise up in the judgment with the men of this generation, and will condemn them: for she came from the ends of the eretz to hear the wisdom of Shlomo; and behold, one greater than Shlomo is here.
32 The men of Nineveh will stand up in the judgment with this generation, and will condemn it: for they repented at the preaching of Yonah, and behold, one greater than Yonah is here.
33 “No man, when he has lit a lamp, puts it in a cellar, nor under a basket, but on a stand, that they which enter in may see the light.
34 The lamp of the body is the eye. Therefore when your eye is good, your whole body is also full of light; but when it is evil, your body also is full of darkness.
35 Therefore see whether the light that is in you isn’t darkness.
36 If therefore your whole body is full of light, having no part dark, it will be wholly full of light, as when the lamp with its bright shining gives you light.”
14 בינואר
תהילים: יד, מד, עד, קד, קלד
משלי: יד
הברית הישנה: דברים כח:א’ – סח’
הברית החדשה: לוקס יא:יד’ – לו
תהילים: יד
א’ נבל אמר בליבו: “אין אלהים”.
הם משחיתים, הם עשו מעשים תועבים.
אין עושה טוב.
2′ ה’ הביט מן השמים על בני האדם,
לראות אם יש מבין,
מי מבקש את אלהים.
3’כולם סטו;
יחד השחיתו.
אין עושה טוב, אפילו לא אחד. 4 הכל עושי עוולה לא ידעו,
האוכלים את עמי כאוכל לחם,
ואל ה’ לא יקראו?
5 שם פחדו מאוד,
כי אלהים בדור צדיקים.
6 תבייש עצה עניים,
כי ה’ מחסו.
7 מי ייתן ויצא ישוע ישראל מציון!
בהשיב ה’ שבת עמו,
אז ישמח יעקב וישראל ישמח.
תהילים: מ”ד
1 באוזנינו שמענו,
אלוהים; אבותינו סיפרו לנו,
מה מעשה עשית בימם,
בימי קדם.
2 בידך גויים גירשת,
ואתה שתלתם.
עונים עמים עניתם,
ואתה פוזרם.
3 כי לא בחרבם ירשו את הארץ,
וגם זרועם לא הושיעה אותם;
כי אם ימינך וזרועך ואור פניך,
כי חפצת בהם.
4 אתה מלכי, אלהים.
צוה ניצחונות ליעקב!
5 בך נדחק צריוננו.
בשמך נרמוס את הקמים עלינו.
6 כי לא אבטח בקשתי,
וגם חרבי לא תושיעני.
7 ואתה הושעת אותנו מצרינו,
ובושת את שונאינו.
8 באלוהים התפארנו כל היום,
ונדה לשמך לנצח, סלה.
9 ועתה דחת אותנו והבאת אותנו לחרפה,
ואל תצא עם צבאותינו. 10 תסובב אותנו מפני האויב.
שונאינו שללו לעצמם.
11 העמדת אותנו כצאן למאכל,
ותפיזרת אותנו בגויים.
12את עמך מוכרת ללא תמורה,
ולא הרווחת ממכירתם דבר.
13 העמדת אותנו לחרפה לשכנינו,
ללעג ולקללה לסובבים אותנו.
14 העמדת אותנו למילים בגויים,
לנענע ראש בעמים.
15 כל היום חרפתי לפני,
ובושה מכסה פני,
16 מלחפת מחרף ומגדף,
בגלל אויב וגומלן.
17 כל זאת בא עלינו,
ולא שכחנו אותך,
ולא בכרנו בבריתך.
18 לא נָסַר לִבֵּנוּ,
וְלֹא סָטָה צַדְעֵינוּ מִדֶּרֶךָ,
19 אֲשֶׁר רָצְצְתָּנוּ בְּמַעֲבֹת תִנִים,
וְכִיסְתָּנוּ בְּצֶל מָוֶת.
20 אם שכחנו שם אלוהינו,
ואף אִם פְּרַשְׁט יָדֵינוּ אֶל־אֵל נָכָר;
21 הֲלֹא יַחֲקֹר זֹאת?
כִּי יוֹדֵעַ רְזוֹת לֵב.
22 גַּם, לְמַעֲבָדֶךָ נִמְגָּר כָּל־הַיּוֹם.
כְּצֹאן לְטַבָּחָה נִחְשָׁב.
23 הַקּוּר!
לָמָּה תִּשָּׁנֶה, יְהוָה? קוּמוּ!
אַל־תַּדַּחֵנוּ עוֹלָם.
24 לָמָּה תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ,
וְשְׁכַח עַנְיָנוּ וְצַקֵּנוּ?
25 כִּי שְׁפוּנָה עָפָר נִשְׁפָּחָה,
גוּפֵנוּ דָּבַק אֶל־אֶרֶץ.
26 קוּמוּ לִעֲזֹרֵנוּ.
גאל אותנו למען חסדך.
תהילים: ed
1 אלוהים, למה דחת אותנו לנצח?
למה יתבשל אפו בצאן מרעייך?
2 זכר את עדתך, אשר רכשת מקדם,
אשר גאלת להיות שבט נחלתך,
הר ציון, אשר ישבת בו.
3 הרים רגליך אל חורבות נצחיות,
כל הרעה אשר עשה אויב במקדש.
4 אויביך שאגו בתוך עדתך.
הציבו דגלם לאותות.
5 התנהגו כאנשי גרזנים,
חוצצים סבך עצים.
6 עתה כל מפעלו
ישברו בגרזן ובפטישים.
7 שרפו את מקדשך עד ארץ.
חללו משכן שמך.
8 אמרו בלבם:
“נרסק אותם כליל.”
שרפו את כל המקומות בארץ אשר נעבדו את אלוהים.
9 איננו רואים אותות.
אין עוד נביא,
וגם אין בנו מי יודע עד מתי.
10 עד מתי, אלוהים, יחרף האויב?
האם אויב יחלל שמך לנצח?
11 למה תמשוך ידך, אפילו ימינך?
הוצא מכיסך ותכלה אותם!
12 אך אלוהים הוא מלכי מימים עברו,
עושה ישועה בתוך הארץ.
13 בכוחך בקעת ים.
ראשי מפלצות ים שברת במים.
14 ראשי לוויתן שברת.
נתת אותו למאכל לאנשים וליצורי מדבר.
15 מעיין ונחל פתחת.
נהרות אדירים ייבשת.
16 היום לך, גם הלילה לך. אתה הכינת את האור והשמש.
17 אתה קבעת את כל גבולות הארץ. אתה עשית קיץ וחורף.
18 זכר זאת, כי אויב לעג לך, יהוה. אנשים נבלים חיללו את שמך.
19 אל תמסור נפש יונתך לחיות בר. אל תשכח נפש עניייך לנצח.
20 כבד את בריתך,
כי רוחות אלימות ממלאות את מקומות החשיכה של הארץ.
21 אל תיתן לעשוקים לשוב בבושה. יהללו עניים ואביונים את שמך.
22 קום אלוהים, טען את משפטך. זכור איך כועס לועג לך כל היום.
23 אל תשכח את קול אויביך. המון קמים עליך עולה ללא הרף.
תהילים: ק”ד
1 ברכי את ה’ נפשי. ה’ אלוהי, אתה גדול מאוד. כבוד והוד לובשת. 2 אור כבגד יכסה. שמים כמסך יפתה. 3 קורות חדריו יתן במים. עננים מרכבתו יתן. על כנפי רוח הלך. 4 מלאכיו יתן רוחות, עבדיו להבות אש. 5 יסוד ארץ,
לעולם לא תזוז.
6 תהום כמעיל כיסתה. מים עמדו על ההרים.
7 מגעירתך נסו. מקול רעמך מיהרו. 8 הרים התרוממו,
עמקים שקעו,
אל המקום אשר ייעדת להם.
9 קבעת גבול אשר לא יעברו;
ולא ישובו לכסות את הארץ.
10 שולח מעיינות בעמקים.
בין ההרים ירצו.
11 לכל חית השדה ישקו.
חמורי בר ירוו את צמאונם.
12 ציפורי השמים מקננים עליהם.
בין הענפים ישירו.
13 משקה הרים מחדריו.
הארץ מלאה פרי מעשיך.
14 יצמיח עשב לבהמה,
ועשב לאדם לעבד,
למען יוציא אוכל מן הארץ:
15 יין ישמח לב האדם,
שמן להאיר פניו,
ולחם יחזק לב האדם. טז עצי ה’ מושקים,
ארזי לבנון אשר נטע;
י”ז שם עופות מקננים.
חסידה עושה בית באשוחים.
י”ח הרים גבועים לעזי בר.
סלעים מחסה לגיריות הסלע.
י”ט יבנה למועדים.
השמש יודע מתי לשקוע.
י”ב אתה עושה חושך ולילה,
אשר בו משוטטות כל חיות היער.
י”א אריות צעירים שואגים אחרי טרפם,
ומבקשים מאכלם מאלוהים.
י”ב השמש זרח ויתגנבו,
ובמחילותיהם ישכבו.
י”ג האדם יצא לעבודתו,
לעמלו עד הערב.
י”ד ה’, מה רבות מעשיך!
בחכמה עשית את כולם. הארץ מלאה בעושמך.
25 שם הים, גדול ורחב ידיים,
שבו חיות רבות מספור,
חיות קטנות ועד גדולות.
26 שם הולכות הספינות,
ולוויתן, אשר יצרת לשחק שם.
27 כל אלה מחכים לך,
למען תתן להם את מאכלם בעיתם.
28 אתה נותן להם; הם יאספו.
אתה פותח את ידך; הם שבעו.
29 אתה מסתיר פניך: הם נלחצים;
אתה נושף את נשימתם: הם ימותו, ואל עפר ישובו.
30 אתה שולח את רוחך: הם נבראו.
אתה מחדש את פני האדמה.
31 יהי כבוד ה’ לעולם. ישמח ה’ במעשיו.
32 הביט בארץ ותרעד. יגע בהרים ויעשו.
33 אשיר לה’ כל ימי חיי. אשיר תהילה לאלהי כל ימיי.
34 יהי הגותך מתוקה לו. אשמח בה’.
35 יכלו חטאים מן הארץ. לא יהיו עוד רשעים. ברכי את ה’, נפשי. הלל את ה’!
תהילים: קל”ד
1 הבט! הלל את ה’, כל עבדי ה’,
העומדים בלילה בבית ה’!
2 הרימו ידיכם במקדש. הלל את ה’!
3 יברכך ה’ מציון; ועושה שמים וארץ.
משלי: יד
1 כל חכמה בונה ביתה,
וכסיל יהרוס אותו בידיה.
2 הולך בתמימותו ירא את ה’,
והסב דרכיו בוז לו.
3 דברי כסיל מביאים שבט על גבו,
ושפתי חכמים ישמרו עליהם.
4 במקום שאין בו שוורים, עריסה נקייה,
ובכוח השור ירבה תרומה.
5 עד אמת לא ישקר,
ועד שקר יפלוט כזבים.
6 ליץ מחפש חוכמה ולא ימצא,
ולבר דעת באה בקלות.
7 מאיש כסיל התרחק,
כי לא תמצא דעת על שפתיו.
8 חוכמת נבון היא לחשוב על דרכו,
ואיוולת כסילים היא מרמה.
9 כסילים לועגים בכפרת חטאים,
ובין ישרים טוב.
10 לב יודע מרירות ושמחה;
לא יחלק אותם עם זר.
11 בית רשעים יהרס,
ואאהל ישרים יפרח.
12יש דרך נראית ישרה לאדם,
ובסוף מוות.
13 גם בצחוק הלב יעצב,
ושמחה תסתיים בעצב.
14 בוגד יקבל גמול על דרכיו;
כן אדם טוב יקבל גמול על דרכיו.
15 פשוט מאמין לכל,
ונבון ישקול דרכיו.
16 חכם יפחד וימנע מרע,
וכסיל חמוץ מוח ופזיז.
17 מהר לכעוס יעשה סכלות,
ואיש ערמומי שנוא.
18 פשטים יורשו סכלות,
ונבונים יתעטרו בדעת.
19 רעים ישתחוו לפני טובים,
ורשעים בשערי צדיקים.
20 אפילו רעהו ינודה,
ועשיר רעים רבים.
21 בזה לרעך חוטא,
אשרי מרחם על עניים.
22 הלא תועים זוממי רעה?
ואהבה ונאמנות הם לחונכי טוב.
23 בכל עבודה קשה יש רווח,
ודבר שפתים מוביל רק לעוני.
24 כתר חכמים הוא עושרם,
וסכלות כסילים תעטר אותם בסכלות.
25 עד אמת יציל נפשות,
ועד שקר רמאי.
26 ביראת ה’ מבצר בטוח,
והוא יהיה מחסה לבניו.
27 יראת ה’ מקור חיים,
תשחיט אנשים מפחידים.
28 ברבות עם כבוד מלך,
ובמחסור עם אובדן נשיא.
29 ארך אפיים תבונה רבה,
וקץ רוח מגלה סכלות.
30 חיי הגוף לב שלום,
וקנאה רקיבה עצמות.
31 מדכא עני יבוז ליוצרו,
וחביב על נזקים יכבדו.
32 רשע יפל בצרתו,
ובמות לצדיק מחסה.
33 חוכמה בלב נבון,
ואף נודעת בפנימיות כסילים.
34 צדק מרומם גוי,
וחטא חרפה לכל עם.
35 חן מלך הוא לעבד חוכמה,
ואף לחרון חרפה הוא לגורם בושה.
33 כאשר שמעו זאת ההמונים, נדהמו מתורתו.
הברית הישנה: דברים כח:1 – 68
1 והיה אם תשמע בקול ה’ אלהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום, אשר ה’ אלהיך ישים אותך עליו על כל גויי הארץ.
2 ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגו אותך אם תשמע בקול ה’ אלהיך.
3 ברוך אתה בעיר, וברוך אתה בשדה.
4 ברוך פרי בטנך, ופרי אדמתך, ופרי בהמתך, מר בהמתך, ובשר צאנך.
5 ברוך סלך וגופתך.
6 ברוך אתה בבואך, וברוך אתה בצאתך.
ז ה’ יגרום לאויביך הקמים עליך להכות מפניך, בדרך אחת יצאו עליך, ושבעה דרכים ינוסו מפניך.
ח’ יצוה ה’ עליך את הברכה באסמים שלך ובכל אשר תשלח ידך, וברכך בארץ אשר ה’ אלהיך נותן לך.
ט’ יכינו ה’ לעם קדוש לו כאשר נשבע לך, אם תשמור את מצוות ה’ אלהיך, והלכת בדרכיו.
י’ ראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך, ויראו ממך.
יא ישביע אותך ה’ לטובה, בפרי בטנך, ובפרי בהמתך, ובפרי אדמתך, בארץ אשר נשבע ה’ לאבותיך לתת לך.
12 יפתח לך ה’ את אוצרו הטוב בשמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך והלווית לגויים רבים ולא תלווה.
13 ישים אותך ה’ לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה אם תשמע במצוות ה’ אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות אותן.
14 ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוך היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלהים אחרים לעבודתם.
15 והיה אם לא תשמע בקול ה’ אלהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגו אותך.
טז ארור תהיה בעיר ואורר תהיה בשדה.
ז ארור סלך ואגודת לישה.
ח ארור פרי בטנך ופרי אדמתך, גידול בהמקנה שלך ובשר צאנך.
ט ארור תהיה בבואך ואורר תהיה בצאתך.
כב ישלח ה’ עליך את הקללה, את המהומה ואת התוכחה, בכל אשר תשלח ידך לעשות, עד השמדתך ועד אבדך מהרה, מפני רע מעשיך, אשר עזבתני.
כב י’ ידבק בך את המגפה, עד כלותך מעל הארץ, אשר אתה בא שמה לרשתה.
22 ה’ יככך בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחם ובחרבה ובדפרף ובשיפשוף, ורודפים אותך עד אובדך.
23 שמיך אשר מעל ראשך יהיו נחושת, והארץ אשר תחתיך תהיה ברזל.
24 ה’ ייתן את מטר ארצך אבק ועפר, מן השמים ירד עליך עד אובדך.
25 ה’ יגרום לך להכות לפני אויביך, דרך אחת תצא נגדם, ושבעה דרכים תברח מפניהם, והיית מוטל בכל ממלכות הארץ.
26 גופתך תהיה למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ, ולא יהיה מי שירחיק אותם.
27 וְהִכָּךְ יְהוָה בְּשִׁחִין מִצְרַיִם וּבְגָדִינָה וּבְגְּרוֹד, אֲשֶׁר לֹא תִרְפֵּא מָהֶם.
28 וְהִכָּךְ יְהוָה בְּשִׁגעון וּבְעִוְרוֹן וּבְתִפְשָׁת לֵב.
29 וְגַשְׁתָּ בְּצַהֲרִים כְּעִוֵּר מַגַּשְׁב בַּחֲשֶׁךָ, וְלֹא תִצְלַח בְּדָרְכֶךָ, וְהָיִיתָ רַק עֲוֻשָּׁה וּבְזָלָה תָּמִיד, וְאֵין לָךְ מוֹשִׁיעָךְ.
30 אֵשׁ תִּארְס וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּב עִמָּהּ, בִּית תִּבְנֶה וְלֹא תִשְׁבֶּה בָּו.
31 שׁוּרְךָ יִשְׁחַט לִנְדֵי עֵינֶיךָ, וְלֹא תֹּאכְלוֹ, חֲמוֹנֶךָ יִגָּלֶה מִפְּנֵי פֶּנֶיךָ, וְלֹא תוֹשַׁב אֵלֶיךָ, צאנֶךָ יִתָּנוּ לְאוֹיְבֶיךָ, וְלֹא תִהְיֶה לָךְ מוֹשִׁיעָךְ.
לב בניך ובנותיך יינתנו לעם אחר ועיניך תראו ותכלו להם כל היום ולא יהיה דבר בידך.
לג פרי אדמתך וכל עמלך יאכל גוי אשר לא ידעת, ואתה תהיה רק מדוכא ומרסק כל הימים.
… 39 תטע כרמים ותעבד אותם, אך יין לא תשתה ולא תבצר, כי תולעת תאכלם.
40 זיתים יהיו לך בכל גבולך, אך שמן לא תמשח, כי זיתך יפיל פריו.
41 תלד בנים ובנות, אך לא יהיו לך, כי בגלות ילכו.
42 כל עציך ופרי אדמתך יירש הערבה.
43 הגר אשר בקרבך יעלה מעליך גבוה וגבוה, ואתה תרד נמוך וגבוה.
44 הוא ילווה לך, ואתה לא תלווה לו: הוא יהיה לראש, ואתה תהיה לזנב.
45 כל הקללות האלה יבאו עליך, וירדפו אותך, וישיגו אותך, עד השמדתך; יען אשר לא שמעת בקול ה’ אלהיך לשמור מצוותיו וחקתיו אשר צוך:
46 והיו עליך לאות ולמופת ועל זרעך עד עולם.
47 יען אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובשמחת לב מרוב כל.
48 לכן תעבד את אויביך אשר ישלח ה’ עליך ברעב ובצמא ובערוה ובמחסור בכל. ועל ברזל יתן על צוארך עד השמדתך.
49 ה’ יביא עליך גוי ממרחק מקצה הארץ כעוף נשר גוי אשר לא תבין לשונו. 50 גוי עַר פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יַשְׁבִּין פָּנִים וְלֹא יַחֲנֵן בָּנָעִים.
51 וְאֶת-פְּרִי מְקָנְךָ וְאֶת-פְּרִי אֲדָמְדְךָ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁיָרְךָ וְשֶׁמֶן וְרַב מְקָנְךָ וְעֹצֶר צֹאנֶךָ אֲדַר אֲבֹדְךָ.
52 וְיַצְרוּ עָלֶיךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ עַד-נִפְלוּ חוֹמֶתֶךָ הַגָּבוֹת הַמְּבֻצְרוֹת אֲשֶׁר בָּטַחְתָּ בְּכָל-אֲדָמֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
53 וְאֶת-פְּרִי בְּטַנְךָ וְאֶת-בְּשָׂר בְּנֶיךָ וְאֶת-בְּנֶתֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמְצוֹר וְבַצְרָה אֲשֶׁר יַצְרוּ עָלֶיךָ. 54 האיש הרך בך, והעדין מאוד, עינו תרע אל אחיו, אל אשת חיקו, אל יתר בניו אשר נותרו לו;
55 ולא יתן לאיש מהם מבשר בניו אשר יאכל, כי לא נותר לו דבר, במצור ובצרה אשר יצקך אויבך בכל שעריך.
56 האישה העדינה והעדינה בך, אשר לא תעז להניח את כף רגלה על האדמה מרוב עדינות ורכות, עינה תרע אל בעל חיקה, אל בנה, אל בתה,
57 ולנערה היוצא מבין רגליה, אל בניה אשר תלד, כי תאכלם מחוסר כל בסתר, במצור ובצרה אשר יצקך אויבך בשעריך.
58 אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת אשר הכתובים בספר הזה למען תיראה את השם הנכבד והנורא הזה, ה’ אלהיך;
59 והפליא ה’ את מכותיך ואת מכות זרעך מכות גדולות וממוכות, ומחליים רעים וממוכות.
60 הוא ישיב עליך את כל מחלאי מצרים אשר פחדת מהם, והן ידבקו בך.
61 וגם כל מחלת וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת, אותם יביא ה’ עליך עד השמדתך.
62 מעט תישארו במספר, במקום שהייתם ככוכבי השמים לרוב, כי לא שמעת בקול ה’ אלהיך.
63 והיה כאשר שמח יהוה בכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם, כן ישמח יהוה בכם להאבד אתכם ולהשמיד אתכם, ונלקחת מן הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה.
64 ויפזר אתכם יהוה בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת, אתה ואבותיך, עץ ואבן.
65 בגויים האלה לא תמצא מנוחה, ולא יהיה מנוחה לכף רגלך; ונתן לך יהוה שם לב רועד, וכאילוף עיניים, וכאילוף נפש.
66 ותלויה נפשך לפניך, ופחדת לילה ויום, ולא תהיה בטוחה בחייך.
67 בבוקר תאמר, הלוואי היה ערב! ובערב תאמר, הלוואי היה בוקר! מפני פחד לבבך אשר תפחד, ומפני מראה עיניך אשר תראה.
68 ה’ ישיב אתך מצרים באוניות, בדרך אשר אמרתי לך לא תראה עוד, ושם תמכר את עצמך לאויביך לעבדים ולשפחות, ואיש לא יקנה אתך.
ברית חדשה: לוקס י”א 14-36
י”א 14 הוא גירש שד, והוא היה אילם. ויהי כאשר יצא השד, דיבר האילם, והקהל התפלא.
15 ואחדים אמרו: “על ידי בעל זיבול שר השדים הוא מגרש שדים.”
16 אחרים, בניסיון אותו, בקשו ממנו אות מן השמים.
17 אך הוא, שידע את מחשבותיהם, אמר להם: “כל ממלכה המחולקת על עצמה תיהרס, ובית המחולקת על עצמו תפול.
18 אם גם השטן מחולק על עצמו, כיצד תעמוד מלכותו? כי אתם אומרים שאני מגרש שדים על ידי בעל זיבול.
19 ואם אני מגרש שדים על ידי בעל זיבול, על ידי מי בניכם מגרשים אותם? לכן הם יהיו שופטיכם.
20 ואם אני מגרש שדים באצבע אלוהים, אז מלכות אלוהים הגיעה אליכם.
21 כאשר החזק, חמוש במלואו, שומר על ביתו, רכושו בטוח.
22 אך כאשר יבוא עליו חזק יותר ויגבר עליו, הוא לקח ממנו את כל שריונו אשר בו בטח, ומחלק את שללו. 23 “מי שאינו איתי הוא נגדי. מי שאינו אוסף איתי מפזר.
24 הרוח הטמאה, כשיוצאת מן האדם, עוברת במקומות צחיחים, מחפשת מנוחה, ולא מוצאת, אומרת: ‘אשוב לביתי אשר יצאתי משם’.
25 כשחוזר מוצא אותו מסודר ומטוהר.
26 ואז הולך ולוקח שבע רוחות אחרות רעות ממנו, והן נכנסות פנימה ושכנות שם. מצבו האחרון של אותו אדם יהיה גרוע יותר מהראשון.”
27 ויהי, כאשר אמר את הדברים האלה, אישה אחת מהקהל נשאה את קולה ואמרה לו: “אשרי הרחם אשר נשאתך והשדיים אשר ינקתך!”
28 אך הוא אמר: “אדרבה, אשרי השומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו.”
29 כאשר התאספו אליו המונים, החל לומר: “דור רע זה. הוא מבקש אות. לא יינתן לו אות אלא אות יונה הנביא.
30 כי כשם שיונה היה אות לאנשי נינוה, כך יהיה גם בן האדם לדור הזה.
31 מלכת הדרום תקום במשפט עם אנשי הדור הזה ותרשיע אותם, כי באה מקצה הארץ לשמוע את חכמת שלמה, והנה, גדול משלמה נמצא כאן.
32 אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה ותרשיעו אותו, כי הם חזרו בדרשת יונה, והנה, גדול מיונה נמצא כאן.
33 “אין אדם שמדליק נר ומניח אותה במדף או מתחת לסלסלה, אלא על מעמד, כדי שהנכנסים יראו את האור.
34 מנורת הגוף היא העין. לכן, כאשר עינך טובה, גם כל גופך מלא אור; וכאשר היא רעה, גם גופך מלא חושך.
35 לכן ראה האם האור אשר בך אינו חושך.
36 לכן, אם כל גופך מלא אור, ואין בו חלק חשוך, יהיה מלא אור כולו, כאשר המנורה מאירה אותך באור בהיר.”
JANUARY 12
PSALMS: 12, 42, 72, 102, 132
PROVERBS: 12
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 23:1 – 25:19
NEW TESTAMENT: LUKE 10:13 – 37
PSALMS: 12
1 Help, LORD;
for the godly man ceases.
For the faithful fail from among the children of men.
2 Everyone lies to his neighbor.
With flattering lips, and with a double heart, do they speak.
3 May the LORD cut off all flattering lips,
And the tongue that boasts,
4 Who have said, “With our tongue will we prevail.
Our lips are our own. Who is lord over us?”
5 “Because of the oppression of the weak and because of the groaning of the needy,
I will now arise,” says the LORD;
“I will set him in safety from those who malign him.”
6 The words of the LORD are flawless words,
As silver refined in a clay furnace, purified seven times.
7 You will keep them, LORD,
You will preserve them from this generation forever.
8 The wicked walk on every side,
When what is vile is exalted among the sons of men.
PSALMS: 42
1 As the deer pants for the water brooks,
So pants my soul after you, God.
2 My soul thirsts for God, for the living God.
When shall I come and appear before God?
3 My tears have been my food day and night,
While they continually ask me, “Where is your God?”
4 These things I remember, and pour out my soul within me,
How I used to go with the crowd, and led them to the house of God,
With the voice of joy and praise, a multitude keeping a holy day.
5 Why are you in despair, my soul?
Why are you disturbed within me?
Hope in God!
For I shall still praise him for the saving help of his presence.
6 My God, my soul is in despair within me.
Therefore I remember you from the land of the Yarden,
The heights of Hermon, from the hill Mitz`ar.
7 Deep calls to deep at the noise of your waterfalls.
All your waves and your billows have swept over me.
8 The LORD will command his loving kindness in the daytime.
In the night his song shall be with me:
A prayer to the God of my life.
9 I will ask God, my rock,
“Why have you forgotten me?
Why do I go mourning because of the oppression of the enemy?”
10 As with a sword in my bones, my adversaries reproach me,
While they continually ask me, “Where is your God?”
11 Why are you in despair, my soul?
Why are you disturbed within me?
Hope in God!
For I shall still praise him,
The saving help of my countenance, and my God.
PSALMS: 72
1 God, give the king your justice;
Your righteousness to the royal son.
2 He will judge your people with righteousness,
And your poor with justice.
3 The mountains shall bring prosperity to the people;
The hills bring the fruit of righteousness.
4 He will judge the poor of the people.
He will save the children of the needy,
And will break the oppressor in pieces.
5 They shall fear you while the sun endures;
And as long as the moon, throughout all generations.
6 He will come down like rain on the mown grass,
As showers that water the eretz.
7 In his days, the righteous shall flourish,
And abundance of shalom, until the moon is no more.
8 He shall have dominion also from sea to sea,
From the River to the ends of the eretz.
9 Those who dwell in the wilderness shall bow before him.
His enemies shall lick the dust.
10 The kings of Tarshish and of the isles will bring tribute.
The kings of Sheva and Seva shall offer gifts.
11 Yes, all kings shall fall down before him.
All nations shall serve him.
12 For he will deliver the needy when he cries;
The poor, who has no helper.
13 He will have pity on the poor and needy.
He will save the souls of the needy.
14 He will redeem their soul from oppression and violence.
Their blood will be precious in his sight.
15 They shall live, and to him shall be given of the gold of Sheva.
Men shall pray for him continually.
They shall bless him all day long.
16 There shall be abundance of grain throughout the land.
Its fruit sways like Levanon.
Let it flourish, thriving like the grass of the field.
17 His name endures forever.
His name continues as long as the sun.
Men shall be blessed by him.
All nations will call him blessed.
18 Praise be to the LORD God, the God of Yisra’el,
Who alone does marvelous deeds.
19 Blessed be his glorious name forever!
Let the whole eretz be filled with his glory!
Amein and amein.
20 This ends the prayers by David, the son of Yishai.
PSALMS: 102
1 Hear my prayer, LORD! Let my cry come to you.
2 Don’t hide your face from me in the day of my distress.
Turn your ear to me.
Answer me quickly in the day when I call.
3 For my days consume away like smoke.
My bones are burned as a firebrand.
4 My heart is blighted like grass, and withered,
For I forget to eat my bread.
5 By reason of the voice of my groaning,
My bones stick to my skin.
6 I am like a pelican of the wilderness.
I have become as an owl of the waste places.
7 I watch, and have become like a sparrow that is alone on the housetop.
8 My enemies reproach me all day.
Those who are mad at me use my name as a curse.
9 For I have eaten ashes like bread,
And mixed my drink with tears,
10 Because of your indignation and your wrath,
For you have taken me up, and thrown me away.
11 My days are like a long shadow.
I have withered like grass.
12 But you, LORD, will abide forever;
Your renown endures to all generations.
13 You will arise and have mercy on Tziyon;
For it is time to have pity on her.
Yes, the set time has come.
14 For your servants take pleasure in her stones,
And have pity on her dust.
15 So the nations will fear the name of the LORD;
All the kings of the eretz your glory.
16 For the LORD has built up Tziyon.
He has appeared in his glory.
17 He has responded to the prayer of the destitute,
And has not despised their prayer.
18 This will be written for the generation to come.
A people which will be created will praise the LORD.
19 For he has looked down from the height of his sanctuary.
From heaven, the LORD saw the eretz;
20 To hear the groans of the prisoner;
To free those who are condemned to death;
21 That men may declare the name of the LORD in Tziyon,
And his praise in Yerushalayim;
22 When the peoples are gathered together,
The kingdoms, to serve the LORD.
23 He weakened my strength along the course.
He shortened my days.
24 I said, “My God, don’t take me away in the midst of my days.
Your years are throughout all generations.
25 Of old, you laid the foundation of the eretz.
The heavens are the work of your hands.
26 They will perish, but you will endure.
Yes, all of them will wear out like a garment.
You will change them like a cloak, and they will be changed.
27 But you are the same.
Your years will have no end.
28 The children of your servants will continue.
Their seed will be established before you.”
PSALMS: 132
1 LORD, remember David and all his affliction,
2 How he swore to the LORD,
And vowed to the Mighty One of Ya`akov:
3 “Surely I will not come into the structure of my house,
Nor go up into my bed;
4 I will not give sleep to my eyes,
Or slumber to my eyelids;
5 Until I find out a place for the LORD,
A dwelling for the Mighty One of Ya`akov.”
6 Behold, we heard of it in Efratah.
We found it in the field of Ya`ar:
7 “We will go into his dwelling place.
We will worship at his footstool.
8 Arise, LORD, into your resting place;
You, and the ark of your strength.
9 Let your Kohen be clothed with righteousness.
Let your holy ones shout for joy!”
10 For your servant David’s sake,
Don’t turn away the face of your anointed one.
11 The LORD has sworn to David in truth.
He will not turn from it:
“I will set the fruit of your body on your throne.
12 If your children will keep my covenant,
My testimony that I will teach them,
Their children also will sit on your throne forevermore.”
13 For the LORD has chosen Tziyon.
He has desired it for his habitation.
14 “This is my resting place forever.
Here I will live, for I have desired it.
15 I will abundantly bless her provision.
I will satisfy her poor with bread.
16 Her Kohanim I will also clothe with salvation.
Her holy ones will shout aloud for joy.
17 There I will make the horn of David to bud.
I have ordained a lamp for my anointed.
18 I will clothe his enemies with shame,
But on himself, his crown will be resplendant.”
PROVERBS: 12
1 Whoever loves correction loves knowledge,
But he who hates reproof is stupid.
2 A good man shall obtain favor from the LORD,
But he will condemn a man of wicked devices.
3 A man shall not be established by wickedness,
But the root of the righteous shall not be moved.
4 A worthy woman is the crown of her husband,
But a disgraceful wife is as rottenness in his bones.
5 The thoughts of the righteous are just.
The advice of the wicked is deceitful.
6 The words of the wicked are about lying in wait for blood,
But the speech of the upright rescues them.
7 The wicked are overthrown, and are no more,
But the house of the righteous shall stand.
8 A man shall be commended according to his wisdom,
But he who has a warped mind shall be despised.
9 Better is he who is lightly esteemed, and has a servant,
Than he who honors himself, and lacks bread.
10 A righteous man regards the life of his animal,
But the tender mercies of the wicked are cruel.
11 He who tills his land shall have plenty of bread,
But he who chases fantasies is void of understanding.
12 The wicked desires the plunder of evil men,
But the root of the righteous flourishes.
13 An evil man is trapped by sinfulness of lips,
But the righteous shall come out of trouble.
14 A man shall be satisfied with good by the fruit of his mouth.
The doings of a man’s hands shall be rewarded to him.
15 The way of a fool is right in his own eyes,
But he who is wise listens to counsel.
16 A fool shows his annoyance the same day,
But one who overlooks an insult is prudent.
17 He who is truthful testifies honestly,
But a false witness lies.
18 There is one who speaks rashly like the piercing of a sword,
But the tongue of the wise heals.
19 Truth’s lips will be established forever,
But a lying tongue is only momentary.
20 Deceit is in the heart of those who plot evil,
But joy comes to the promoters of shalom.
21 No mischief shall happen to the righteous,
But the wicked shall be filled with evil.
22 Lying lips are an abomination to the LORD,
But those who do the truth are his delight.
23 A prudent man keeps his knowledge,
But the hearts of fools proclaim foolishness.
24 The hands of the diligent ones shall rule,
But laziness ends in slave labor.
25 Anxiety in a man’s heart weighs it down,
But a kind word makes it glad.
26 The righteous is cautious in friendship,
But the way of the wicked leads them astray.
27 The slothful man doesn’t roast his game,
But the possessions of diligent men are prized.
28 In the way of righteousness is life;
In its path there is no death.
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 23:1 – 25:19
23:1 He who is wounded in the stones, or has his privy member cut off, shall not enter into the assembly of the LORD. 2 A bastard shall not enter into the assembly of the LORD; even to the tenth generation shall none of his enter into the assembly of the LORD. 3 An `Ammonite or a Mo’avite shall not enter into the assembly of the LORD; even to the tenth generation shall none belonging to them enter into the assembly of the LORD forever: 4 because they didn’t meet you with bread and with water in the way, when you came forth out of Mitzrayim, and because they hired against you Bil`am the son of Be’or from Petor of Aram-Naharayim, to curse you 5 Nevertheless the LORD your God wouldn’t listen to Bil`am; but the LORD your God turned the curse into a blessing to you, because the LORD your God loved you. 6 You shall not seek their shalom nor their prosperity all your days forever. 7 You shall not abhor an Edomite; for he is your brother: you shall not abhor a Mitzrian, because you were a sojourner in his land. 8 The children of the third generation who are born to them shall enter into the assembly of the LORD. 9 When you go forth in camp against your enemies, then you shall keep you from every evil thing. 10 If there be among you any man, who is not clean by reason of that which happens him by night, then shall he go abroad out of the camp, he shall not come within the camp: 11 but it shall be, when evening comes on, he shall bathe himself in water; and when the sun is down, he shall come within the camp. 12 You shall have a place also outside of the camp, where you shall go forth abroad: 13 and you shall have a paddle among your weapons; and it shall be, when you sit down abroad, you shall dig therewith, and shall turn back and cover that which comes from you: 14 for the LORD your God walks in the midst of your camp, to deliver you, and to give up your enemies before you; therefore shall your camp be holy, that he may not see an unclean thing in you, and turn away from you 15 You shall not deliver to his master a servant who is escaped from his master to you: 16 he shall dwell with you, in the midst of you, in the place which he shall choose within one of your gates, where it pleases him best: you shall not oppress him. 17 There shall be no prostitute of the daughters of Yisra’el, neither shall there be a sodomite of the sons of Yisra’el. 18 You shall not bring the hire of a prostitute, or the wages of a dog, into the house of the LORD your God for any vow: for even both these are an abomination to the LORD your God. 19 You shall not lend on interest to your brother; interest of money, interest of victuals, interest of anything that is lent on interest 20 to a foreigner you may lend on interest; but to your brother you shall not lend on interest, that the LORD your God may bless you in all that you put your hand to, in the land where you go in to possess it. 21 When you shall vow a vow to the LORD your God, you shall not be slack to pay it: for the LORD your God will surely require it of you; and it would be sin in you 22 But if you shall forbear to vow, it shall be no sin in you. 23 That which is gone out of your lips you shall observe and do; according as you have vowed to the LORD your God, a freewill-offering, which you have promised with your mouth. 24 When you come into your neighbor’s vineyard, then you may eat of grapes your fill at your own pleasure; but you shall not put any in your vessel. 25 When you come into your neighbor’s standing grain, then you may pluck the ears with your hand; but you shall not move a sickle to your neighbor’s standing grain.
24:1 When a man takes a wife, and marries her, then it shall be, if she find no favor in his eyes, because he has found some unseemly thing in her, that he shall write her a bill of divorce, and give it in her hand, and send her out of his house. 2 When she is departed out of his house, she may go and be another man’s [wife]. 3 If the latter husband hate her, and write her a bill of divorce, and give it in her hand, and send her out of his house; or if the latter husband die, who took her to be his wife; 4 her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife, after that she is defiled; for that is abomination before the LORD: and you shall not cause the land to sin, which the LORD your God gives you for an inheritance. 5 When a man takes a new wife, he shall not go out in the host, neither shall he be charged with any business: he shall be free at home one year, and shall cheer his wife whom he has taken. 6 No man shall take the mill or the upper millstone to pledge; for he takes [a man’s] life to pledge. 7 If a man be found stealing any of his brothers of the children of Yisra’el, and he deal with him as a slave, or sell him; then that thief shall die: so shall you put away the evil from the midst of you. 8 Take heed in the plague of leprosy, that you observe diligently, and do according to all that the Kohanim the Levites shall teach you: as I commanded them, so you shall observe to do. 9 Remember what the LORD your God did to Miryam, by the way as you came forth out of Mitzrayim. 10 When you do lend your neighbor any manner of loan, you shall not go into his house to get his pledge. 11 You shall stand outside, and the man to whom you do lend shall bring forth the pledge outside to you. 12 If he be a poor man, you shall not sleep with his pledge; 13 you shall surely restore to him the pledge when the sun goes down, that he may sleep in his garment, and bless you: and it shall be righteousness to you before the LORD your God. 14 You shall not oppress a hired servant who is poor and needy, whether he be of your brothers, or of your sojourners who are in your land within your gates: 15 in his day you shall give him his hire, neither shall the sun go down on it; for he is poor, and sets his heart on it: lest he cry against you to the LORD, and it be sin to you. 16 The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers: every man shall be put to death for his own sin. 17 You shall not wrest the justice [due] to the sojourner, [or] to the fatherless, nor take the widow’s clothing to pledge; 18 but you shall remember that you were a bondservant in Mitzrayim, and the LORD your God redeemed you there: therefore I command you to do this thing. 19 When you reap your harvest in your field, and have forgot a sheaf in the field, you shall not go again to get it: it shall be for the sojourner, for the fatherless, and for the widow; that the LORD your God may bless you in all the work of your hands. 20 When you beat your olive tree, you shall not go over the boughs again: it shall be for the sojourner, for the fatherless, and for the widow. 21 When you gather [the grapes of] your vineyard, you shall not glean it after you: it shall be for the sojourner, for the fatherless, and for the widow. 22 You shall remember that you were a bondservant in the land of Mitzrayim: therefore I command you to do this thing.
25:1 If there be a controversy between men, and they come to judgment, and [the judges] judge them; then they shall justify the righteous, and condemn the wicked; 2 and it shall be, if the wicked man be worthy to be beaten, that the judge shall cause him to lie down, and to be beaten before his face, according to his wickedness, by number. 3 Forty stripes he may give him, he shall not exceed; lest, if he should exceed, and beat him above these with many stripes, then your brother should seem vile to you. 4 You shall not muzzle the ox when he treads out [the grain]. 5 If brothers dwell together, and one of them die, and have no son, the wife of the dead shall not be married outside to a stranger: her husband’s brother shall go in to her, and take her to him as wife, and perform the duty of a husband’s brother to her. 6 It shall be, that the firstborn whom she bears shall succeed in the name of his brother who is dead, that his name not be blotted out of Yisra’el. 7 If the man doesn’t want to take his brother’s wife, then his brother’s wife shall go up to the gate to the Zakenim, and say, My husband’s brother refuses to raise up to his brother a name in Yisra’el; he will not perform the duty of a husband’s brother to me. 8 Then the Zakenim of his city shall call him, and speak to him: and if he stand, and say, I don’t want to take her; 9 then his brother’s wife shall come to him in the presence of the Zakenim, and loose his shoe from off his foot, and spit in his face; and she shall answer and say, So shall it be done to the man who does not build up his brother’s house. 10 His name shall be called in Yisra’el, The house of him who has his shoe loosed. 11 When men strive together one with another, and the wife of the one draws near to deliver her husband out of the hand of him who strikes him, and puts forth her hand, and takes him by the secrets; 12 then you shall cut off her hand, your eye shall have no pity. 13 You shall not have in your bag diverse weights, a great and a small. 14 You shall not have in your house diverse measures, a great and a small. 15 A perfect and just weight shall you have; a perfect and just measure shall you have: that your days may be long in the land which the LORD your God gives you. 16 For all who do such things, [even] all who do unrighteously, are an abomination to the LORD your God. 17 Remember what `Amalek did to you by the way as you came forth out of Mitzrayim; 18 how he met you by the way, and struck the hindmost of you, all who were feeble behind you, when you were faint and weary; and he didn’t fear God. 19 Therefore it shall be, when the LORD your God has given you rest from all your enemies round about, in the land which the LORD your God gives you for an inheritance to possess it, that you shall blot out the memory of `Amalek from under the sky; you shall not forget.
NEW TESTAMENT: LUKE 10:13 – 37
13 “Woe to you, Kora’zin! Woe to you, Beit-Tzaidah! For if the mighty works had been done in Tzor and Tzidon which were done in you, they would have repented long ago, sitting in sackcloth and ashes.
14 But it will be more tolerable for Tzor and Tzidon in the judgment than for you.
15 You, Kafar-Nachum, who are exalted to heaven, will be brought down to She’ol.
16 Whoever listens to you listens to me, and whoever rejects you rejects me. Whoever rejects me rejects him who sent me.”
17 The seventy returned with joy, saying, “Lord, even the demons are subject to us in your name!”
18 He said to them, “I saw Hasatan having fallen like lightning from heaven.
19 Behold, I give you authority to tread on serpents and scorpions, and over all the power of the enemy. Nothing will in any way hurt you.
20 Nevertheless, don’t rejoice in this, that the spirits are subject to you, but rejoice that your names are written in heaven.”
21 In that same hour Yeshua rejoiced in the Ruach HaKodesh, and said, “I thank you, O Father, Lord of heaven and eretz, that you have hidden these things from the wise and understanding, and revealed them to little children. Yes, Father, for so it was well-pleasing in your sight.”
22 Turning to the talmidim, he said, “All things have been delivered to me from my Father. No one knows who the Son is, except the Father, and who the Father is, except the Son, and he to whomever the Son desires to reveal him.”
23 Turning to the talmidim, he said privately, “Blessed are the eyes which see the things that you see,
24 for I tell you that many prophets and kings desired to see the things which you see, and didn’t see them, and to hear the things which you hear, and didn’t hear them.”
25 Behold, a certain lawyer stood up and tested him, saying, “Teacher, what shall I do to inherit eternal life?”
26 He said to him, “What is written in the law? How do you read it?”
27 He answered, “You shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, with all your strength, and with all your mind; and your neighbor as yourself.”
28 He said to him, “You have answered correctly. Do this, and you will live.”
29But he, desiring to justify himself, asked Yeshua, “Who is my neighbor?”
30 Yeshua answered, “A certain man was going down from Yerushalayim to Yericho, and he fell among robbers, who both stripped him and beat him, and departed, leaving him half dead.
31 By chance a certain Kohen was going down that way. When he saw him, he passed by on the other side.
32 In the same way a Levite also, when he came to the place, and saw him, passed by on the other side.
33 But a certain Shomroni, as he journeyed, came where he was. When he saw him, he was moved with compassion,
34 came to him, and bound up his wounds, pouring on oil and wine. He set him on his own animal, and brought him to an inn, and took care of him.
35 On the next day, when he departed, he took out two denarii, and gave them to the host, and said to him, ‘Take care of him. Whatever you spend beyond that, I will repay you when I return.’
36 Now which of these three do you think seemed to be a neighbor to him who fell among the robbers?”
37 He said, “He who showed mercy on him.” Then Yeshua said to him, “Go and do likewise.”
12 בינואר
תהילים: 12, 42, 72, 102, 132
משלי: 12
הברית הישנה: דברים כג:1 – 25:19
הברית החדשה: לוקס י:13 – 37
תהילים: 12
1 עזר ה’, כי חדל איש צדיק. כי נמוגו נאמנים מבני אדם.
2 איש משקר לרעך.
שפתים חנופים ובלב כפול ידברו.
3 יכרת ה’ כל שפתים חנופים,
ולשון מתפארת.
4 האומרים בלשוננו נצליח.
שפתינו לנו. מי אדון עלינו? 5 “מִפְּנֵי עֲוֻשׁוּ חֲלִיִים וּמִפְּנֵי נִגְלוֹת אֲבוֹיֵשׁ עַתָּה אֲקֹם נְאֻם יְהוָה;
“אֲשִׁיעָנוּ מִמִּשְׁפָּטָיו.”
6 דְּבָרֵי יְהוָה דְּבָרִים תְּפוּרֵק בְּכֹר חֶרֶס, טָהוֹר שִׁבַע פְּעָמִים.
7 תִּשְׁמֹרְנוּ יְהוָה,
תִשְׁמֹרְנוּ מִן הַדּוֹר הַזֶּה עוֹלָם.
8 מִסְבָּר הָלַכִּים רָשָׁעִים,
בְּבֵי אָדָם נִזְבָּעָה.
תהילים: מב
1 כְּצִיל צְוָאָה לַנַּחֲלֵי מַיִם,
כֵן תִּשְׁוָאָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ אֱלֹהִים.
2 צְמָאָה נַפְשִׁי לָאֱלֹהִים, לָאֱלֹהִים חַי.
מתי אָּבֹא וָאֹרָאֶה לִפְנֵי יְהוָה?
3 דְּמַעְתִּי הָיוּ לַאֲכֹלִי יוֹמָם וָלַיְלָה,
בְּעוֹד שֹׁאֵלִים אֵלֶּה אֱלֹהִים? 4 אזכור את הדברים האלה ואשפוך את נפשי בקרבי,
כי הלכתי עם, והובלתם לבית אלוהים,
בקול שמחה ותהילה, המון שומר יום קדש.
5 למה תאוות נפשי?
למה תמהה בקרבי?
קוה באלוהים!
כי עוד אודה לו על עזרת ישועתו.
6 אלוהיי, תאוות נפשי בקרבי.
לכן אזכורך מארץ הירדן,
ממרומי חרמון, מהר מצר.
7 תהום קורא לתהום בקול מפלייך.
כל גליך ומגליך שטפו אותי.
8 יהוה יצווה חסדו ביום.
בלילה יהיה שירתו עמי:
תפילה לאלוהי חיי. 9 אשאל את אלוהים צורי,
“למה שכחתני?
למה אלך אבל על עושק אויב?”
10 כחרב בעצמותי, גערני צרי,
ובכל זאת ישאלו אותי תמיד, “איה אלוהיך?”
11 למה נואשת נפשי? למה תסער בקרבי? קוה באלוהים! כי עוד אודה לו,
עזרת ישועת פני ואלוהי.
תהילים: עב
1 אלוהים, תן למלך צדקתך; צדקתך לבן המלכות.
2 הוא ישפוט את עמך בצדק,
והעניים שלך בצדק.
3 ההרים יביאו שגשוג לעם; הגבעות יביאו פרי צדק.
4 הוא ישפוט את עניי העם. הוא יושיע את בני האביון,
וישבר את הצורר.
5 הם יראו אותך כל עוד השמש;
וכל עוד הירח, לכל הדורות.
6 הוא ירד כמטר על עשב גזום,
כממטרי השקה הארץ.
7 בימיו, יפרחו צדיקים,
ושפע שלום, עד לא יהיה עוד הירח.
8 והוא ימשול מים עד ים,
מן הנהר ועד קצה הארץ.
9 יושבי המדבר ישתחוו לפניו. אויביו ילקקו עפר.
10 מלכי תרשיש ואיים יביאו מנחה. מלכי שבע ושבע יביאו מתנות.
11 כן, כל מלכים יכוונו לפניו. כל הגויים יעבדו אותו.
12 כי יִשְׁעַר אֲבִיון בִּזְעֹק, עני, אשר אין לו עוזר.
13 יִחַס עָנִי וְאֲבִיון. נפשות אֲבִיונות יִשְׁעִיר.
14 יִפָּדֹל מִמַּעֲוָד וְאֻלָּם. דמם יקר יהיה בעיניו.
15 יחיו, ולו יינתן מזהב שבע. יתפללו עליו תמיד. יברכו אותו כל היום.
16 שפע תבואה תהיה בארץ. פריה מתנודד כְּלַבְנוֹן. יפרח, יפרח כעשב השדה.
17 יעמוד שמו לנצח.
ככל השמש שמו.
יתברכו בו אנשים.
כל הגויים יקראוהו ברוך.
18 הודח יהוה אלהים אלוהי ישראל,
הוא לבדו עושה נפלאות.
19 ברוך שם כבודו לנצח!
תמלא כל הארץ כבודו!
אמן ואמן.
20 כך מסתיימת תפילת דוד בן ישי.
תהילים: 102
1 שמע תפלתי, ה’, תבוא צעקתי אליך.
2 אל תסתר פניך ממני ביום צרתי.
הטה אזנך אליי.
מהר ענני ביום קראתי.
3 כי כעשן יכלו ימיי.
עצמותי כרופות כאוד.
4 ליבי נבול כעשב ויבש,
כי שכחתי לאכול לחמי.
5 מקול אנחתי,
עצמותי נדבקות לעורי.
6 כשקנאי מדבר הייתי,
כי נהייתי כינשוף חרבות.
7 אשגי, והייתי כדרור לבדו על גג.
8 אויביי חרפים אותי כל היום.
כועסים עליי משתמשים בשמי כקללה.
9 כי אכלתי אפר כלחם,
ושקי ערבבתי בדמעה,
10 מזעמך וחמתך,
כי הרימי וזרקתני.
11 ימיי כצל ארוך,כעשב נבלת.
12 ואתה ה’ לעולם תעמוד; לדור ודור תהיי שם.
13 תקום ותרחם על ציון;
כי עת לרחם עליה.
כן הגיע עת.
14 כי עבדיך חפצו באבניה,
ועפרה ירחמו.
15 ויראו גויים את שם ה’;
כל מלכי הארץ כבודך.
16 כי בנה ה’ את ציון.
הוא נראה בכבודו.
17 הוא ענה לתפילת אביונים,
ולא בז תפילתם.
18 זה ייכתב לדור הבא.
עם אשר ייווצר יהל את ה’.
19 כי הביט ממרומי מקדשו.
משמים ראה ה’ את הארץ;
20 לשמע אנחות אסירים;
לשחרר את הנידונים למוות;
21 למען יכריזו שם ה’ בציון,
ותהילתו בירושלים;
22 כאשר יקבצו עמים יחד,
ממלכות, לעבוד את ה’.
23 הוא החליש כוחי בדרך.
הוא קיצר ימי.
24 אמרתי, “אלוהיי, אל תיקחני בתוך ימי.
שנותיך לכל הדורות.
25 מעולם יסדת ארץ.
מעשה ידיך השמים.
26 הם יאבדו ואתה תעמוד.
כן כולם יבלו כבגד.
כמעיל תחליפו אותם, והם יחלפו.
27 ואתה הוא.
שנותיך לא יהיו קצו.
28 בני עבדיך יהיו.
זרעם יקום לפניך.”
תהילים: קלב
1 ה’ זכר לדוד ואת כל צרותיו,
2 אשר נשבע לה’,
ונדר לאדיור יעקב:
3 “לא אבוא בבנין ביתי,
ולא אעלה במיטתי;
4 לא אתן שנת עיניי,
ולא אתן תנומה לעפעפיי;
5 עד אשר אמצא מקום לה’,
משכן לאדיור יעקב.”
6 הנה שמענו באפרתא,
בשדה יער מצאנו:
7 “נלכה אל משכנו,
נשתחוה להדומיו.
8 קום ה’ אל מנוחתך,
אתה וארון כוחך.
9 ילבש כהנך צדקה,
יריעו קדושיך שמחה!” 10 למען עבדך דוד,
אל תסובב פני משיחך.
11 נשבע ה’ לדוד אמת,
לא יסור ממנה:
“פרי בטנך אשים על כסאך.
12 אם בניך ישמרו את בריתי,
עדותי אשר אלמדם,
וגם בניהם ישבו על כסאך עד עולם.”
13 כי בחר ה’ בציון,
חפץ בה לגורלו. 14 “זהו מנוחתי לנצח.
כאן אשב, כי חפצתי.
15 אברך את צידה.
אשביע את עניי
בלחם.
16 וגם את כהניה אלבש ישועה.
את קדושיה ירננו.
17 שם אצמח קרן לדוד.
הנחתי נרות למשיחי.
18 אלבש את אויביו בושה,
ובו תאיר עטרתו.”
משלי 12
1 אהב תיקון אהב דעת,
ושנא תוכחה טיפש.
2 גבר טוב ימצא חן מה’,
ואיש מזימות ירשע יגנה.
3 לא יקום אדם ברשע,
ושרש צדיקים לא יזוז. 4 אשה ראויה היא עטרת בעלה,
ואישה בושה כרקב בעצמותיו.
5 מחשבות צדיקים צדק.
עצת רשעים מרמה.
6 דברי רשעים הם ארב לדם,
ודברי ישרים יצילם.
7 רשעים יפלו ואינם,
ובית צדיקים יעמוד.
8 גבר יזכה לשבח לפי חכמתו,
ולב מעוות יבוז.
9 טוב מי שמזל ויש לו עבד,
ממכבד את עצמו וחסר לחם.
10 צדיק יחשוב על נפש בהמתו,
וחסדי רשעים אכזריים.
11 מעבד אדמתו ישבע לחם,
ורודף דמיונות חסר תבונה.
12 רשע חפץ בשל רעים,
ושורש צדיקים יפרח.
13 איש רע נלכד בחטא שפתיים,
ומצדיק מצרה יצא.
14 אדם ישבע טוב מפרי פיו.
מעשי ידיו של אדם ישלמו לו.
15 דרך כסיל ישרה בעיניו,
וחכם שומע לעצה.
16 כסיל מראה את כעסו ביום,
ומתעלם מעלבון נבון.
17 אמיתי יעיד בכנות,
ועד שקר משקר.
18 יש דבר פזיז כדקירת חרב,
ולשון חכמים מרפאה.
19 שפתי אמת יעמדו לעד,
ולשון שקר רגעית.
20 מרמה בלב זוממי רעה,
ולמקדמי שלום שמחה.
21 לא יאונה רעה לצדיקים,
ורשעים ימלאו רעה.
22 שפות שקר תועבה לה’,
ועושי אמת הם חפציו.
23 אדם נבון שומר דעתו,
ולב כסילים יגיד סכלות.
24 ידי חרוצים ישלטו,
ועצלנות תסתיים בעבודת עבדים.
25 דאגה בלב אדם מכבידה אותו,
ודבר טוב ישמח אותו.
26 צדיק זהיר בידידות,
ודרך רשעים תועה אותם.
27 עצלן לא צלה את צידו,
ורכוש חרוצים יקר ערך.
28 בדרך צדק חיים;
בדרכו אין מוות.
הברית הישנה: דברים כג:1 – כה:19
כג:1 מְכַבֵּל בַּסְקָנִים, אוֹ כְּתִית אֶת-חַיָּהוֹ, לֹא יָבֹא בְּקַהֲלַת יְהוָה.2 לֹא יָבֹא מַמְזָר בְּקַהֲלַת יְהוָה, אֲפִילָם עֲשִׁירִי לֹא יָבֹא … עֲלֵיכֶם, 4 יְעַל לֹא קָרָאֲמוּ אֶת-יְכֶם בְלֶחֶם וּבְמַיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֹאתֶכם מִמִּצְרַיִם, וְיְעַל שָׁכְרוּ עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בֵּעוֹר מֵפֶתּוֹר אֲרָם-נַהֲרֵיים לַקְלֵל אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא-אֱשָׁב אֶל-בִּלְעָם, וְהִסְתַּכָּל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-בִּרְכָּה לְבָרְכָה, כִּי-אָהֲבֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.5 וְלֹא-אֱשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-בְּרָכָה, כִּי-אָהֲבֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ו לא תבקש את שלומם ואת טובתם כל ימיך לעולם. ז לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. ח בני דור שלישי אשר יולדו להם יבאו בקהל ה’. ט כי תצא במחנה על אויביך ושמרת אותך מכל דבר רע. י אם יהיה בכם איש אשר לא טהור מפני אשר קרה לו בלילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבוא אל תוך המחנה יא והיה כי ערב ירחוץ במים וכשוקעת השמש יבוא אל תוך המחנה יב וגם יהיה לך מקום מחוץ למחנה אשר תצא שם יג ומחט יהיה לך בין כליך והיה כי תשב בחוץ וחפרת בו, והשבת וכסת את אשר יבוא ממך. 14 כי ה’ אלהיך מתהלך בתוך מחנך להצילך ולנתן את אויביך לפניך; לכן יהיה מחנך קדוש, ולא יראה בך טמא, ושב ממך. 15 לא תמסר עבד אשר בלט מעל אדוניו אליך, 16 ישב עמך, בקרבך, במקום אשר יבחר באחד שעריך, אשר טוב לו; לא תצר אותו. 17 לא תהיה זונה מבנות ישראל, ולא תהיה סדום מבני ישראל. 18 לא תביא שכר זונה או שכר כלב, אל בית ה’ אלהיך לכל נדר, כי גם אלה שתיהן תועבה לה’ אלהיך. 19 לא תלוה לאחיך ריבית; ריבית כסף, ריבית אכלה, ריבית כל אשר נלווה בריבית. 20 לגר תלוה ריבית; ולאחיך לא תלוה ריבית; למען יברכך יהוה אלהיך בכל אשר שלח ידך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. 21 כי תדר נדר לה’ אלהיך, לא אחר לשלם אותו: כי דרוש יהוה אלהיך ממך; והיה בך חטא. 22 ואם חדל תדר, לא יהיה בך חטא. 23 את אשר יצא משפתיך תשמור ועשית; כאשר נדרת לה’ אלהיך נדבה, אשר דברת בפיך. 24 כי תבוא אל כרם רעך, ואכלת ענבים לשובע כרצונך; ובכדיך לא תשים. כה כי תבוא אל-קמה של רעך ותלש את השבלים בידך ומגל לא תעביר אל-קמה של רעך
כד:א כי יקח איש אשה ונשאה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה דבר נבלה וכתב לה גט ונתן בידה ושלחה מביתו. ב כי תצא מביתו והלכה והייתה לאיש אחר. ג אם שנא אותה האיש האחרון וכתב לה גט ונתן בידה ושלחה מביתו או אם ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה. ד לא ישוב בעלה הראשון אשר שלח אותה להיות לו לאשה אחרי שטמאה כי תועבה היא לפני יהוה ולא תחטא את הארץ אשר יהוה אלהיך נותן לך נחלה. ה כי ייקח איש אישה חדשה, לא יצא בצבא, ולא יתחייב בכל-עבודה; שנה אחת יהיה חופשי בביתו, ואת אשתו אשר לקח ישמח. 6 לא ייקח איש את-הרחיים ואת-הרחיים העליונה לערבון, כי יקח נפשו לערבון. 7 כי-ימצא איש גונב מאחיו מבני ישראל, ועושה בו כעבד, או מכר אותו; והגנב ההוא ימות; ובערת את-הרע מקרבך. 8 השמר לך במכת הצרעת, לשמר היטב, ולעשות ככל אשר ילמדו אותך הכוהנים הלוים: כאשר צויתם, כן תשמר לעשות. 9 זכור את אשר עשה ה’ אלהיך למרים, בדרך בצאתך ממצרים. 10 כי-תלוה לרעך כל-הלוה, לא תבוא לביתו לקחת את-ערבונו. יא בחוץ תעמד, והאיש אשר אתה מלווה לו יוציא לך את הערבון החוצה. 12 אם עני הוא, לא תישן עם ערבו; 13 השבת לו את הערבון בבוא השמש, ויישן בבגדו ויברכך, והיה לך צדקה לפני יהוה אלהיך. 14 לא תעשה שכיר עני ואביון, מאחיך, או מגריך אשר בארצך, בשעריך. 15 ביומו תתן לו את שכרו, ולא בוא עליו השמש, כי עני הוא, ולבו נתן לו, פן יצעק עליך אל יהוה, והיה לך חטא. 16 לא יומתו אבות על בנים, ולא יומתו בנים על אבות, איש בחטאתו יומת. יז לא תעוות את משפט הגר והיתום, ולא תיקח בגדי אלמנה לערבון; 18 וזכרת כי עבד היית במצרים, ויגאלך ה’ אלהיך שם; על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה. 19 כי תקצור את קצירך בשדך, ושכחת עמורה בשדה, לא תשוב לקחתה: לגר, ליתום ולאלמנה יהיה; למען יברכך ה’ אלהיך בכל מעשה ידיך. 20 כי תבקע זיתך, לא תשוב על ענפיו: לגר, ליתום ולאלמנה יהיה. 21 כי תבצר את כרמך, לא תבקר אחריך: לגר, ליתום ולאלמנה יהיה. 22 וְזָכְרַת כִּי עֶבֶד הַיֶּתָּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְכֵן אָנֹכִי מְצוֹכֶךָ לְעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה.
25:1 אִם-יְהִי רִיב בֵּין-אֲנָשִׁים וְבֹאוּ לַדַּשְׁפָּט וְצַדְּקוּ אֶת-הַצַּדִּיק וְרָשָׁע. 2 וְהָיָה, אִם-יָּשָׁע רָשָׁע יַכָּה וְהַכָּהוֹ לִפְנֵיהּ כְּרָשָׁעוֹ בְּמִסְפָּר. 3 ארבעים מכות יִתֶּן-לוֹ, לֹא-יַסְפֶּר, פֶּן-אִם-יַסְפֶּר וְהַכָּהוֹ מֵאֵלֶּה מכות רַבוֹת וְיָרַשׁ אֶת-אָחִיךָ לְבָעֵינָךָ. 4 לֹא-תְחַסֵּר אֶת-חוֹם הַשּׁוֹר בַּדַּשְׁוֶּה. ה אם יגורו אחים יחד, ומת אחד מהם ולא יהיה לו בן, לא תישא אשת המת בחוץ לאיש נכרי. יבוא אחיה אליה וייקחה לו לאישה, ואח עשה לה. ו והיה הבכור אשר תלדה יעמוד על שם אחיו המת, ולא ימחה שמו מישראל. ז אם לא יחפץ האיש לקחת את אשת אחיו, ועלתה אשת אחיו אל השער אל הזקנים, ואמרה מאן אחי אנשי להקים שם לאחיו בישראל, לא יחפץ אחיו עשה לי. ח וקרא לו זקנים עירו, ודברו אליו; ואם עמד ואמר, לא חפצתי לקחתה;ט וְתָבֹא אֵשֶׁת אָחִיו אֵלָיו לִפְנֵי הַזְקֵנִים וְתִסְתִּיר נַעֲלוֹ מֵרַגְלוֹ וְתָרַק בְּפָנָיו וְתֵעַנָה וְתֹאמַר כֵּן יְעֲשֶׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יְבֹנָה אֶת־בֵּית־אָחִיו. י וְיִקְרָא שְׁמוֹ בִּיִשְׂרָאֵל בֵּית נַעֲלוֹ. יא כִּי־יְרַבוּ אֲנָשִׁים אִישׁ עַל־חֵלֶיהָ וְתִגַּשְׁא אֵשֶׁת־אֶחָד לְהוֹצִיץ אֶת־אֶשֶׁל־אֶת־אֶלֶיהָ מֵיד הַמַּכָּה אוֹ וְתִשְׁלַח אֶת־ידָהּ וְתַחֲזֹתוֹ בַּסְתָּרִים. יב וְכָרַתָּ אֶת־ידָהּ לֹא־תַחֲרָם עֵינֶךָ. יג לֹא־יִהְיֶה בִּכְסְקֵנֶיךָ מַדָּה כָּלָה, גָּדוֹלָה וְקָטָנָה. יד לֹא־יִהְיֶה בִּבִּיתֶךָ מַדָּה כָּלָה, מַדָּה כָּלָה, מַדָּה וְקָטָנָה. טו משקולת תָּמָה וְצַדָּקָה תָּהִיב לָךָ; מדה שלמה וצודקת תהיה לך למען יאריכו ימיך בארץ אשר ה’ אלהיך נותן לך. 16 כי כל העושה כאלה, תועבת ה’ אלהיך, כל העושה עוולה. 17 זכר את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתך ממצרים. 18 אשר פגך בדרך ויכה את אחוריך את כל החלשים אחריך בהיותך עייף ועייף ולא ירא את אלהים. 19 לכן היה כאשר ינוח לך ה’ אלהיך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה’ אלהיך נותן לך נחלה לרשתה ומחית את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. הברית החדשה: לוקס י’:13-37
13 “אוי לך כורזין! אוי לך בית צידה! כי אילו נעשו בצור ובצידון הנפלאות אשר נעשו בכם, היו חוזרים בתשובה מזמן, יושבים בשק ואפר.
14 אבל יהיה לצור ולצידון נסבל יותר במשפט מאשר לכם.
15 אתה, כפר נחום, אשר מורם עד השמיימה, תורד שאול.
16 מי ששומע לכם שומע לי, ומי שדוחה אתכם דוחה אותי. מי שדוחה אותי דוחה את זה ששלח אותי.”
17 שבעים חזרו בשמחה ואמרו: “אדוני, אפילו השדים כפופים לנו בשמך!” 18 אמר להם: “ראיתי את השטן נופל כברק מן השמים.
19 הנה אני נותן לכם סמכות לדרוך על נחשים ועקרבים ועל כל כוח האויב. שום דבר לא יפגע בכם בשום אופן.
20 אך אל תשמחו בכך שהרוחות כפופות לכם, אלא שמחו כי שמותיכם כתובים בשמים.”
21 באותה שעה שמח ישוע ברוח הקודש ואמר: “אני מודה לך אבי, אדון השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מחכמים ומבינים וגליתם לילדים. כן, אבי, כי כך רצה בעיניך.”
22 פנה אל התלמידים ואמר: “הכל נמסר לי מאת אבי. איש אינו יודע מי הבן, מלבד האב, ומי האב, מלבד הבן, וכל מי שהבן חפץ לגלות לו.”
23 פנה אל התלמידים ואמר לעצמו: “אשרי העיניים הרואות את אשר אתם רואים.
24 כי אני אומר לכם כי נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם רואים ולא ראו, ולשמוע את אשר אתם שומעים ולא שמעו.”
25 הנה, קם מורה פרטי אחד וניסה אותו לאמר: “רבי, מה אעשה כדי לרשת חיי עולם?”
26 אמר לו: “מה כתוב בתורה? איך אתה קורא אותה?”
27 ענה: “ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך, בכל כוחך ובכל שכלך, ואת רעך כמוך.”
28 אמר לו: “ענית נכון. עשה זאת וחיה.”
29אבל הוא, משום שרצה להצדיק את עצמו, שאל את ישוע: “מי רעי?”
30 ענה ישוע: “איש אחד ירד מירושלים ליריחו, ונפל בידי שודדים, והם הפשיטו אותו והכו אותו, והלכו והותירו אותו חצי מת.
31 במקרה ירד כהן אחד בדרך ההיא, וכשראתו עבר בצד השני.
32 כך גם לוי אחד, כשהגיע למקום, וראה אותו, עבר בצד השני.
33 אבל שומרוני אחד, בדרכו, הגיע אל המקום בו היה. כשראה אותו, נמלא רחמים,
34 ניגש אליו, חבש את פצעיו, שפך עליהם שמן ויין, העלה אותו על בהמתו, הביא אותו לפונדק ודאג לו.
35 למחרת, כשיצא, הוציא שני דינרים, נתן אותם לבעל הבית, ואמר לו: ‘דאג לו. כל מה שתוציא מעבר לזה, אשלם לך כשאשוב’. 36 מי מבין השלושה נראה לך כרכן של זה שנפל בידי השודדים?
37 הוא אמר: “זה שרחם עליו.” ויאמר אליו ישוע: “לך ועשה כמוהו.”
JANUARY 7
PSALMS: 7, 37, 67, 97, 127
PROVERBS: 7
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 11:1 – 12:32
NEW TESTAMENT: LUKE 8:22 – 39
PSALMS: 7
1 LORD, my God, I take refuge in you.
Save me from all those who pursue me, and deliver me,
2 Lest they tear apart my soul like a lion,
Rending it in pieces, while there is none to deliver.
3 LORD, my God, if I have done this,
If there is iniquity in my hands,
4 If I have rewarded evil to him who was at shalom with me
(Yes, I have delivered him who without cause was my adversary),
5 Let the enemy pursue my soul, and overtake it;
Yes, let him tread my life down to the eretz,
And lay my glory in the dust. Selah.
6 Arise, LORD, in your anger.
Lift up yourself against the rage of my adversaries.
Awake for me. You have commanded judgment.
7 Let the congregation of the peoples surround you.
Rule over them on high.
8 The LORD administers judgment to the peoples.
Judge me, LORD, according to my righteousness,
And to my integrity that is in me.
9 Oh let the wickedness of the wicked come to an end,
But establish the righteous;
Their minds and hearts are searched by the righteous God.
10 My shield is with God,
Who saves the upright in heart.
11 God is a righteous judge,
Yes, a God who has indignation every day.
12 If a man doesn’t relent, he will sharpen his sword;
He has bent and strung his bow.
13 He has also prepared for himself the instruments of death.
He makes ready his flaming arrows.
14 Behold, he travails with iniquity;
Yes, he has conceived mischief and brought forth falsehood.
15 He has dug a hole,
And has fallen into the pit which he made.
16 The trouble he causes shall return to his own head.
His violence shall come down on the crown of his own head.
17 I will give thanks to the LORD according to his righteousness,
And will sing praise to the name of the LORD Elyon.
PSALMS: 37
1 Don’t fret because of evil-doers,
Neither be envious against those who work unrighteousness.
2 For they shall soon be cut down like the grass,
And wither like the green herb.
3 Trust in the LORD, and do good.
Dwell in the land, and enjoy safe pasture.
4 Also delight yourself in the LORD,
And he will give you the desires of your heart.
5 Commit your way to the LORD.
Trust also in him, and he will do this:
6 He will make your righteousness go forth as the light,
And your justice as the noon day sun.
7 Rest in the LORD, and wait patiently for him.
Don’t fret because of him who prospers in his way,
Because of the man who makes wicked plots happen.
8 Cease from anger, and forsake wrath.
Don’t fret, it leads only to evildoing.
9 For evildoers shall be cut off,
But those who wait for the LORD shall inherit the land.
10 For yet a little while, and the wicked will be no more.
Yes, though you look for his place, he isn’t there.
11 But the humble shall inherit the land,
And shall delight themselves in the abundance of shalom.
12 The wicked plots against the just,
And gnashes at him with his teeth.
13 The Lord will laugh at him,
For he sees that his day is coming.
14 The wicked have drawn out the sword,
and have bent their bow,
To cast down the poor and needy,
To kill those who are upright in the way.
15 Their sword shall enter into their own heart.
Their bows shall be broken.
16 Better is a little that the righteous has,
Than the abundance of many wicked.
17 For the arms of the wicked shall be broken,
But the LORD upholds the righteous.
18 The LORD knows the days of the perfect.
Their inheritance shall be forever.
19 They shall not be put to shame in the time of evil.
In the days of famine they shall be satisfied.
20 But the wicked shall perish.
The enemies of the LORD shall be like the beauty of the fields.
They will vanish — Vanish like smoke.
21 The wicked borrow, and don’t pay back,
But the righteous give generously.
22 For such as are blessed by him shall inherit the land.
Those who are cursed by him shall be cut off.
23 A man’s goings are established by the LORD.
He delights in his way.
24 Though he stumble, he shall not fall,
For the LORD holds him up with his hand.
25 I have been young, and now am old,
Yet I have not seen the righteous forsaken,
Nor his children begging for bread.
26 All day long he deals graciously, and lends.
His seed is blessed.
27 Depart from evil, and do good;
Live securely forever.
28 For the LORD loves justice,
And doesn’t forsake his holy ones.
They are preserved forever,
But the children of the wicked shall be cut off.
29 The righteous shall inherit the land,
And live in it forever.
30 The mouth of the righteous talks of wisdom.
His tongue speaks justice.
31 The law of his God is in his heart.
None of his steps shall slide.
32 The wicked watches the righteous,
And seeks to kill him.
33 The LORD will not leave him in his hand,
Nor condemn him when he is judged.
34 Wait for the LORD, and keep his way,
And he will exalt you to inherit the land.
When the wicked are cut off, you shall see it.
35 I have seen the wicked in great power,
Spreading himself like a green tree in its native soil.
36 But he passed away, and, behold, he was not.
Yes, I sought him, but he could not be found.
37 Mark the perfect man, and see the upright,
For there is a future for the man of shalom.
38 As for transgressors, they shall be destroyed together.
The future of the wicked shall be cut off.
39 But the salvation of the righteous is from the LORD.
He is their stronghold in the time of trouble.
40 The LORD helps them, and rescues them.
He rescues them from the wicked, and saves them,
Because they have taken refuge in him.
PSALMS: 67
1 May God be merciful to us, bless us,
And cause his face to shine on us. Selah.
2 That your way may be known on eretz,
And your yeshu`ah among all nations,
3 Let the peoples praise you, God.
Let all the peoples praise you.
4 Oh let the nations be glad and sing for joy,
For you will judge the peoples with equity,
And govern the nations on eretz.
Selah.
5 Let the peoples praise you, God.
Let all the peoples praise you.
6 The eretz has yielded its increase.
God, even our own God, will bless us.
7 God will bless us.
All the ends of the eretz shall fear him.
PSALMS: 97
1 The LORD reigns!
Let the eretz rejoice.
Let the multitude of islands be glad.
2 Clouds and darkness are around him.
Righteousness and justice are the foundation of his throne.
3 A fire goes before him,
And burns up his adversaries on every side.
4 His lightning lights up the world;
The eretz sees, and trembles.
5 The mountains melt like wax at the presence of the LORD,
At the presence of the Lord of the whole eretz.
6 The heavens declare his righteousness.
All the peoples have seen his glory.
7 Let all them be put to shame who serve engraved images,
Who boast in their idols.
Worship him, all you gods!
8 Tziyon heard and was glad.
The daughters of Yehudah rejoiced,
Because of your judgments, LORD.
9 For you, LORD, are most high above all the eretz.
You are exalted far above all gods.
10 You who love the LORD, hate evil.
He preserves the souls of his holy ones.
He delivers them out of the hand of the wicked.
11 Light is sown for the righteous,
And gladness for the upright in heart.
12 Be glad in the LORD, you righteous people!
Give thanks to his holy Name.
PSALMS: 127
1 Unless the LORD builds the house,
They labor in vain who build it.
Unless the LORD watches over the city,
The watchman guards it in vain.
2 It is vain for you to rise up early,
To stay up late, Eating the bread of toil;
For he gives sleep to his loved ones.
3 Behold, children are a heritage of the LORD.
The fruit of the womb is his reward.
4 As arrows in the hand of a mighty man,
So are the children of youth.
5 Happy is the man who has his quiver full of them.
They won’t be put to shame when they speak with their enemies in the gate.
PROVERBS: 7
1 My son, keep my words.
Lay up my mitzvot within you.
2 Keep my mitzvot and live;
Guard my teaching as the apple of your eye.
3 Bind them on your fingers.
Write them on the tablet of your heart.
4 Tell wisdom, “You are my sister.”
Call understanding your relative,
5 That they may keep you from the strange woman,
From the foreigner who flatters with her words.
6 For at the window of my house,
I looked forth through my lattice.
7 I saw among the simple ones.
I discerned among the youths a young man void of understanding,
8Passing through the street near her corner,
He went the way to her house,
9 In the twilight, in the evening of the day,
In the middle of the night and in the darkness.
10 Behold, there a woman met him with the attire of a prostitute,
And with crafty intent.
11 She is loud and defiant.
Her feet don’t stay in her house.
12 Now she is in the streets, now in the squares,
And lurking at every corner.
13 So she caught him, and kissed him.
With an impudent face she said to him:
14 “Sacrifices of peace-offerings are with me.
This day I have paid my vows.
15 Therefore I came out to meet you,
To diligently seek your face, And I have found you.
16 I have spread my couch with carpets of tapestry,
With striped cloths of the yarn of Mitzrayim.
17 I have perfumed my bed with myrrh,
aloes, and cinnamon.
18 Come, let’s take our fill of loving until the morning.
Let’s solace ourselves with loving.
19 For my husband isn’t at home.
He has gone on a long journey.
20 He has taken a bag of money with him.
He will come home at the full moon.”
21 With persuasive words, she led him astray.
With the flattering of her lips, she seduced him.
22 He followed her immediately,
As an ox goes to the slaughter,
As a fool stepping into a noose.
23 Until an arrow strikes through his liver,
As a bird hurries to the snare,
And doesn’t know that it will cost his life.
24 Now therefore, sons, listen to me.
Pay attention to the words of my mouth.
25 Don’t let your heart turn to her ways.
Don’t go astray in her paths,
26 For she has thrown down many wounded.
Yes, all her slain are a mighty host.
27 Her house is the way to She’ol,
Going down to the chambers of death.
OLD TESTAMENT: DEUTERONOMY 11:1 – 12:32
11:1 Therefore you shall love the LORD your God, and keep his charge, and his statutes, and his ordinances, and his mitzvot, always. 2 Know you this day: for I don’t speak with your children who have not known, and who have not seen the chastisement of the LORD your God, his greatness, his mighty hand, and his outstretched arm, 3 and his signs, and his works, which he did in the midst of Mitzrayim to Par`oh the king of Mitzrayim, and to all his land; 4 and what he did to the army of Mitzrayim, to their horses, and to their chariots; how he made the water of the Sea of Suf to overflow them as they pursued after you, and how the LORD has destroyed them to this day; 5 and what he did to you in the wilderness, until you came to this place; 6 and what he did to Datan and Aviram, the sons of Eli’av, the son of Re’uven; how the eretz opened its mouth, and swallowed them up, and their households, and their tents, and every living thing that followed them, in the midst of all Yisra’el: 7 but your eyes have seen all the great work of the LORD which he did. 8 Therefore shall you keep all the mitzvah which I command you this day, that you may be strong, and go in and possess the land, where you go over to possess it; 9 and that you may prolong your days in the land, which the LORD swore to your fathers to give to them and to their seed, a land flowing with milk and honey. 10 For the land, where you go in to possess it, isn’t as the land of Mitzrayim, from whence you came out, where you sowed your seed, and watered it with your foot, as a garden of herbs; 11 but the land, where you go over to possess it, is a land of hills and valleys, [and] drinks water of the rain of the sky, 12 a land which the LORD your God cares for: the eyes of the LORD your God are always on it, from the beginning of the year even to the end of the year. 13 It shall happen, if you shall listen diligently to my mitzvot which I command you this day, to love the LORD your God, and to serve him with all your heart and with all your soul, 14 that I will give the rain of your land in its season, the former rain and the latter rain, that you may gather in your grain, and your new wine, and your oil. 15 I will give grass in your fields for your cattle, and you shall eat and be full. 16 Take heed to yourselves, lest your heart be deceived, and you turn aside, and serve other gods, and worship them; 17 and the anger of the LORD be kindled against you, and he shut up the sky, so that there shall be no rain, and the land shall not yield its fruit; and you perish quickly from off the good land which the LORD gives you. 18 Therefore shall you lay up these my words in your heart and in your soul; and you shall bind them for a sign on your hand, and they shall be for symbols between your eyes. 19 You shall teach them your children, talking of them, when you sit in your house, and when you walk by the way, and when you lie down, and when you rise up. 20 You shall write them on the door-posts of your house, and on your gates; 21 that your days may be multiplied, and the days of your children, in the land which the LORD swore to your fathers to give them, as the days of the heavens above the eretz. 22 For if you shall diligently keep all this mitzvah which I command you, to do it, to love the LORD your God, to walk in all his ways, and to cleave to him; 23 then will the LORD drive out all these nations from before you, and you shall dispossess nations greater and mightier than yourselves. 24 Every place whereon the sole of your foot shall tread shall be yours: from the wilderness, and Levanon, from the river, the river Perat, even to the hinder sea shall be your border. 25 There shall no man be able to stand before you: the LORD your God shall lay the fear of you and the dread of you on all the land that you shall tread on, as he has spoken to you. 26 Behold, I set before you this day a blessing and a curse:
27 the blessing, if you shall listen to the mitzvot of the LORD your God, which I command you this day; 28 and the curse, if you shall not listen to the mitzvot of the LORD your God, but turn aside out of the way which I command you this day, to go after other gods, which you have not known. 29 It shall happen, when the LORD your God shall bring you into the land where you go to possess it, that you shall set the blessing on Mount Gerizim, and the curse on Mount `Eval. 30 Aren’t they beyond the Yarden, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Kana`anim who dwell in the `Aravah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh? 31 For you are to pass over the Yarden to go in to possess the land which the LORD your God gives you, and you shall possess it, and dwell therein. 32 You shall observe to do all the statutes and the ordinances which I set before you this day.
12:1 These are the statutes and the ordinances which you shall observe to do in the land which the LORD, the God of your fathers, has given you to possess it, all the days that you live on the eretz. 2 You shall surely destroy all the places in which the nations that you shall dispossess served their gods, on the high mountains, and on the hills, and under every green tree: 3 and you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their Asherim with fire; and you shall cut down the engraved images of their gods; and you shall destroy their name out of that place. 4 You shall not do so to the LORD your God. 5 But to the place which the LORD your God shall choose out of all your tribes, to put his name there, even to his habitation shall you seek, and there you shall come; 6 and there you shall bring your burnt offerings, and your sacrifices, and your tithes, and the heave-offering of your hand, and your vows, and your freewill-offerings, and the firstborn of your herd and of your flock: 7 and there you shall eat before the LORD your God, and you shall rejoice in all that you put your hand to, you and your households, in which the LORD your God has blessed you. 8 You shall not do after all the things that we do here this day, every man whatever is right in his own eyes; 9 for you haven’t yet come to the rest and to the inheritance, which the LORD your God gives you. 10 But when you go over the Yarden, and dwell in the land which the LORD your God causes you to inherit, and he gives you rest from all your enemies round about, so that you dwell in safety; 11 then it shall happen that to the place which the LORD your God shall choose, to cause his name to dwell there, there shall you bring all that I command you: your burnt offerings, and your sacrifices, your tithes, and the heave-offering of your hand, and all your choice vows which you vow to the LORD. 12 You shall rejoice before the LORD your God, you, and your sons, and your daughters, and your men-servants, and your maid-servants, and the Levite who is within your gates, because he has no portion nor inheritance with you. 13 Take heed to yourself that you don’t offer your burnt offerings in every place that you see; 14 but in the place which the LORD shall choose in one of your tribes, there you shall offer your burnt offerings, and there you shall do all that I command you. 15 Notwithstanding, you may kill and eat flesh within all your gates, after all the desire of your soul, according to the blessing of the LORD your God which he has given you: the unclean and the clean may eat of it, as of the gazelle, and as of the hart. 16 Only you shall not eat the blood; you shall pour it out on the eretz as water. 17 You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your new wine, or of your oil, or the firstborn of your herd or of your flock, nor any of your vows which you vow, nor your freewill-offerings, nor the heave-offering of your hand; 18 but you shall eat them before the LORD your God in the place which the LORD your God shall choose, you, and your son, and your daughter, and your man-servant, and your maid-servant, and the Levite who is within your gates: and you shall rejoice before the LORD your God in all that you put your hand to. 19 Take heed to yourself that you don’t forsake the Levite as long as you live in your land. 20 When the LORD your God shall enlarge your border, as he has promised you, and you shall say, I will eat flesh, because your soul desires to eat flesh; you may eat flesh, after all the desire of your soul. 21 If the place which the LORD your God shall choose, to put his name there, be too far from you, then you shall kill of your herd and of your flock, which the LORD has given you, as I have commanded you; and you may eat within your gates, after all the desire of your soul. 22 Even as the gazelle and as the hart is eaten, so you shall eat of it: the unclean and the clean may eat of it alike. 23 Only be sure that you don’t eat the blood: for the blood is the life; and you shall not eat the life with the flesh. 24 You shall not eat it; you shall pour it out on the eretz as water. 25 You shall not eat it; that it may go well with you, and with your children after you, when you shall do that which is right in the eyes of the LORD. 26 Only your holy things which you have, and your vows, you shall take, and go to the place which the LORD shall choose: 27 and you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, on the altar of the LORD your God; and the blood of your sacrifices shall be poured out on the altar of the LORD your God; and you shall eat the flesh. 28 Observe and hear all these words which I command you, that it may go well with you, and with your children after you forever, when you do that which is good and right in the eyes of the LORD your God. 29 When the LORD your God shall cut off the nations from before you, where you go in to dispossess them, and you dispossess them, and dwell in their land; 30 take heed to yourself that you not be ensnared to follow them, after that they are destroyed from before you; and that you not inquire after their gods, saying, How do these nations serve their gods? even so will I do likewise. 31 You shall not do so to the LORD your God: for every abomination to the LORD, which he hates, have they done to their gods; for even their sons and their daughters do they burn in the fire to their gods. 32 Whatever thing I command you, that shall you observe to do: you shall not add thereto, nor diminish from it.
NEW TESTAMENT: LUKE 8:22 – 39
8:22 Now it happened on one of those days, that he entered into a boat, himself and his talmidim, and he said to them, “Let’s go over to the other side of the lake.” So they launched out.
23 But as they sailed, he fell asleep. A wind storm came down on the lake, and they were taking on dangerous amounts of water.
24 They came to him, and awoke him, saying, “Master, master, we are dying!” He awoke, and rebuked the wind and the raging of the water, and they ceased, and it was calm.
25 He said to them, “Where is your faith?” Being afraid they marveled, saying one to another, “Who is this, then, that he commands even the winds and the water, and they obey him?”
26 They arrived at the country of the Gadara, which is opposite Galil.
27 When Yeshua stepped ashore, a certain man out of the city met him, who had demons for a long time. He wore no clothes, and didn’t live in a house, but in the tombs.
28 When he saw Yeshua, he cried out, and fell down before him, and with a loud voice said, “What do I have to do with you, Yeshua, you Son of Ha`Elyon God? I beg you, don’t torment me!”
29 For Yeshua was commanding the unclean spirit to come out of the man. For the unclean spirit had often seized the man. He was kept under guard, and bound with chains and fetters. Breaking the bands apart, he was driven by the demon into the desert.
30 Yeshua asked him, “What is your name?” He said, “Legion,” for many demons had entered into him.
31 They begged him that he would not command them to go into the abyss.
32 Now there was there a herd of many pigs feeding on the mountain, and they begged him that he would allow them to enter into those. He allowed them.
33 The demons came out from the man, and entered into the pigs, and the herd rushed down the steep bank into the lake, and were drowned.
34 When those who fed them saw what had happened, they fled, and told it in the city and in the country.
35 People went out to see what had happened. They came to Yeshua, and found the man from whom the demons had gone out, sitting, clothed and in his right mind, at the feet of Yeshua; and they were afraid.
36 Those who saw it told them how he who was possessed by demons was healed.
37 All the people of the surrounding country of the Gadara asked him to depart from them, for they were very much afraid. He entered into the boat, and returned.
38 But the man from whom the demons had gone out begged him that he might go with him, but Yeshua sent him away, saying,
39 “Return to your house, and declare what great things God has done for you.” He went his way, proclaiming throughout the whole city what great things Yeshua had done for him.
7 בינואר
תהילים: ז, לז, סז, צז, קכז
משלי: ז
הברית הישנה: דברים יא:1 – יב:32
הברית החדשה: לוקס ח:22 – 39
תהילים: ז
1 ה’ אלוהי, בך חסה אני.
הושיעני מכל רודפי והצילני.
2 פן יקרעו נפשי כאריה,
ויקרעוה לגזרים ואין מציל.
3 ה’ אלוהי, אם עשיתי זאת,
אם יש עוולה בידי,
4 אם גמלתי רעה למי שהיה שלום עמי
(כן, הצלתי את מי שהיה צרי בלי סיבה),
5 ירדוף אויב נפשי, וישיג אותה;
כן, ירמס את חיי עד הארץ,
והניח את כבודי בעפר. סלה.
6 קומי ה’ באפסך. הרם מפני זעם צרי. התעוררי לי, ציווית משפט.
7 יקיפוך קהל עמים. ממלך עליהם במרומים.
8 ה’ משפט עמים. שפטני ה’ כצדקי,
וכמתי אשר בי.
9 תכלה רעת רשעים,
והכינו צדיקים;
לבבם ולבם יבחנו על ידי האל הצדיק.
10 מגיני עם האל,
מושיע ישרי לב.
11 שופט צדיק האל,
ואל זעם בכל יום.
12 איש לא ירפה, יחדד חרבו;
כרע ויתח קשתו.
13 והכין לעצמו כלי מות.
הכין חיציו בוערים.
14 הנה, הוא יָלֵל עָוֶל;
כן, הרה רעה והוליד שקר.
15 חפר גוֹר,
וְנָפַל בְּגוֹר אֲשֶׁר עָשָׂה.
16 צָרָה שֶׁיּוֹרֵר תּשׁוּב עַל רֹאשוֹ.
17 אודה לה’ כְּצִדְקָתוֹ,
ואשיר שם ה’ עליון.
תהילים: 37
1 אל תִּחְרַגֵּשׁ רָעִים,
ואל תִּקְנָא בְּעֹשֵׂי עֲוָלִים.
2 כִּי כַּעֲשָׂב יְקָרְבוּ,
וְיָבְלוּ כְּעֹשֶׂי יָרֵק.
3 בטח ב’ וְעָשָׂה טוֹב.
שכן בארץ ומרעה בטוח.
4 והתענג בה’,
ויתן לך את משאלות לבך.
5 הפקיד דרכך ליהוה.
וגם בטח בו והוא יעשה:
6 הוציא כאור צדקתך,
וכצהרי יום משפטך.
7 נח בה’ וחכה לו.
אל תדאג מפני המצליח בדרכו,
פני איש עשה מזימות רעות.
8 חדל מאף ועזוב חמה.
אל תדאג, רק לרעה היא תוביל.
9 כי יכרות עושי רעים,
והמי שיחכו לה’ יירשו את הארץ.
10 כי עוד מעט, ורשע לא יהיה עוד.
ואם תחפש מקומו, איננו.
11 וְעֲנָוִים יְרָשִׁים אֶרֶץ,
וְיַעֲנָגוּ בְּרַב שָׁלוֹם.
12 רָשָׁע זוֹמֵם עַל צַדִּיק,
וְחָרֵק עָלָיו שִׁנִּים.
13 יְהוָה יְשַׁחֵק לוֹ,
כִּי רָאָה כִּי בָּא יוֹמוֹ.
14 רָשָׁעִים שָׁלְפוּ חֶרְבָּה,
וְשָׁרוּ קַשְׁתָּם,
לַפְלֵּל עָנִי וְאֲבוֹי,
להַגֵּל אֲשֶׁר יְשָׁרִים בַּדֶּרֶךְ.
15 חֶרְבָם תִּבָּא בְּלִבָּם,
קַשְׁתָּם תִּשְׁבָּר.
16 טוֹב מַעַט לַצַּדִּיק,
מִרְבֵּל רַבִּים.
17 כִּי זְרוֹעַי רָשָׁעִים יִשְׁבְּרוּ,
וְיְהוָה סוֹמֵךְ צַדִּיקִים.
18 יְהוָה יוֹדֵעַ יְמֵי תְּלִימִים,
נחלתם תִּהְיֶה לְעוֹלָם.
19 לא יתביישו בעת רעה. בימי רעב ישבעו.
20 ורשעים יאבדו. אויבי ה’ יהיו כיפי שדות. הם יעלמו — כעשן.
21 רשעים לוו ולא ישלמו,
והצדיקים יתנו בנדיבות.
22 כי אשר ברוך בו יירשו ארץ. מקולליו ייכרתו.
23 הליכות איש יהוה כוננו. בדרכו חפץ.
24 כי ימעד, לא ייפול,
כי בידו יסמך ה’.
25 נער הייתי ועתה זקן,
ולא ראיתי צדיק נטוש,
ובניו מבקשים לחם.
26 כל היום הוא חנן ומלווה.
זרעו מבורך.
27 סור מרע ועשה טוב; חי לנצח.
28 כי יהוה אוהב משפט,
ואת קדושיו לא יעזוב. לעולם נשמרו,
ובני רשעים ייכרתו.
29 צדיק יירשו ארץ,
וישבו בה לנצח.
30 פי צדיק ידבר חכמה,
לשונו תדבר משפט.
31 תורת אלוהיו בלבו,
כל צעדיו לא תיפול.
32 רשע צופה בצדיק,
ובקש להרגו.
33 יהוה לא יעזובנו בידו,
ולא ירשענו כשישפטו.
34 חכה לה’ ושמר דרכו,
וְרַמְמַנְךָ לִנְרִישׁ אֶרֶץ.
כי יְכַרְתָּ רָשָׁעִים וְרָאִיתָם.
35 רָאִיתִי רָשָׁע בְּכֹחַ גָּדוֹל,
מִתְפָּרֵשׁ כְּעֵץ רַחֵן בְּאֶדְמָתוֹ.
36 וַיְעָבַר וְהִנֵּה אֵינוֹ.
גַּם חִקַּשְׁנוּ וְלֹא מְמָצָא.
37 שִׁמְרָא אֶת-הַתָּם וְרָא אֶת-יְשָׁר,
כִּי עָתִיד לְשָׁלוֹם.
38 וְפֹשְׁעִים יַחְדָּו יִכְרֹב.
39 וְיַשְׁעַת צַדִּיקִים מֵה’.
מְעוֹזָם הוּא בְּעֵת צָרָה.
40 יְהוָה יְעוֹזֵר וְיַצְלֵם.
מֵרָשָׁעִים יְצִיעָם וְיַשְׁעָם,
כִּי חָסוּ בוֹ.
תהילים: סז
1 ירחם עלינו אלוהים, יברכנו,
ויאיר פניו עלינו. סלה.
2 למען תיודע דרכך בארץ,
ובכל הגויים ישועתך,
3 יהללוך עמים, אלוהים.
יהללוך כל העמים.
4 ישמחו גויים וישירו,
כי בצדק תשפט עמים,
ומשלט גויים בארץ.
סלה.
5 יהללוך עמים, אלוהים.
יהללוך כל העמים.
6 הארץ נתנה את יבולה.
אלוהים, אלוהינו, יברכנו.
7 אלוהים יברכנו.
כל קצוות הארץ יראו אותו.
תהילים: צז
1 יהוה מלך!
תשמח הארץ. ישמחו המון איים.
2 עננים וחושך סביבו.
צדק ומשפט יסוד כסאו.
3 אש הולכת לפניו,
ותשרוף את אויביו מסביב.
4 ברקיו מאירים תבל;
הארץ רואה ותרעד.
5 הרים נמסים כשעווה לפני ה’,
לפני אדון כל הארץ.
6 השמים מגדירים צדקתו.
כל העמים ראו כבודו.
7 יתביישו כל עובדי פסלים,
המתפארים באליליהם.
השתחוו לו כל האלים!
8 שמע ציון ושמח.
בנות יהודה שמחו,
בגלל משפטיך ה’.
9 כי אתה ה’ עליון על כל הארץ. נשׂאֲתָם מִכָּל אֱלֹהִים.
10 אוהבי ה’, שנא רע.
יִשְׁמֹר נַפְשׁוֹת קְדֹשִׁיו.
מִכֶּף רָשָׁעִים יַצְלֵם.
11 אוֹר נִזְרַע לַצַּדִּיקִים,
וְשִׁמְחָה לִשְׁמֹחַ לִבָּא.
12 שמחו בה’ צדיקים!
הודו לשמו הקדוש.
תהילים: קכז
1 אם יְבֹנָה ה’ בָּיִת,
לָשָׁוָל יַעֲמְלוּ בוֹנָיו.
אם יְבֹנָה ה’ עִיר,
לָשָׁוָל יְשָׁמֹר עָלָיו.
2 הַשְׁוָל לִשְׁמֹחַ,
לִשְׁתַּעֲרוֹת מֵאֹחַ, לֹא אֲכֹל לַחֶם עָמָל;
כִּי יִשְׁנַן לַאֲהֲבָיו.
3 הנה, נוֹתַל ה’ בנים,
פרי בטן שכרו.
4 כחצים ביד גִבוֹר,
כן בני נעורים.
5 אשרי האיש אשר אשפתו מלאה בהם. לא יתביישו בדברם עם אויביהם בשער.
משלי: ז
1 בני, שמור דברי. שמור מצוותיי בקרבך.
2 שמור מצוותיי וחיה; שמור תורתי כבבת עינך.
3 קשר אותם על אצבעותיך. כתוב אותם על לוח לבך.
4 אמר לחכמה: “אחותי את”. קרא לבינה קרובתך,
5 למען ישמרך מן הזרה,
מן הנכרי אשר מחמיא לדבריה.
6 כי בחלון ביתי,
הבטתי דרך סבכי.
7 ראיתי בין התמים.
הבחנתי בין הנערים בחור חסר תבונה,
8עובר ברחוב על פנתה,
הלך בדרך לביתה,
9 בדמדומים, בערב היום,
באמצע הלילה ובחושך.
10 הנה, שם פגשה אותו אישה בלבוש זונה,
ובכוונה ערמומית.
11 קולנית היא וגאה.
רגליה לא יעמדו בביתה.
12 עתה היא ברחובות, עתה בכיכרות,
וארבת בכל פינה.
13 ותתפסו אותו ותנשקו.
בפנים חצופות אמרה לו:
14 “זבחי שלמים עמדי.
היום שילמתי נדריי.
15 לכן יצאתי לקראתך,
לבקש פניך בשקידה, ומצאתי אותך.
16 פרשתי את משכבי במרבדים,
בדי פסים מחוט מצרים.
17 בושם משכבי במור,
אלוות וקינמון.
18 בוא, נשובע באהבה עד הבוקר.
ננחם באהבה.
19 כי בעלי אינו בבית.
הוא יצא למסע ארוך.
20 שק כסף לקח עמו.
הוא יחזור הביתה בירח מלא.”
21 בדברי שכנוע, היא הטעתה אותו.
בחנופת שפתיה, היא פיתתה אותו.
22 הוא הלך אחריה מיד,
כמו שור הולך לטבח,
ככסיל הדורך בחבל.
23 עד שחץ יפגע בכבדו,
כציפור ממהרת אל המלכודת,
ולא תדע כי יעלה בחייו.
24 עתה בני שמעו לי.
שימו לב לדברי פי.
25 אל תתנו לבבכם לפנות אל דרכיה.
אל תתעו בנתיבותיה,
26 כי רבים פצועים היא הפילה.
כן, כל חלליה חיל אדיר.
27 ביתה דרך שאול,
יורדים לחדרי מוות.
הברית הישנה: דברים יא:1 – יב:32
יא:1 לכן אהבת את ה’ אלהיך ושמרת את משמרתו ואת חקתיו ואת משפטיו ואת מצוותיו כל הימים. 2 דע לך היום כי לא אדבר עם בניך אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה’ אלהיך ואת גדלותו ואת ידו החזקה ואת זרועו הנטויה. 3 ואתתותיו ומעשיו אשר עשה בקרב מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו. 4 ואת אשר עשה לחיל מצרים לסוסיהם ולרכבם אשר השתף אותם במי ים סוף ברדפם אחריכם ואשר השמידם ה’ עד היום הזה. 5 ואת אשר עשה לכם במדבר עד אשר באתם אל המקום הזה. ו ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן, אשר פתחה הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת אוהליהם ואת כל החיה אשר אחריהם בתוך כל ישראל. ז כי עיניכם ראו את כל מעשה ה’ הגדול אשר עשה. ח לכן תשמרו את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תהיה חזק ובאת וירשת את הארץ אשר אתה עובר שמה לרשתה. ט ולמען תאריכו ימים בארץ אשר נשבע ה’ לאבותיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש. י כי לא כארץ מצרים אשר יצאתם משם הארץ אשר זרעת את זרעך והשקית ברגלך כגן עשב. יא כי הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ועמקים היא, ממטר השמים תשתה מים. 12 ארץ אשר יהוה אלהיך דואג לה עיני יהוה אלהיך תמיד עליה מראש השנה ועד אחרית השנה. 13 והיה אם שמעתם אל מצוותיי אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יהוה אלהיך ולעבדו בכל לבבך ובכל נפשך. 14 ואתן מטר ארצך בעיתו מטר קדם ומבשם, למען תאספו דגנך, ותירושך, ושמנך. 15 אתן עשב בשדך למקנהך, ואכלת ושבעת. 16 השמרתם לעצמכם פן יתפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, והשתחוותם להם. יז וחרה אף יהוה בכם וְסָגֵר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְלֹא תִתָּנָה הָאָרֶץ וְאַמְדְתָּ מָהָרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְהוָה נוֹתֵן לָכֶם. יח וּשְׁמַרְתָּ אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה בְּלִבְבֶּךָ וּבְנַפְשֶׁךָ לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְמַתָּנִים בֵּין עֵינֶיךָ. יט וּלְמַדְבֶּר אוֹתָם בְּיֹשְׁבֶתְבֵיתֶךָ וּבְלֶכֶךָ בַּדֶּרֶךָ וּבְשַׁכֶּבֶת וְבְקִימְתָּ. 20 וּכְתִתָּם אֶת-מִּשְׁקוֹם בֵּיתֶךָ וּבְשַׁעֲרֵיכֶם. 21 לְמַעַן יְרַבוּ יָמֵיךָ וְיָמֵי בָּנֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְאֲבוֹתֶיךָ לִתָּנָה לָהֶם כִּיְמֵי הַשָּׁמַיִם מֵעַל-אֶרֶץ. 22 כי אם שמרו תשמרו את כל המצווה הזאת אשר אנכי מצוך לעשותה לאהבה את ה’ אלהיך ללכת בכל דרכיו ולדבק בו, 23 ויגרש ה’ את כל הגויים האלה מפניכם וירשתם גויים גדולים וחזקים מכם. 24 כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו יהיה לכם מן המדבר ומלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחר יהיה גבולכם. 25 לא יוכל איש לעמוד לפניכם יהוה אלהיכם נתן את פחדכם ואת פחדכם על כל הארץ אשר תדרכו עליה כאשר דבר אליכם. 26 הנה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. 27 את הברכה, אם תשמעו למצוות ה’ אלהיכם אשר אנכי מצוך היום. 28 וְהַקְלָה, אִם לֹא תִשְׁמַעְתָּ אֶל מִצְווֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְסָרָה מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצוֹךָ הַיּוֹם לִלַּךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ. 29 וְהָיָה, כִּי יְבִיאֶךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא לְרַשֶׁהּ, וְשִׁמְתָּ אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְרִיזִים, וְהַקְלָה עַל הַר עֵוֶל. 30 הֵלָּא הֵם מעבר לַיַּרְדֶּן, מֵעַל דֶּרֶךְ מְבֹא הַשֶׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִים הַיּוֹשְׁבִים בַּעֲרָבָה, מִנֶּגֶל גִּלְגָּל, אֶל עֵצֶר אֶת הַמָּרֶךָ? 31 כִּי אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיּוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ, וְיָרַשְׁתָּה וְיָשְׁבְתָּ בָּהּ. 32 וְשָׁמְרוּ לְעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקָּה וְהַפְּקָטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נָתַן לְפָנֵיכֶם הַיּוֹם.אותם, אחרי אשר יישמדו מפניך; וְלֹא תִּשְׁאֵל עַל אֱלֹהֵיהֶם לֵאמֹר, אֵיכָה יַעֲבַדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת-אֱלֹהֵיהֶם? כֵּן אֶעֱשֶׂה כֵּן. 31 לא תַּעֲשֶׂה כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם כָּל-כֹל תּוֹעֲבֹת אֲשֶׁר שָׁנָא עָשָׂו לָאֱלֹהֵיהֶם; כִּי אֲפִי בְּנֵיהֶם וְבָנָתָם יִשְׁרַפוּ בָּאשׁ לָאֱלֹהֵיהֶם. 32 את-כָּל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲנִי מְצוֹכֶם, אֹתוֹ תִּשְׁמֹרוּ לַעֲשׂוֹת; לֹא תּוֹסִיפוּ וְלֹא תְגַעֵרוּ מִמֶּנּוּ.
ברית חדשה: לוקס ח’:22-39
ח’:22 ויהי באחד הימים ההם ויבוא אל-סירה, הוא ותלמידיו, ויאמר להם, “נעבור אל-עבר הַיָּם”. וַיַּפְלוּ.
23 ובעת שְׁטוּ, נִרְדָּם. סְעָרָה יָרְדָה אֶל-הִיָּם, וַיַּשְׁפוּ בַּמָּהָם מְרוּמָת מַיִם. 24 הם באו אליו, העירו אותו ואמרו: “רבי, רבי, אנחנו גוססים!” הוא התעורר, גער ברוח ובסערת המים, והם חדלו, והיה שקט.
25 הוא אמר להם: “איפה אמונתכם?” מפחד, הם התפלאו ואמרו זה לזה: “מי הוא אם כן, שהוא מצווה אפילו על הרוחות והמים, והם נשמעים לו?”
26 הם הגיעו לאזור גדרה, אשר מול גליל.
27 כאשר ירד ישוע לחוף, פגש אותו אדם מן העיר, אשר היה אחוז שדים זמן רב. הוא לא לבש בגדים, ולא התגורר בבית, אלא בקברים.
28 כאשר ראה את ישוע, צעק, השתחווה לפניו, ובקול גדול אמר: “מה לי ולך, ישוע, בן האל? אני מתחנן, אל תענה אותי!” 29 כי ישוע ציווה על הרוח הטמאה לצאת מן האיש, כי פעמים רבות אחזה את האיש. הוא נשמר תחת שמירה, כובל בשלשלאות ובכבלים. השד שבר את הכבלים וגורש על ידיו אל המדבר.
30 שאל אותו ישוע: “מה שמך?” אמר: “לגיון”, כי שדים רבים נכנסו בו.
31 התחננו לפניו שלא יצוה עליהם לרדת אל התהום.
32 עדר חזירים רב רעה שם בהר, והתחננו לפניו שירשה להם להיכנס אליהם. הוא הרשה להם.
33 השדים יצאו מן האיש ונכנסו אל החזירים, והעדר דהר במורד התלולה אל האגם וטבע.
34 כאשר ראו הרועים את אשר קרה, ברחו וסיפרו בעיר ובשטח.
35 יצאו האנשים לראות מה קרה. הם באו אל ישוע ומצאו את האיש שממנו יצאו השדים יושב לבוש ושפוי, לרגלי ישוע; והם פחדו.
36 הראו סיפרו להם כיצד נרפא האיש שהיה אחוז השדים.
37 כל אנשי ארץ גדרה ביקשו ממנו לעזוב אותם, כי פחדו מאוד. הוא נכנס לסירה וחזר.
38 אבל האיש שממנו יצאו השדים התחנן לפניו שילך איתו, אבל ישוע שלחו ואמר,
39 “שוב לביתך וספר את הגדולות שעשה לך אלוהים.” הוא הלך לדרכו והכריז בכל העיר את הגדולות שעשה לו ישוע.
THEINC-HIM-Daily-Bible-Meditation Blog 